90 שנים לחיסול בוני וקלייד: המכוניות שהפושעים אוהבים

המארב המתוכנן היטב בצד הכביש המהיר 158 בין גיבסלנד לסאילס בלואיזיאנה כבר עמד להתקפל. שישה אנשי חוק, חמושים בכבדות ברובים חצי אוטומטיים, רובי ציד ואקדחים שהו בשיחים לצד הכביש כבר משעות הערב של יום האתמול. אלא שקצת אחרי השעה 10:00 נשמע קול רועם שאי אפשר לטעות בו - זה היה מנוע V8 ולא סתם אחד, אלא של פורד והוא עבד קשה. הצליל הייחודי דרך את השוטרים ואת האיש שהוביל את המרדף בחודשים האחרונים פרנק היימר אקס-טקסס ריינג'ר. ובעוד הם שפופים בתעלה, נעצרה המודל B של הצמד ליד משאית שביימה תקלה לצד הדרך, לא עברו שניות ואש נפתחה לעבר השניים מכלי הנשק האוטומטיים, ואז מרובי הציד ולבסוף מהאקדחים. בשוך היריות המכונית שבשלב זה נראתה יותר כמו מסננת כבר נוקבה במאות כדורים והצמד הידוע לשמצה היה מוטל בה ללא רוח חיים, בבדיקות שלאחר המוות נספרו 50 פגיעות בשניים שלא הותירו להם סיכוי.

וביום הזה, ה-23 במאי 1934 לפני 90 שנים בדיוק, הגיע לסיומו המצוד אחר שניים מהמפורסמים בפושעי המאה ה-20. רוצחים קרי דם שזכו למעמד של כוכבי קולנוע עוד בחייהם הקצרים, אבל אנחנו כאן כדי לספר על מכונית אחת שזכתה לתהילה בעקבות השניים ועל כמה כלי רכב אחרים שהתפרסמו בזכות טיפוסים מפוקפקים שעשו בהם שימוש.

אל קפונה היה אחד הגנגסטרים הידועים לשמצה בארצות הברית של שנות ה-20 וה-30. וכמו כל אחד שנמצא בתחום העיסוק הזה, גם לו היו יריבים שלא ממש היו בעניין של לפתור מחלוקות באמצעות אבן נייר ומספריים, אלא יותר בכיוון של מקלע טומיגן. ואחרי לא פחות מ-10 ניסיונות התנקשות בחייו בזמן שנסע במכונית שלו, הוא החליט שהגיע הזמן למגן את כלי הרכב שלו. הבסיס היה קאדילק מסדרה 341 שהפכה למעשה לאחת מכלי הרכב האזרחיים ממוגני הירי הראשונים בעולם. סדנה מקומית בשיקאגו התבקשה לייצר לה יכולת לספוג ירי מאסיבי, אבל בלי לגעת או לשנות את המראה החיצוני שלה. הם עשו את זה באמצעות התקנת פלטות פלדה וזכוכיות בעובי 2.5 ס"מ. אבל קפונה לא היה בחור שהתכוון רק לספוג בלי להחזיר, אז החלונות של המכונית היו כאלו שניתן היה לפתוח כדי חריץ דק, כזה שמאפשר להוציא החוצה קנה של נשק ולירות בחזרה.

