פורמולה-1 על שני גלגלים: 10 הערות על עונת 2024 של המוטו GP

1. מהירות. פעם היו מדברים על שנייה להקפה אחת לחמש שנים. השנה זה לפעמים שנייה וחצי בהשוואה לשנה שעברה. וכל מי שרכב על מסלול יודע ששנייה וחצי היא נצח. כן, המרוצים השנה יותר מהירים. אבל ממש הרבה יותר מהירים. כמה יותר מהירים? הזמן של אנאה בסטיאניני (ע"ע=עיינו-ערך) כשניצח השנה בסילברסטון היה דקה (!) מהיר יותר מאשר זמן המרוץ בשנה שעברה, שנערך בתנאים דומים. זה אומר שלוש שניות להקפה (וכן, יהיה כאן עוד סימן!). אפילו המרוץ הראשון בקטאר היה מהיר בדקה.

לא משכנע? חכו לזה: 15 (!) הרוכבים הראשונים השנה במוג'לו היו מהירים מפקו באניאיה (ע"ע) במוג'לו שנה שעברה, שהתקיים באותו תאריך ובמזג אוויר דומה. אגב, פקו ניצח את המרוץ בשנה שעברה, וגם השנה (אין ברירה, אלא לציין בקטע הפתיחה סימן! אחרון). למה כל היופי הזה קורה? כי האופנועים מהירים יותר, כי הרוכבים תחרותיים יותר, כי התקנות מאפשרות השנה לחץ אוויר נמוך יותר בצמיגים, ובעיקר כי צמיגי המישלן החדשים מאפשרים מרוץ מהיר יותר עם פחות ניהול צמיגים. תענוג.

2. דוקאטי. הבטיחו שדגם 2024 יהיה קפיצת מדרגה בהשוואה ל-2023, וקיימו - שבעת הפודיומים האחרונים באליפות אוכלסו רק על-ידי רוכבי דוקאטי. בעונה הקודמת דגמי 2022 התחרו על האליפות, עם מרקו בזקי, כמעט עד הסיבובים האחרונים. גם דיג'ה ניצח עם דגם 2022, וגם מארקז הצעיר. אבל נכון לרגע זה, דגמי 2023 לא יכולים לשלישיית דגמי 2024 של פקו, מרטין ובסטיאניני (להלן הביסט, ע"ע). ורק מארק מארקז הבוגר (ע"ע) מצליח להתברג לחבורת החוד, כשהוא רביעי באליפות. אם מנכים את מורבידלי, שגם דילג לדוקאטי לאחר ארבע שנים בימאהה (ע"ע), וגם הצליח לדפוק את הראש על אופנוע כביש בהתרסקות בפורטימאו, ובעצם עלה על האופנוע בפעם הראשונה במרוץ הראשון בקטאר, אז 2024 בפער אדיר על הדגם מהשנה שעברה.

ההסבר לכך הוא לא רק פיתוח מואץ לדגם של העונה הנוכחית, אלא שגם דגמי השנה שעברה, לפי אלכס מארקז לפחות, הם מתחילת העונה, ולא לאחר פיתוח של עונה שלמה. מנהל הקבוצה הכבר אגדי של דוקאטי, ג'יג'י דאליג'נה, הבטיח שדגמי 2023 עוד יזכו לפיתוח משלהם השנה, כדי לנסות לצמצם את הפער, אבל בינתיים, לבד ממארקז שגם הוא לא עדיין לא רושם ניצחון, ואולי דיג'ה (י"ע=ייתכן ערך) המחרה-מחזיק מאחורי מארקז - לא מארקז הצעיר, ודאי לא בזקי (י"ע) מצליחים לשחזר את היכולות מהשנה שעברה (בזקי כל העונה, ודיג'ה בסוף עונת 2023, כשהחרב היתה על הצוואר שלו). ועוד לא הגענו להחלטה שהסעירה את האליפות (עע"ע=עיינו ערך עקיף).

