על כל הקושי של שירות צבאי כחייל בודד, או בנות שירות בודדות, הצטרפו מאז אוקטובר אתגרים נוספים לאלו שנמצאים בתפקידי לחימה, מודיעין או תומכי לחימה - לא כולם נמצאים בתחום הצבאי עצמו, אלא דווקא ברגעים שבהם החיילים האלו יוצאים הביתה. שם, בעלי רישיונות הנהיגה ביניהם שטרם המירו אותם לרישיון ישראלי, נתקלים בקשיים לא פשוטים כאשר ימי היציאה המעטים והיקרים שלהם, לא תמיד מספיקים על מנת לצלוח את הבירוקרטיה בדרך לרישיון ישראלי. בדיוק את הסיטואציה הזו באה לפתור יוזמה יוצאת דופן של ארגון נפש בנפש, FIDF, אגף הרישוי במשרד התחבורה ואגף כח אדם בצה"ל. במסגרת יום מרוכז, הוקם מתחם המרת רישיונות נהיגה לחיילים בודדים.
כך, התאפשר להם לעבור בבת אחת בתוך מספר שעות הליך שעשוי לקחת שבועות במקרה הטוב וחודשים ארוכים במקרים אחרים. מיה פרח, חיילת בודדה מבואונוס איירס שבארגנטינה המשרתת בחטיבת החילוץ וההצלה הייתה אחת מהם: "אירועי ה-7.10 גרמו לי להחליט להתגייס ללוחמה. בימים אלו אני בטירונות ובאתי ישירות מההשבעה שלי כדי לא לפספס את היום החשוב הזה. אתם לא יודעים כמה עזרה היום הזה נותן לנו. אין לנו הרבה חופשים בצבא לסדר את הנושא בעצמנו. זה כל כך עוזר לנו. כדי לקבל את הרישיון יש צורך בתהליכים רבים ולא ידעתי מאיפה להתחיל. בזכות היום הזה אני מצליחה להסדיר את כל העניינים ביום אחד, כולל הטסט ולחסוך אלפי שקלים וזמן - משאבים קריטיים עבורי בתור חיילת בודדה".
במקרה של אלנדב כהן בן ה-25 מאנגליה, המרת הרישיון הגיעה במהלך שירות המילואים שלו בהנדסה קרבית. כהן גויס כמו רבים בצו 8 ללחימה ובתאריך 7 לינואר נורתה רקטת RPG לבית בו שהה עם חבריו. הוא איבד שניים מהם, יקיר הכסטר ודוד שוורץ ז"ל ונפצע בעצמו.
"המרת רישיון הנהיגה שלי הוא חלק מאוד חשוב מתהליך הקליטה שלי פה בארץ. יש הרבה מקומות עבודה שדורשים אנשים בעלי רישיון נהיגה ישראלי שעד עכשיו לא יכולתי להגיש מועמדות אליהם. זה גם מקל עלי הרבה ביום יום שאני יכול לנסוע ברכב ולא להיות תלוי רק בטרמפים או בתחבורה ציבורית. עם רישיון נהיגה אני גם יכול לעזור לחברים שלי ולאנשים אחרים שצריכים עזרה וכמובן זה מאפשר לי לצאת לטייל ולראות את המדינה, לטיולים שאי אפשר לעשות אותם בלי רכב. בזכות הרישיון שקיבלתי אני אוכל להגיע בקלות לטיפול הפסיכולוגי שאני נמצא בו, כי עם רכב זה הרבה יותר נגיש. ובנוסף, שבוע הבא ביום הזיכרון, אוכל לנסוע לקברים של החברים שלי מהצוות שנפלו בלחימה בעזה".
יונתן שור מפרו מספר: "עליתי לארץ והתגייסתי ליחידה 636 של האיסוף קרבי. כיום אני בתפקיד מפלג בפלוגה וממש נהנה מהתפקיד. במהלך המלחמה חברים רבים שלי נפצעו ולצערי כמה חברים גם נהרגו. עדיין קשה לי לדבר על זה אבל אני יודע ומרגיש שצריכים וחייבים להיות חזקים. מבחינתי התגייסתי כי הייתי חייב, לא יכולתי לראות את העם כולו מתגייס ואני לא אהיה חלק מזה, במיוחד בתקופה המורכבת הזאת. אחרי הצבא ועכשיו בזכות הרישיון שקיבלתי היום אני אצא לטייל ולנשום אוויר ואני מחכה לזה ממש".
על מנת לאפשר את המהלך הנרחב הזה נדרש שילוב משאבים של מספר גופים שנמצאים מאחורי היוזמה. כך למשל אגף הרישוי במשרד התחבורה הקים עמדה מיוחדת שאפשרה לבצע את כלל התהליך הבירוקרטי בשיטת "סרט נע" עם עמדת צילום, אופטימטריסט ורופאים של אגף הרישוי להפקת אישורים נדרשים. עם סיום המסלול קיבלו החיילים אישור לביצוע המבחן המעשי, ובמקרה שלא עבר אותו, לא נדרשו להמתין שבועות לקביעת מועד חדש, אלא לבצע אותו מיד. לאלו שרצו לרענן את מיומנות הנהיגה שלהם, הועמדו שירותיהם של 38 מורים לנהיגה שהגיעו בהתנדבות עם כלי הרכב שלהם ששימשו את החיילים. מתוך כ-1,000 חיילות, חיילים ובנות שירות לאומי בודדות שהשתתפו כ-85% מהם עברו את המבחן המעשי (כמעט כפול משיעור ההצלחה הממוצע הכללי).