הבחירה בצבע הירוק המסוים הזה נעשתה כדי שהמכונית תדמה חיצונית ככל האפשר לניידות המשטרה בשיקאגו באותן שנים, גם הן היו מתוצרת קאדילק. סירנה ואורות מהבהבים מאחורי הגריל השלימו את ההופעה המטעה ומקלט רדיו שהוסתר בתא הכפפות אפשר לו לעקוב אחר שידורי המשטרה. כל השדרוגים האלו הוסיפו קצת יותר מ-1,300 ק"ג למשקל המכונית, הופכים אותה למפלצת במשקל 2.2 טון. כדי שתוכל לזוז, הם גם שיפרו את מנוע ה-V8 בנפח 5.6 ליטרים שאיתה הגיעה המכונית. במקור ייצר המנוע הזה 90 כ"ס, ולא ברור כמה נוספו לו במהלך הטיפול שעבר, אבל דיווחים שונים סיפרו על מהירות מירבית של 177 קמ"ש. אבל זה כנראה לא הספיק לו ובשנת 1930 הוא מחליף אותה בקאדילק אחרת, הפעם עם מנוע 7.4 ליטר V16, אבל זה סיפור לפעם אחרת. שמועה לא מבוססת מספרת על כך שאת הקאדילק הראשונה של קפונה קיבל הנשיא רוזוולט לשימושו אחרי המתקפה על פרל הרבור 13 שנים מאוחר יותר.

לקלייד בארו הייתה חיבה מיוחדת למכוניות של פורד ובמיוחד למודל B. זו הייתה הפורד הראשונה לעשות שימוש במנוע ה-V8 בנפח 3.6 ליטרים בעל ראשי המנוע השטוחים (פאלטהד) ובדגם של 1934 היה לה הספק המנוע הגבוה ביותר לפני שהוחלפה - 85 סוסים. ככל שבארו יכל, הוא תמיד העדיף לגנוב מודל B עם מנוע ה-V8. במוזיאון הנרי פורד מוצג מכתב אותו כתב קלייד להנרי פורד בכבודו ובעצמו. "אדוני הנכבד," כך נפתח המכתב, "כל עוד יש אוויר בריאות שלי, אני רוצה לומר לך איזו מכונית נהדרת יצרת. אני נוהג רק במכוניות של פורד ככל שאני יכול להימלט עם אחת. יש לה יכולת להתמיד במהירות וחופש מתקלות. המכונית הזו מתעלה על כל האחרות... רק רציתי להגיד לך לאיזו מכונית משובחת הכנסת את ה-V8 הזה. בהערכה, קלייד צ'אמפיון בארו".

ברוס ריינולדס תכנן את הפשע הזה במשך חודשים, המטרה שלו ושל הכנופייה שאסף הייתה רכבת הדואר המלכותי שהובילה שקי כסף מזומן. ב-8 באוגוסט 1963 השודדים חיבלו ברמזור המסילה כדי שיאיר באדום, ואז כאשר עצרה הרכבת השתלטו עליה. בסיום השוד הסתלקה הכנופיה עם סכום עתק לזמנו של בין 2.6 ל-3 מיליון ליש"ט, השודדים הסתלקו ממקום השוד במשאית ושני לנד רוברים שנשאו את אותה לוחית רישוי ובהמשך החליפו מספר כלי רכב, ריינולדס בחר בפורד קורטינה לוטוס. הדגם הזה היה תוצר שיתוף הפעולה בין פורד לבין יצרנית מכוניות הספורט לוטוס. בחזית המשפחתית של פורד הותקן מנוע ששופר על ידי קית' דוקוורת' (שבהמשך יהיה אחד מהצמד שייסדו את קוזוורת'). הוא היה בנפח 1,557 סמ"ק עם גל זיזים עילי כפול וסיפק 105 כ"ס, תיבת ההילוכים הייתה עם יחסי העברה מקוצרים לטובת תאוצות מהירות יותר, חלקי מרכב החולפו לכאלו מאלומיניום כמו גם המתלה האחורי. הוא, יחד עם הקדמיים עברו גם הם כיול מחדש. אז נכון שתאוצה ל-96 קמ"ש (60 מייל לשעה) ו-174 קמ"ש מירביים ממש לא מרגשים היום, אבל לזמנה היא נחשבה למכונית מאוד מהירה בטח ביחס לשאר המכוניות בסביבה. עד סוף 1963 נתפסו 12 מתוך 15 השודדים, האחרים נעצרו זמן קצר לאחר מכן - למעט אחד - ברוס ריינולדס שהצליח להימלט. בשנת 1968 הוא חוזר ללונדון תחת זהות בדויה, נעצר וריצה 10 שנות מאסר.