3. פקו. הבחור הצנוע, עם העיניים הטובות, שפעמיים לקח אליפות בסיבוב האחרון, מצליח להוציא את המיץ מהדוקאטי, לאבד את האופנוע ב(חמישה) מרוצים חשובים, לשמוט את היתרון, ואז לנצח שוב ושוב ושוב. הנשק הסודי של פקו: היכולת המנטלית שלו. בזמן שחורחה מרטין (ע"ע) מבריק, אך מתפרק באופן ספקטקולרי, הביסט (ע"ע) לא מספיק עקבי אך במגמת שיפור, ומארקז הבוגר (ע"ע) שם, אבל לא עד הסוף, פקו מסתמן כמועמד יציב יותר לתואר. זה לא עומד להיות קל, בכלל לא, מרטין מצליח להיות מהיר כשד, בעיקר בהקפות הדירוג הכה-חשובות ובמרוצי הספרינט; וגם הביסט הולך ומשתפר, אבל פקו ממשיך לתפור הקפות במרוצים טובים כמו מכונת זינגר של פעם, שתופרת ותופרת ותופרת, מעין פרפטום מובילה של רכיבה שיכולה להימשך גם עוד הקפות רבות, ורק דגל השחמט מסמן לפקו די, כמה אפשר להתעלל ברוכבים מאחור. ועוד לא הגענו להחלטה שעלולה לערער את ההרמוניה בבוקס של דוקאטי בעונה הבאה (עע"ע).


4. מארקז. מארק מארקז. בינואר הוא יהיה בן 32, אבל לא איבד ולו קורטוב מהרעב שלו לניצחון, שהמם את העולם ברגע ששעט לאליפות בעונת 13, ולקח את האליפות בעונת הרוקי שלו. את שש האליפויות שלו - מתוך שמונה - השיג במוטו GP, כולן על הונדה שנתפר למידותיו. ואז הגיעה הפציעה בחרז, ההיעדרות הממושכת, האופנוע שאיבד כיוון, והרוכב שלא מצא מזור לתאוות הניצחון היוקדת שלו, והסכים להסתפק ברכיבה בחינם (על-פי מקורות בלתי מאומתים) בקבוצת לוויין של דוקאטי (ע"ע), על אופנוע בן שנה. מארקז היה מוכן להפנות עורף למותג שבנה אותו, כדי להשוות את שיא האליפויות של רוסי (עצוב, אבל לדוקטור לא יהיה ערך), ואף לעלות עליו. דא עקא, באלף ומשהו הימים השחונים מאז הניצחון האחרון של מארקז במיזאנו ב-21, קמו רוכבים צעירים ורעבים לא פחות, שהפכו את הדוקאטי לפורמולת נצחונות מהודקת.

מארקז, שרבים ציפו כי יחזור להנדס נצחונות על-גבי אופנוע שהשיג את אליפות העולם אשתקד, אמנם התברג מהר בחבורת החוד, עם תשעה פודיומים (מתוך 20 מרוצים) במרוצי הספרינט וה-GP, אבל מתקשה מול המשולש של פקו-מרטין-בסטיאניני (ע"ע). כרגע, אנחנו 4-5 שניות איטיים יותר פר מרוץ, תולה מארקז את הפער בין דגם 2023 ל-2023, והוא לא טועה - הדגם של השנה, כמו שהבטיחה דוקאטי בטרום העונה, מתגלה כמי שהצליח לחדד את קודמו. ועדיין, רבים ציפו מהכישרון-של-הפעם-בדור-הזה שיידע להתגבר על הפער, ועוד על אופנוע שניצח את האליפות בשנה שעברה.

ועם זאת, ועל-מנת שהח"מ לא ימצא עצמו בסוף העונה עם ביצה סרוחה על הפנים, עוד מוקדם מאוד לסתום את הגולל על העונה של מארקז - לפנינו עוד עשרה סבבים, 20 מרוצים, עם מסלולים שנוטים שמאלה, כמו אראגון וולנסיה, שתמיד היו חביבים יותר על מארקז; מרוץ כפול במיזאנו, שבו השיג את נצחונו האחרון, וגם סבבים בתאילנד, מאלזיה ואוסטרליה, שבהם תמיד הבריק. ככל שתנקוף העונה, מארקז יבין טוב יותר את האופנוע ואת הדרך לרכוב עליו. ואם יש דבר שלמדנו במחצית הראשונה, זה שהבור בבטן של מארקז עמוק יותר אפילו מהתפרים בידו השמאלית, וגם בתחילת שנות ה-30 שלו הוא לא נבעת מהתרסקויות מפחידות, ויורק לכאב בין העיניים.

