כבר כמה חודשים שמכונת השיווק של פרארי משחררת פרורי מידע על דגם חדש שיושק במאי. ביום חמישי בערב, שישי בבוקר שלנו, כחלק מחגיגות במיאמי לרגל 70 שנה לפרארי בארה"ב הוא יצא לעולם.
השם אומר הכל, "פרארי דוו דייצי צילינרדי" (12 צילינדרים). ללא טורבו, ללא מנועים חשמליים וסוללות מסביב. בעידן משבר האקלים והחיסכון בדלק, המכונית הזאת פוליטיקלי קורקט כמו דונלד טראמפ.
מאז ומתמיד נחשבו דגמי ה-12 צילינדרים לפרארי האמיתיות. המנוע הראשון שהוציאה החברה לשוק הפרטי היה 12 צילינדרים וזאת הייתה שנים התצורה של מנועי פורמולה-1 שעמה מזוהה כל כך החברה האיטלקית.
אז היורשת של ה-812 סופרפאסט מצוידת בדיוק במנוע כזה, בנפח 6,500 סמ"ק, כזה שמציע 80% מהמומנט כבר מ-2500 סל"ד, עם קו אדום ב-9,500 סל"ד גבוהים, מנועים שכבר לא האמנו שנראה במכונית חדשה מהניילונים, וכאן המנוע זז עוד קצת לאחור מעבר לציר הקדמי לטובת חלוקת המשקל והיציבות, עם נטייה קלה לטובת החלק האחורי: חלוקת המשקל עומדת על 48.4% לפנים ו-51.6% לאחור. ויש גם תיבה אוטומטית כפולת מצמדים, 8 הילוכים חדשה, שמבטיחה קיצור של 30% בזמני העברת ההילוכים.
בדומה ל-296 יש כאן הנדסת צליל המנוע אל תא הנהג, כדי שתוכלו לשמוע את האוטו שלכם באופן מושלם. בשביל לעמוד בתקני רעש וחקיקה האגזוז מוציא רק 70 דציבלים של רעש אחורה כלפי חוץ. לא נופתע אם רוב מי שקונה אחת יחליף את האגזוז בהזדמנות ראשונה.
עיצוב: כל כמה שנים פרארי בוחרת דגם חדש כדי להשיק שפה עיצובית חדשה, וממשיכה לפתח אותה לדגמים חדשים. ב-12 סי יש קו חדש, אחר, עם דמיון מאוד קרוב ל-365 דייטונה הקלאסית, שיוצרה בין 1965 ל-1973, עוד בעידן שבו נוהלה החברה ישירות בידי אנצו פרארי, לפני שמכר את השליטה לפרארי ב-1970.
כמו בדייטונה, גם כאן יש חזית רחבה ומוטה לאחור, מכסה מנוע מאורך, ותא נהג שרק מתחיל אחרי קו מחצית האורך. קווי המתאר מאוד נקיים, מאורכים, מונוליטיים, המעברים אינם חדים, כאשר השינוי בין החלקים הוא רק בצבע או בחומר. הכנף האחורית והדיפיוזר, מסיט האוויר התחתון, מאוד מינימליסטים ונראה כאילו הם מרחפים באוויר. העיצוב מגובה בפיתוחים שנלקחו מפורמולה-1, עם כנף אחורית אדפטיבית, סיוע בהיגוי מהגלגלים האחוריים ושימוש באווירודינמיקה ליצירת כוח הצמדה.
המשקל עלה קלות, ב-35 ק"ג, ל-1,560 ק"ג, ועדיין מדובר ביחס הספק משקל חלומי של 1.88 ק"ג לכל כ"ס. מדובר במכונית ארוכה (4.73 מטר), רחבה (2.17 מטר), גבוהה (1.29 מטר). בסיס הגלגלים משתרע לאורך של 2.7 מטר ולתא המטען נפח של 270 ליטר.
תא הנוסעים: בפנים אפשר לפגוש את כל ההתקדמות של פרארי בשנים האחרונות. ה-12 סי היא דו מושבית, זו לא המכונית שבה תיקחו את הילדים לבית ספר, כאשר גם לנהג וגם לנוסע יש אזורים מוגדרים, כמעט נפרדים. בדומה לפיורוסנגווה או לרומא, נראה שהושקע המון כדי לייצר חוויה נוחה ופונקציונלית ועדיין מאוד מודרנית: יש מסך מולטימדיה 10.25 אינץ, לוח מחוונים 15.6 אינץ' לנהג שיודע להציג את כל נתוני המערכות והכיולים, ומסך שלישי, 8.8 אינץ' לנוסע. ברור ההילוכים בצורת H, וההגה מכיל כרגיל את כל הדרוש כדי לנהוג ולשנות בקלות מצבי נהיגה. מצדדיו ידיות הילוכים קבועות בסגנון פורמולה 1, באמצעו למטה כפתור התחלת/כיבוי מנוע. יש גם מערכת קול של ברומסטר, 15 רמקולים בהספק 1,600 וואט עם כל טכנולוגיות הסאונד המתקדמות. קצת בזבוז ברכב שיש בו כבר מנוע עם צליל כזה.
ביצועים: הנתונים הרשמיים הם 2.9 שניות מ-0 ל-100 קמ"ש, 7.9 שניות מ-0 ל-200 קמ"ש ו-340 קמ"ש מרביים. עצירה מלאה מ-100 קמ"ש תארך 31.4 מטר ומ-200 קמ"ש - 122 מטר. נתוני צריכת הדלק "עדיין לא זמינים", אבל רמז מספק נפח מכל הדלק: 92 ליטר.
אין עדיין מועד הגעה לישראל, גם אם תזמינו אותה כעת נראה שמועד המסירה לא יהיה לפני סוף 2025. בתרגום מקומי של הערכות המחיר בחו"ל אפשר לצפות לסכום גבוה משל הפורוסנגווה, אף יותר מ-6 מיליון שקל, עם תוספת של 10% לגרסה הפתוחה, שבה מתקפל הגג חשמלית בתוך 14 שניות. לפחות המחיר כולל אחריות וטיפולים לשבע שנים.
לסיכום, בין אם אתם בוחרים לעשות נסיעה של שעתיים במארנלו בכמה מאות יורו, בין אם אתם בוחרים לשכור אחת ליום בכמה אלפים, או אם אתם מעדיפים לקנות אחת בחו"ל בלי לשלם עליה פי כמעט שלושה בארץ, יש פה דגם שהולך לתת לנו חוויה טהורה של פרארי.