רב"ט נ', בת 20, עלתה ב-2021 מקליפורניה בארה"ב לרעננה להתגייסה לשרת כפקידת מבצעים ביחידה 5252 של חיל התותחנים. אחיה התאום יונתן עלה שנה אחריה ומשרת בחיל המודיעין. שניהם ילדים של זוג ההורים ישראלים שעברו לארה"ב בעקבות רילוקיישן והשתקעו שם ויש להם עוד שני אחים קטנים בארה"ב. ב-7 באוקטובר, עם תחילת הלחימה הוקפצה לבסיס.
"יום הרישיונות שמתקיים היום זו הדרך שלי לקבל חזרה את העצמאות בארץ. במציאות שבה אין לי הורים בארץ, המפגשים עם חברים עוד יותר חשובים וזה אומר בהכרח נסיעה ברכב. אני נמצאת פה כשנה ובכל השנה הזו לא יכולתי להתנייד באופן עצמאי, לבקר את המשפחה שלי או לטייל, בגלל שלא היה לי רישיון ישראלי. זה היה כל כך מתסכל. כעת אני אוכל לנצל את היציאות שלי מהבסיס בצורה טובה יותר. עכשיו, עם קבלת הרישיון אני מתכננת לנסוע קודם כל לטיול סופ"ש עם חברים ואז אמשיך לביקור אצל סבא וסבתא בצפון הארץ לארוחת שישי מפנקת".
נתנאל דריי, בן 22, עלה מפריז והתגייס לפני שנתיים (מרץ 2022) לפלוגת ח"ץ - חרדים צנחנים (פלוגה חרדית בגדוד 202 של חטיבת הצנחנים). במהלך תקופת המלחמה שירת ליד טול כרם וכן נלחם בעזה במשך 3 חודשים במהלכם לקח חלק במשימות רבות.
"יש לי רישיון נהיגה צרפתי, אך הוא אינו תקף לנהיגה בארץ. אני שנתיים בארץ אבל אף פעם לא יכולתי לנהוג פה מבחינת החוק. כדי לקבל רישיון ישראלי הייתי צריך להתחיל את כל התהליך מההתחלה, תהליך ארוך שכולל כולל שיעורי נהיגה מאוד יקרים וגם צורך בזמן, משאב שאין לי בתור לוחם. בזכות היום הזה אני מצליח להסדיר את כל העניינים ביום אחד, כולל הטסט. היום הזה חוסך לי אלפי שקלים אם לא יותר, וחוסך לי זמן, 2 אלמנטים קריטיים עבורי בתור חייל בודד."
"במהלך השירות שלי, בתור לוחם, כאשר סוף סוך חוזרים הביתה אך זמן ארוך בבסיס, ובייחוד אחרי הלחימה בעזה, כל מה שחייל רוצה הוא ליהנות, להשתחרר ולצבור כוחות, כדי לחזור עם מצב רוח טוב וכוחות מחודשים כדי להילחם. רציתי לצאת לטייל, לקחת רכב ופשוט לנסוע ולראות ולבקר במקומות יפים בארץ. כשיש לך כמה ימים בודדים להתרעננות אין כוח או זמן להתחיל להיסחב בתחבורה ציבורית. אתה פשוט רוצה לקחת את הרכב, עם המוזיקה שלך ולחרוש את המדינה לאורכה ולרוחבה, לשטוף את הראש וליהנות מהנופים שלנו.
אבל לא יכולתי. והידיעה שיש לך רישיון ואתה יודע לנהוג, אבל לא יכול לעשות זאת מבחינה חוקית רק בגלל ענייני בירוקרטיה - זה מתסכל. החופש והעצמאות שיש לי עכשיו, בזכות היום הזה שהוצאתי בו סוף סוף את רישיון הנהיגה הישראלי המיוחל, שווה מיליונים ומהווה אלמנט קריטי לכל לוחם לדעתי.
"עכשיו, ברגע שקיבלתי את הרישיון הישראלי, אני מתכנן לשכור רכב לכמה ימים ולנסוע לכנרת עם חברים, ליהנות מהחוף והשמש ולחגוג את העצמאות שלי".
הרב יהושע פס, מייסד-שותף ומנכ"ל 'נפש בנפש': "רישיון נהיגה עבור החיילים הבודדים הוא כלי קריטי, שכן ההתניידות העצמאית חיונית עבורם לחיסכון בזמן, על מנת לבצע סידורים, קניות לבין וכן להתאווררות שחשובה מאוד, בייחוד בתקופה זו. הלחימה הממושכת רק הגבירה את הצורך בשירות זה ואנו מודים לאגף הרישוי במשרד התחבורה ולאכ"א בצה"ל על שיתוף הפעולה המדהים שיחסוך להם זמן רב וההתגייסות לטובת הצעירים והצעירות הללו שעלו ארצה לישראל ללא משפחה, מתוך אהבת המולדת ובחרו לקשור את גורלם עם מדינת ישראל, על ידי גיוס לצה"ל. זה המעט שאנו יכולים לתת להם חזרה".
אל"ם אייל יוסיפסקו, ראש מחלקת פרט באגף כח אדם במטכ"ל: "החיילות והחיילים הבודדים, אשר לצד השירות הצבאי מתמודדים עם שגרת יומם באופן עצמי, ראויים לכל מעטפת ותמיכה. בוודאי במלחמה. היום הזה, הוא עוד נקודת שיא בשותפות בין ארגונים ואנשים כדי לטפל טוב יותר בחיילים".