רגע, זה לא הסוף, ואנחנו ממש קרובים לדיון בהחלטה שערערה לחלוטין את החזית האחידה של דוקאטי ותתגלה רק באחת משתי דרכים: הירו או זירו.

5. מרטין ובסטיאניני. מרטין הוא מסוג הרוכבים שנועדו לקחת אליפויות. כמו כל הגדולים, בברק שלו ניתן היה להבחין כבר במוטו 3. הכניסה שלו למוטו GP לוותה בסערה, אך התרסקות כואבת במיוחד בפורטימאו עצרה את התנופה. אשתקד, כבר היה ממש קרוב לזכות באליפות אבל רפיון מנטלי, לעומת הממ"ד הרגשי עם הבטון המזוין של פקו (ע"ע) מנע זאת ממנו. את העונה הזאת התחיל בתנופה רבתי, ובנקודת האמצע הוא מוביל את האליפות בשלוש נקודות.

רגע, יש תקציר היסטורי - כבר בעונה שעברה הודיע מרטין, כי מבחינתו יש כתובת אחת בדוקאטי (ע"ע) - קבוצת המפעל הרשמית. זה כמעט קרה, לו היה לוקח את האליפות.

לעומתו, אנאה בסטיאניני, הביסט, שודרג על-חשבון מרטין לקבוצת המפעל לפני שנתיים, אבל העונה הקודמת שלו עמדה בסימן פציעות חוזורת ונשנות והיעדר חיבור של ממש לדגם 2023. הביסט, שמדי מרוץ מגלה כי ככל שההקפות נספרות, רוכב ומתחזק, הולך ומתחבר לדגם של השנה, ומסמן את עצמו כמועמד לאליפות. חסרה לו עקביות, ובעיקר מיקום טוב יותר על-גבי הגריד.

לכאורה, ההתלבטות של דוקאטי היתה צריכה להיות בין הביסט לבין מרטין - שני רוכבים שנמצאים בפריים טיים של הקריירה שלהם, עם לא מעט שנים לפניהם. מי שלא היה נבחר היה אמור למצוא את עצמו נשאר או מדלג לקבוצת פראמק, שמחזיקה דוקאטים רשמיים לחלוטין רק בצבעים אחרים.

אממה, לתמונה נכנס מארקז (ע"ע), שעלה על דגם ה-2023 וראה כי טוב - מארקז, אשף יחסי הציבור והמזימות הפסיכולוגיות, הודיע כבר בתחילת העונה כי הוא רואה עצמו על דוקאטי רשמי בשנה הבאה, כי אופנוע בן שנה לא מספק לו את החימושים הדרושים לו כדי לקחת אליפות. הסוגיה הזאת הפכה לחמה ביותר בפאדוק, כזאת חמה, עד שהיה מובן שההחלטה על הרוכב הנוסף לצד פקו הופכת להיות כזאת שתטלטל את הסבב כולו.

כמה תטלטל, איש לא שיער. מרטין כבר היה משוכנע שדוקאטי תיפול כפרי בשל לחיקו (על הביסט איש לא דיבר משום מה), ומארקז הבין שהוא חייב לנקוט מהלך, פן ייקלע לצומת שממנו הוא עלול לצאת בקבוצת לוויין או לעבור ליצרן שלישי תוך שלוש שנים. התוצאה: מארקז השליך בתחילת יוני רימון רסס לחדר, עת הכריז-איים - או שדוקאטי תיקח אותי בקבוצת המפעל רשמית לצידו של פקו, או א—ני הולך.

דוקאטי מצידה, נקלעה לערפול אסטרטגי, נפלה בפח הספין של מארקז, שכחה את היום שאחרי, ומיהרה להפנות עורף לתפיסה שלה שגורסת קידום כשרונות צעירים, ולהודיע שמארקז יהיה בן הקבוצה של פקו.

