מחיר משוער: מעל 2 מיליון שקל
אהבנו: עיצוב, ביצועים והתנהגות
לא אהבנו: תפעול מהמסכים, תא מטען זעיר והיא לא ממש זולה
ציון: 9/10
בעירי היו שתי עלמות
שתי עלמות יפות ותאומות.
הן היו תמיד כל כך דומות,
כל כך דומות היו העלמות.
ואהבתי את שתיהן, אלי,
זאת שלי היתה וזאת שלי,
ככה באו לי צרות טובות
שתים הן ולא יודעות
זאת על זו, וזו על זאת.
זה מסוג השירים שאסור לכתוב היום כי הם לא ממש פוליטקלי קורקט, אבל הפיזמונאית שימרית אור (כן, אישה כתבה את זה) לא יכולה בכלל הייתה לשער שזה יתאים לאירוע שיקרה הרבה שנים אחרי אי שם בצפון איטליה - שתי עלמות יפות, תאומות כמעט זהות ואתה מאוהב בשתיהן ולך תבחר.
משום שרבותיי, נפל דבר: ומזראטי שמזוהה עם מנועי בשרניים רבי צילינדרים ושופעי צלילים החליטה לייצר לראשונה בהיסטוריה משהו שלא היה עד היום - מכונית GT קבריו שהיא חשמלית לגמרי.
צלם בהיכל, נזם באף חזיר, העולם כפי שהכרנו אותו איננו עוד, כי כן, מכוניות ספורט זה גם סוג של דת, זה גורם לי להיות קצת רגשני.
מזראטי אחת מיצרניות מכוניות הספורט היותר ותיקות נוסדה לפני 110 שנים בדיוק בצפון המוטרף מוטורית של איטליה של אזור בולוניה - מודנה, שכולל גם את פרארי ולמבורגיני וגם דוקאטי,
האחים אלפיירי בינדו וארנסטו ייסדו את המותג עם סמל הקילשון שהוא הנשק של פוסידון שמופיע במזרקה הגדולה בבולוניה ומייצג גם את העובדה שהמייסדים הם שלושה לבית מזראטי והם כמעט מהתחלה שאפו לתחום הספורטיבי. כבר ב-1923 הם השתתפו במירוץ גרנד פרי, כששיא התהילה שלה היה עם אחד מגדולי נהגי המירוץ של כל השנים, חואן מנואל פנג'יו, וזכה עימה באליפות הפורמולה-1 החמישית שלו ב-1957, שיא שרק מיכאל שומאכר הצליח לשבור 47 שנים אחר כך.
שנות השבעים הביאו את משבר הדלק והחברה קרסה למעשה ומאז החליפה כמה בעלויות עד שהגיעה היום לשליטת קבוצת סטלנטיס שכוללת בין השאר את השילוב המוזר של פיאט, סיטרואן, פיג'ו, וגי'פ. היום מזראטי מוכרת כשלושים אלף מכוניות בשנה בסגמנט הפרימיום הגבוה.
עד כאן השיעור, לא תיבחנו על זה.
הגראן קבריו הראשונה נולדה ב-2009 כמכונית הפתוחה הראשונה של מזראטי שהייתה למעשה הגרסה העירומה של הגראנטוריסמו בעיצוב הנפלא של פינינפארינה. עשו לעצמכם טובה, לכו לאינטרנט לראות את הסבתא היפה שלה מ-1947, ה-A6 1500. מאז הגראנקבריו שודרגה רק ב-2019, ועכשיו.
לפני כל הפרטים הטכניים צריך לומר את מה שרואים מיד: זו אחת המכוניות היותר יפות שיש על הכביש, הקימורים שמעל לגלגלי ה-21 אינץ' הגדולים מקדימה, השבכה האגרסיבית ועליה הלוגו הייחודי, זה עיצוב אלגנטי קלאסי שהוא סקסי ממש. "פירסט מייק איט ביוטיפול", אמרו פעם בתערובת של לעג ובעיקר של קינאה על תוצרת האיטלקית, ואכן כן, זו קודם כל מכונית יפהפיה, איטליה במיטבה.
העניין הוא שמושקות כאן בעצם שתי מכוניות ובנוסף ל"טרופיאו" (גביע באיטלקית) המבונזנת יש עכשיו גם בהופעת בכורה את ה-Folgore (ברק), שעם שני מנועי חשמלי מאחור ואחד מקדימה שעושה כאמור היסטוריה. וכנהוג במחוזות החשמליים כדי להפוך את המכונית לאווירודינמית יותר יש שינויים קלים בעיצוב: הגריל הקדמי אטום, החישורים יודעים טוב יותר לחתוך את האוויר, מכסה המנוע הוא בעצם שטח ענק ואטום של שלושה מטרים רבועים שאי אפשר לפתוח וגם - וזה גימיק מקסים - השאירו את שלושת פתחי האוורור המסורתיים של מזראטי בצדי המנוע, רק שהפעם הם משמשים רק לתאורה נאה.