טד בנדי, היה ועודנו אחד הרוצחים הסדרתיים המקריפים ביותר. במשך יותר משנה, מראשית 1974 ועד אוגוסט 1975 הוא רצח בקצב שמוערך באחת לחודש נערות צעירות באיזור וושינגטון. הוא היה מסתובב עם זרוע חבושה ומבקש סיוע בהעמסת ציוד למכונית שלו - פולקסווגן חיפושית מודל 1968 בצבע בז', אז היה דוחף את הקורבנות שלו לחלל שיצר במכונית על ידי הסרת המושב האחורי שלה.

באוגוסט 1975 הוא ניסה להימלט מבדיקה שגרתית של המשטרה לאחר שנהג בשעות הלילה ללא אורות, כאשר השוטרים עצרו אותו הם גילו ממצאים מחשידים מאוד במכונית; לום ברזל, דוקרן קרח, כפפות, שקיות אשפה, אזיקים, מסיכת סקי ועוד מסיכה שנראה שהורכבה מתחתונים. הוא נעצר על ניסיון לחמוק ממעצר אבל למרות הממצאים המחשידים, הוא שוחרר. כאשר המשטרה עצרה אותו שוב כעבור שישה ימים באשמת אחזקת ציוד פריצה, תמונות של המכונית צולמו אבל הוא שוחרר שוב, הפעם בערבות וכאשר הוא יודע שהרשויות סוגרות עליו הוא מנקה את החיפושית באופן יסודי ומוכר אותה. בפעם הבאה שהוא נעצר המשטרה מחרימה את החיפושית מהבעלים החדש שלה, ובחיפוש יסודי בה מוצאת ראיות התואמות למספר קורבנות, מה שמביא להרשעה שלו. אבל זה לא סוף הסיפור של בנדי ושלו עם חיפושיות. הוא מצליח להימלט מהכלא בו הוחזק ב-1978 ובזמן שהוא חומק מהמשטרה הוא גונב חיפושית נוספת, כתומה מודל 72', בפלורידה. הוא נלכד שוב באותה שנה בפלורידה, אחרי שביצע לפחות עוד רצח אחד ונותר בכלא עד הוצאתו להורג בשנת 1989.

עולם הפשע ידע עוד לא מעט כלי רכב שהתפרסמו בזכות השימוש בהם על ידי פושעים ועבריינים. ואלו לא רק מכוניות מפוארות או מהירות, אלא גם כלי רכב מסחריים כמו פורד טרנזיט שהיה חביב הפושעים בבריטניה או אפילו דודג' פאוור ואגון של צ'ארלס מנסון והפורד ברונקו של או.ג'יי סימפסון. אבל גם בישראל יש לא מעט מכוניות ש"זכו" לפרסום בשל החיכוך שלהם עם העולם התחתון. אפשר ללכת אחורה עד לשנות השישים והשבעים עם החיבה לדודג' דארט, לשנות ה-70 בהן עלתה קרנן של הסובארו לאונה קופה GSR שזכו לכינויים כמו "סובארו פשע" או "קופשע" ואחרים, אחר כך הגיע גם תורן של מכוניות ב.מ.וו לקבל את הזיהוי עם העולם התחתון, ואפילו תקופה קצרה בה פעלה כנופייה שעשתה שימוש באונו טורבו הקטנה והמהירה מאוד בסוף שנות ה-80 ותחילת ה-90.