ההחלטה הזאת ביקעה את האטום, ויצרה שורה של תגובות שרשרת, אשר יפורטו להלן:

א. מרטין ההמום הודיע תוך 24 שעות כי הוא מצטרף לקבוצה הרשמית של אפריליה לצד בזקי שאמנם סירב לקבל אופנוע 2024 אבל לא חלם שדגם 2023 יזמן לו מאמצי אכשרה כה מורכבים.

ב. הביסט הודיע זמן קצר אחריו כי הוא מצטרף לקבוצה החצי רשמית של קטמ (עע"ע), לצד ויניאלס שלא מהסס לתחזק את המורשת שלו ולהפנות עורף למי שהצילה את הקריירה שלו מחורבן מוחלט, שעה שנטש מעכשיו לעכשיו את ימאהה (ע"ע) תוך ניסיון לגמור את המנוע של האופנוע היפני.

ג. וזה לא היה הסוף מבחינתה של דוקאטי, זמן קצר לאחר מכן, פראמק, ההמומה לא פחות, אישרה את השמועות שהסתובבו בפאדוק והודיעה כי היא מסיימת שותפות של 20 שנה עם דוקאטי והופכת לקבוצה החצי רשמית של ימאהה.

שורה תחתונה: דוקאטי איבדה שלושה רוכבים, שהיו אמורים להוות את השלד שלה לשנים הבאות. בשנה הבאה היא תהיה עם שישה כלים, במקום שמונה, ולא רק זה אלא שרק שלושה מהם יהיו רשמיים. אמנם פרמין אלדרגר הצעיר הכשרוני אמור להגיע לגרסיני, אבל דוקאטי, שלא רצתה לאבד את מארקז שיחקה רע מאוד בקלפים שלה ולשנה הבאה היא תתייצב בהרכב חסר, עם שלושה כשרונות גדולים שטופחו על-ידה וירכבו עבור המתחרים - היא לא הבינה שלמארקז אין הרבה ברירות, ואופנוע שלישי בשלוש שנים עוד ירחיק ממנו את חלום האליפות.

אז למה בכל זאת צל"ש או טר"ש, הירו או זירו? כי מארקז על אופנוע רשמי עוד עשוי (עלול?) לקחת אליפות, ואז כל המצקצקים, ביניהם הח"מ, ינעלו את החשבון שלהם אשר יותקף על-ידי אינספור טרולים מתלהמים שיידו בו קיתונות של אפר עכברושים מהול במיץ לאומני. בו-בזמן, גם אם מארקז ייקח אליפות, השנה (סביר פחות) או בשנה הבאה (לא בלתי סביר), סביר שהאווירה בבוקס של דוקאטי תהיה כל-כך רעה, כי מארקז לא יודע לקחת אליפות בלי לשחק מלוכלך - אפילו את המרוץ הידידותי על אופנועי כביש בשבוע הדוקאטי העולמי, הוא סיים על המדרגה האחרונה של הפודיום, לאחר שהפיל בגסות את ניקולו בולגה בפנייה האחרונה של המרוץ. כך שבמקרה כזה, ייתכן שגם פקו יחפש לעצמו בית חדש. האם מציאות כזאת תסמן את תחילת השקיעה של היצרן שהפך לדומיננטי כל-כך עד שבחמשת המרוצים האחרונים, כל מדרגות הפודיום אוישו על-ידו? העתיד מי ישורנו.

6. אקוסטה. הח"מ תועד טוען בגרון ניחר, כי היורש האמיתי של רוסי הוא הכריש פדרו אקוסטה, ולא מארקז (ע"ע). לא שמארקז נעדר כישרון של פעם בדור, אינטליגנציה, רעב בלתי פוסק והיעדר מוחלט של חרדה, והתוצאות מדברות בעד עצמן. ועם זאת, המורשת של מארקז תוכתם על-ידי מספר בלתי פוסק של אירועי רבב, שבהם האלוף הזה נהג, איך לומר, בספורטיביות לא יתרה. זה התחיל בסכסוך הכה-מתוקשר עם הנמסיס ולנטינו רוסי, שהפך את האליפות לכזאת שמגיעה לכל בית, גם לבית של סבתות שעלו בפעם האחרונה על וספה בדרך לדייט בגיל 17. וזה המשיך בשורה מתמשכת של פעולות, שהפכו את האלוף לראוי להערצה או לבוז. כך מתחלקים המחנות השונים ביחס אליו.