כניסה פנימה למכוניות מקבלת אותך בשתי הגישות. בטרופאו כורסאות עור אדום לוהטות ובחשמלית חומר שנקרא "econil" שעשוי מניילון ממוחזר והוא נראה ומרגיש מצוין ואיכותי. מי היה מאמין שפעם הכורסא המפנקת הזו הייתה סתם כמה שקיות ניילון מהסופר שמישהו זרק לזבל.
נכנס לאוטו, מציץ בשני המושבים מאחור שכרגיל בסגמנט הזה לא יותירו הרבה מקום לרגליים ובאופן מביך ממש לא מוצא את הידית שתשנה את מצב הנהיגה מפארקינג לדרייב. מסתבר שמזראטי הכפתורים האלו נמצאים עכשיו על לוח השעונים המרכזי, העידן הדיגיטלי מחק את ידית ההילוכים - גם זו האוטומטית, משהו שצריך להתרגל אליו.
מזראטי עורכים את ההשקה באזור של העושר הוותיק של אירופה, מה שמכונה כסף הישן, על שפת אגם גארדה, שבו מלון "חדש" הוא בן מאה שנה לפחות. הנסיעה לארוחת הערב מצריכה הפלגה קצרה בסירת מזראטי - אלא מה - שגם היא מצויידת במנוע חשמלי לגמרי שיודע לספק 600 כ"ס, סירה מרהיבה שכאילו יצאה מסרט של בונד עם סמל ענק קלשון על החרטום שתחתיו מסתתרת מיטה כפולה, מקרר לשמפניה בתא הקפטן ובעיקר יש בה שקט מוחלט ובלי העשן התדיר בירכתיים - מחיר לא מיוחד בשבילכם - 2.5 מיליון אירו, לפני מס.
נחזור למכונית - תחילה בטרופאו, מנוע הבנזין מבוסס על זה שהותקן ב-MC20 הקיצונית, הוא קטן בשני צילינדרים יחסית לדגם הקודם, 6 במקום 8, ואפשרות להדמים עוד שלושה צילינדרים כשנוסעים רגוע. יש לו שני מגדשי טורבו שמסייעים לו לייצר 542 כ"ס, ויש לו מספר פטנטים שנלקחו מהפורמולה 1 של החברה האחות פרארי.
אז יש כאן הרבה מנוע ואפשרות לגג פתוח (שנפתח תוך 14 שניות גם תוך כדי נסיעה במהירות של עד 50 קמ"ש). לכאורה חלום של ממש, אבל כמו לאבד את חוש הטעם בצינון רגע לפני סעודת שף מישלן אנחנו מזדחלים בפקקים של סופ"ש כשבמקביל מתחיל לנחות עלינו גשם עז מעורבב באבני ברד - סירי, תגדיר לי מה זה תסכול.
ועדיין - אנחנו לא מוותרים מגלים (שוב) שאם נוסעים מהר מספיק במכונית קונברטיבל אז הגשם לא נכנס פנימה. אני יודע שזה כנראה לא היה משכנע את משטרת התנועה המקומית, אבל זו הייתה גם הזדמנות לבחון את שעות הניסויים הרבות שעברה המכונית הזו במנהרת הרוח. יכול לדווח לכם שמיגון הרוח יעיל מאוד, לא נכנסה טיפת מים וקל לדבר ולשמוע מוסיקה גם כשנוסעים ממש מהר. אם מזג האוויר בחוץ קריר מידי אזי המושבים יודעים לשלוח אוויר חם לעבר העורף.
עברה עוד שעה ואלוהי מכוניות הספורט נענה לתחנונים ואחרי שהשמש יוצאה נפתח גם הכביש ופליפה המקסים שנראה קצת כמו דוגמן של מוקסינים ומי חמצן ואוחז בתואר הנחשק המדריך הראשי של "מאסטר מזרטי דרייבינג קורס" מוביל את השיירה ומעלה את הקצב ואפשר ללחוץ קצת על הדוושה ולנסות לסחוף את המכונית בהנעה הכפולה ולהשתעשע עם הישבן בעיקולים הרטובים מהגשם. ואתה נזכר שוב בעונג של שליטה במכונה איטלקית כוחנית שכזו, עם גג פתוח, דולצ'ה ויטה של ממש.
ההנאה הזו תחזור על עצמה גם בגרסה החשמלית, אחת שהיא לטענת מזראטי החשמלית הכי נמוכה שיש, בגלל שהסוללות הוצבו בתצורת T כך שאין כאלו תחת המושבים מה שמאפשר להוריד אותם בגובה. ועדיין יש כאן משהו מוזר, הרי מכוניות חשמליות אנחנו כבר מכירים וכמעט התרגלנו לנהוג בסוג של מיוט אבל באצילת סוסים איטלקי שכזו זה משהו מוזר קמעה - ועדיין.