בהמשך השנים חלו שינויים בהעדפות של אותם עבריינים, חלקם הבינו שלצד התדמית, הנוחות והביצועים של מכוניות פאר, הן דווקא אלו שמושכות את תשומת הלב של המשטרה ושל היריבים שלהם. כך למשל בשני ניסיונות התנקשות שונים ניצל בעור שיניו זאב רוזנשטיין לאחר שמתנקשים זיהו את מכונית המרצדס S קלאס שלו. לטויוטה לנד קרוזר הקצר גם יצא מוניטין של כלי רכב החביב על עבריינים, בעיקר בשל היכולת שלו להיטמע בין שלל הלנד קרוזרים מסביב וגם אפשרות לחתוך לשטח במקרה של מרדף. אבל לפחות בשנים האחרונות יש יותר ויותר עבריינים המעדיפים מכוניות הרבה פחות יוקרתיות ומנקרות עיניים כדי שלא למשוך תשומת לב. היו אלו מאזדה 6, סקודה אוקטביה וסופרב ואחרות שתפסו את מקומן של מכוניות הפאר.

אבל אנחנו נתעכב כאן דווקא על שני כלים דו גלגליים שקיבלו לא מעט תשומת לב סביב הפעילות העבריינית סביבם.

ב-21 בפברואר 1989 מתבצע שוד בנק בסניף הרצליה של הבנק הבינלאומי, זה היה הראשון מבין 21 מעשי שוד שבוצעו על ידי רוני לייבוביץ', מי שכונה על ידי העיתונות "האופנובנק". ההילה שנוצרה סביב השודד המסתורי בפרק זמן של שנה וחצי עד שנתפס באוקטובר 1990, הביאה לעניין רב במעלליו, כולל התפיסה הרווחת כי ביצע את מעשי השוד שלו ונמלט על גבי אופנוע אותו הסתיר מאוחר יותר במשאית. בפועל, לפחות לפי מה שסיפר ברבות הימים, הוא כלל לא עשה שימוש באופנוע והזיהוי הזה הגיע בשל העובדה שבעת מעשי השוד חבש קסדה כדי להסתיר את זהותו. אגב, אפשר בהחלט להבין את הטענה הזו, שכן האופנוע בו יוחס ללייבוביץ' שימוש היה מוטוגוצי V65 TT, אופנוע בעל מוניטין אמינות כל כך רעוע שהסיכוי שמישהו ירצה לעשות בו שימוש כדי להימלט פשוט שואף לאפס.

מי שרכבו על אופנועים דו שימושיים באותה תקופה יספרו לכם כי לעיתים קרובות בסמוך לביצוע שוד, הם היו נעצרים לבדיקה על ידי המשטרה. לפחות בהיבט הזה, קם ברבות הימים יורש דו גלגלי לאותו מנהג - הפעם לא אופנוע אלא קטנוע ולא איטלקי אלא יפני.

ימאהה היממה את העולם הדו גלגלי כאשר השיקה את הטי מקס בשנת 2001. פתאום מגיע קטנוע אוטומטי שמציג התנהגות כביש וביצועים שלא נודעו עד אז בתחום. למרות ניסיונות חוזרים ונשנים של מתחרות אירופיות ויפניות לאתגר אותו, הוא היה ועדיין אמת המידה בתחום. פלח אוכלוסיה שחיבק אותו בחום היו עבריינים שהבינו את הפונטציאל הקרימינלי שלו - כלי חזק מאוד, קל לתפעול, מהיר, אידיאלי להגעה מהירה והימלטות דרך סימטאות ופקקי תנועה וכבונוס - הוא גם אוטומטי, מה שמשחרר יד אחת מתפעול המצמד לטובת שימוש בנשק. עם המוניטין, גם לו צמחו כינויים כמו "T ערס" ואחרים. ואם יצא לכם אפילו לרכוב על אחד אתם בוודאי זכיתם לא אחת להיעצר "רנדומלית" ל"בדיקה שגרתית", אם עשיתם את זה כאשר אתם לובשים טרנינג - כנראה שכבר הייתם עוצרים ביוזמתכם לפני שסימנו לכם לעשות את זה.