חזון המכונית האוטונומית, גל אופטימיות ששטף את תעשיית הרכב והאוטוטק עד לפני כחמש שנים הביא את היצרניות, המשקיעים וסתם חולמים להשקיע מיליארדים בחברות שהבטיחו שאוטוטו מכוניות ייסעו פה לבד. מאז, כולם כבר קיפלו את הזנב, הצניעו הצהרות, צמצמו התייחסות, ליקקו פצעים. את המונית האוטונומית של יאנגו לא נראה בעתיד הקרוב, גם לא את זו של מובילאיי.
אלא שגם את מה שהיה אפשר להוציא מהשקעות העתק האלו - מערכות בטיחות מתקדמות עם חיישנים, מצלמות ומכ"מים שיוכלו לספק קו הגנה נוסף נגד תאונות עם יכולות אוטונומיות למחצה - נראה שלא ממש הצלחנו לקבל. כל מי שיש ברכבו כבר בקרת שיוט אדפטיבית למשל, יכול לראות שוב ושוב כמה פעמים היא עדיין מפספסת למשל מכוניות שחותכות את נתיב הנסיעה שלנו, ומחייבות אותנו לבלום בבהילות בעצמנו ולא להמתין להתערבות המחשב.
בבדיקה שערך האיגוד לבטיחות של חברות הביטוח האמריקניות (IIHS) ל-14 מערכות עזר לנהג שמבטיחות יכולות חצי אוטונומיות, בכמה מאות תרחישים, התוצאות היו כשלון כמעט מוחלט.
11 דורגו כ"גרועות", שתיים "גבוליות" ורק אחת ציון "מתקבל על הדעת". "התוצאות האלו מדאיגות", אמר בסיכום דיוויד הארקי, נשיא ה-IIHS, "בעיקר בהתחשב בקצב בו מכוניות עם מערכות אלו עולות על הכבישים".
בבדיקה התמקדו ב-IIHS דווקא ביישומים שלא נמצאים בליבת הבטיחות כמו בלימת חירום או זיהוי רכב בשטח מת, אלא כאלה שמוגדרות בין נוחות לבטיחות, כלומר, כאלו המקלות על הנהג בכך שהן מפחיתות ממנו חלק מהיבטי התפעול של המכונית אבל קשורות לבטיחות. לדוגמה: תיקון סטייה מנתיב, בקרת שיוט אדפטיבית, מעבר נתיבים אוטומטי ועוד.
המערכות שנבדקו היו על מספר דגמים מתוצרת ניסאן, לקסוס, ג'נרל מוטורס, פורד, טסלה, ב.מ.וו, ג'נסיס, וולוו ומרצדס.
בין הבדיקות שנעשו למערכות, נבחנו לא רק הביצועים שלהן מבחינת מילוי מטלות הבטיחות, אלא גם היכולות שלהן לנטר את הנהג ולהתריע על ניסיונות "לרמות" את המערכת. הגרועות שבמערכות היו כאלו שניתן היה להפעיל גם ללא חגירת חגורת בטיחות או ללא זיהוי וודאי של הנהג (הבודקים כיסו את הנהג בבד שקוף למחצה למניעת זיהוי), בזיהוי כי תשומת ליבו של הנהג מוסחת (הנסיינים החזיקו חפץ המדמה טלפון סלולרי תוך כדי נהיגה), כיסו את עדשת המצלמה והצמידו משקולות לגלגל ההגה כדי לדמות אחיזה שלו. "רוב המערכות לא כוללות אמצעים נאותים למניעת שימוש לרעה ומניעת איבוד ריכוז של הנהגים".
אחת הטענות המופנות נגד המערכות האלו והעובדה שהן משווקות ללא הסתייגות ברורה, היא שלאורך זמן, הן יוצרות אצל הנהגים אשליית ביטחון ותחושה כי הן מספקות מעטפת בטיחות שלמעשה אינן יכולות לקיים.
נקודת אור שה-IIHS ציינו במחקר הייתה שככלל, למרות שאף אחת מהמערכות לא רשמה הצלחה בכל הקטגוריות שנבחנו, בכל קטגוריה לפחות מערכת אחת הצליחה, כלומר, יש את היכולת הטכנית להצליח ומדובר רק בעניין של עדכון התוכנות ושיפור שלהן על ידי היצרניות.
כאמור, סעיפי הבדיקה השונים כללו ניטור נהג, תזכורת תשומת לב, זיהוי ונקיטת אמצעים במקרה שנהג לא מגיב להתרעות, מעורבות נהג (השילוב בין פעולת המערכות האוטומטיות עם הנהג, לדוגמה: הצורך בפעולה של הנהג כדי להתחיל נסיעה אחרי עצירה אוטומטית בפקק, איתות על מנת לעבור נתיב בעקיפה תוך שימוש בבקרת השיוט ועוד), או מניעת הפעלה של המערכות במידה והנהג לא חגור.
הדירוג המלא אותו ניתן לראות גם בדף התוצאות הרשמי, מעניק משקל שונה לכל אחד מרכיבי הבדיקה, כלומר, לא כל הצלחה או כישלון "שווים" אותו הדבר בשקלול התוצאה הסופית.
ציון "גרוע":
מקום 14: וולוו פיילוט אסיסט
מקום 13: טסלה FSD (גרסת בטא)
מקום 12: טסלה אוטופיילוט
מקום 11: ניסאן פרו-פיילוט 2.0
מקום 10: מרצדס דיסטרוניק
מקום 9: לקסוס Dynamic Radar
מקום 8: ג'נסיס סמארט קרוז
מקום 7: ג'נסיס Highway Driving Assist 2
מקום 6: פורד Adaptive Cruise Control
מקום 5: פורד בלו-קרוז
מקום 4: ב.מ.וו Active Driving Assistant Pro
ציון "גבולי":
מקום 3: ניסאן פרו-פיילוט עם Navi-link
מקום 2: ג'נרל מוטורס סופר-קרוז
ציון "מתקבל על הדעת"
מקום 1: לקסוס Teammate