חכמי השיווק של מזראטי הבינו ששקט מוחלט במכונית מהסוג הזה הוא לא סביר לכן הכניסו סאונד עמום של מנועי ה-V6 וה-V8 של החברה גם ברמקולים שנמצאים באחורי המכונית - אבל כאן באופן יוצא דופן הם מכוונים החוצה, סאונד להנאת העוברים ושבים.
זו הייתה חוויה מעניינת לבדוק את שתי הגישות זו מול זו, בשתיהן שלושה מצבי נהיגה של GT, ספורט וקורסה שמשנים את תחושת ההגה, קשיחות מתלי האוויר ובעיקר את רמת התערבות הבקרות והסאונד (האמיתי או המדומה).
בדגם הבנזין כיף להוריד הילוך על ידי דוושות ההילוכים שמאחורי ההגה כשבחשמלי אותן דוושות משמשות לשינוי הבלימה הרגנרטיבית. שתיהן חזקות מאוד ולמרות שהחשמלית שוקלת 440 ק"ג יותר יש לה יותר סוסים (760 מול 542) מה שמסייע לה להאיץ מהר יותר, 2.8 שניות למאה מול 3.6, אבל החשמלית תהיה קצת איטית יותר - לא שזה ממש משנה - במהירות הסופית של 290 קמ"ש מול 316. למעשה, אם תקחו את היצירות האלו למסלול אין ספק שהחשמלית תקבע זמנים טובים יותר.
בשורה התחתונה יש כאן מכונית GT שהפכו לסוג של התמחות של מזראטי שיודעת לקחת אותך למרחקים ארוכים בלי להיות קיצונית מידי, שתי מכוניות מהירות מאוד ומהנות מאוד עם רמה חומרים גבוהה של הרבה מגנזיום וקרבון ואלומיניום (65אחוז!) ובעיקר עם תחושה שקשה להסביר אותה של חוויה של יוקרה ואקזוטיקה איטלקית, סוג של נישה ייחודית למדי וגם כשאתה שם בסוג של עושר ואושר מפנק אתה חושב לעצמך אם זה בסדר ליהנות לרגע ממכונית כזו כשיש בעזה חטופים שהם חיילות וחיילים, אחים ואחיות שלך, בשר מבשרך ותוהה כמו בכל יום אם עושים מספיק כדי להוציא אותם משם.
האחת נשאתי להרים
כדי לראות בזרוח החמה
ואת השניה ליערים
לראות כיצד השמש נעלמה.
איך שהימים חולפים מהר
ואיך הליל הולך ומתקצר,
והמלאכים רומזים לי כבר -
מה אעשה, במי מהן אבחר?
אז אם אתם בין יחיד הסגולה שנמצאים במצב הכלכלי של להתלבט בין שתי המכוניות האלו, אז קודם תרשו לי לקנא בכם ולומר לכם שההחלטה לא פשוטה. מבחינתי התשובה התקבלה אי שם באחת המנהרות בדרך לאלפים כשהגג מופשל בטרופיאו (מ-2.05 מיליון שקל בארץ) והמנוע נהם תוך מתן איזה בקפייר מענג בקונצ'רטו לשישה צילינדרים. אולי אני רומנטיקן ואולי סתם זקן, אבל במכונית GT איטלקית הייתי עדיין בוחר במנוע אמיתי, עד שיגמר, עד שיגידו שאסור.
על הצד הטכני: מזראטי גראן קבריו
מנוע: 3, חשמליים
הספק מרבי (כ"ס): 761
מומנט מרבי (קג"מ): 135
תיבת הילוכים: אוט', תמסורת ישירה, הנעה כפולה
חשמל:
סוללה (קוט"ש): 92.5 ברוטו, 83 נטו
הנעה איטית (קילוואט): 22
הנעה מהירה (קילוואט): 270
ממדים:
אורך (מטר): 4.97
רוחב (מטר): 1.956
גובה (מטר): 1.37
בסיס גלגלים (מטר): 2.93
תא מטען (ליטר): 114-151
צמיגים: 265/35R20 מלפנים, 295/30R21 מאחור
משקל עצמי (ק"ג): 2,340
ביצועים (יצרן):
0-100 קמ"ש (שניות): 2.8
מהירות מרבית (קמ"ש): 290
טווח משולב (יצרן, ק"מ): 447
בטיחות:
ציון מבחן הריסוק האירופי: לא נבחנה
בטיחות אקטיבית: בלימת חירום אוטונומית בנסיעה לפנים, בקרת שיוט אדפטיבית, ניטור רכב בשטח מת ומניעת סטייה מנתיב, זיהוי תמרורים
אחריות:
3 שנים או 100 אלף ק"מ אחריות לרכב, 8 שנים או 180 אלף ק"מ לסוללה
הכותב היה אורח מזראטי באיטליה