אקוסטה, לעומתו, רק בן 20, כבר לאחר שתי אליפויות במוטו 3 ובמוטו 2, מגלה רכיבה המתובלת בניצוצות של גאונות, אבל ניחן לא פחות באינטליגנציה, יכולת לימוד, שנינות, בגרות והומור שאפיין רק את האב המייסד רוסי (כך חולפת תהילת עולם, טור על המוטו GP שלא מקדיש ערך לרוסי, מארה על הכותב ועל הזיכרון הקצר שלו). ייתכן שלו הכריש היה רוכב על דוקאטי כבר היינו חוזים בו מתמודד על האליפות, ומאיים לנצח כבר בעונת הרוקי שלו. את זאת, לעולם לא נדע, כי הכריש רוכב על קטמ, שמבטיחים מדי עונה גדולות ונצורות, אבל מחצית חלפה, וניצחון אפס, גם אם השיג חמישה פודיומים, שניים מהם במרוצי יום ראשון. בניסיון להציל את המותג, בילה אקוסטה המתוסכל את חופשת הקיץ השנה בסדנת המרוצים של קטמ באוסטריה, במקום להתבלגן על יאכטות ולהעלות תמונות שלו לאינסטגרם, עם משפיעניות שחולמות על חשבון הבנק התופח של הילד. הוא כמובן גם שודרג מייד לקבוצת המפעל, לשנתים נוספות, לצידו של בינדר, ועל-חשבונו של מילר. אבל כל זה לא משנה, כי קטמ חייבת להעניק לילד אופנוע שיודע לנצח מרוצים. בלי זה, הכריש ישחה לבריכה אחרת.

7. אפריליה. הניצחון היחיד השנה של אופנוע שהשם שלו לא מתחיל בדוקאטי (ע"ע, אלא מה). אגב, כל המרוצים השנה נוצחו על-ידי אופנועים מאיטליה. אפריליה השנה כבר מריצה ארבעה אופנועי מפעל, אבל שלושה רוכבים מבין הארבעה לא ירכבו בשורותיה בשנה הבאה - אליש אספרגו תולה את הקסדה למרות ביצועים מרשימים במקצי הדירוג ובמרוצי הספרינט. מאבריק ויניאלס עובר ליצרן רביעי, שאליו הוא יוכל להפנות תלונות חוזרות ונשנות, ואולי ישיג נצחונות על-גבי ארבעה מותגים שונים, ובכך ייכנס ביג טיים להיסטוריה, ולא רק כרוכב מנוזל ובעייתי. אוליברה מדלג לפרמאמק ימאהה, ורק ראול פרננדז, שגם הח"מ סבר בזמנו שמדובר ביורש של מארקז (ע"ע), ממשיך לסחור בציפיות שטיפח בעונת המוטו 2 של 21, וחתם על שנתים נוספות, למרות שההישגים ממאנים להגיע.

בשנה הבאה לאפריליה יהיה רוכב אלוף, או שהתמודד על האליפות, בדמות מרטין (ע"ע), לצד בזקי, ורוכב נוסף שטרם הוחתם. האם היא תצליח לעשות את קפיצת המדרגה הבאה שתאפשר לה להתמודד מול דוקאטי? אליש אספרגרו, חברו הטוב של מרטין, משוכנע שכן, ומרטין ייקח אליפות על אפריליה. הח"מ, שכבר ראה כמה דברים בחייו, יודע שכל שמש דינה לשקוע, אבל לא בטוח שעם פקו ומארקז, ואופנוע שמצליח להצטיין בכל מסלול, למותגים האחרים, ביניהם אפריליה, עומדים להיות חיים קלים בשנה הבאה.

8. ימאהה. עצוב. זה המותג שתקתק אליפויות בתחילת האלף ואחריו, עם רוסי ולורנזו, ואפילו קווארטררו ב-21. אבל איפשהו בחצי השני של העשור הקודם, האופנוע איבד את דרכו, קודם עם מנוע חלש, ואחר-כך עם אובדן ההתנהגות המושחזת שהיתה סימן ההיכר שלו. ימאהה עושים הכול כדי לכוון מחדש את הפסנתר שלהם, לרבות החתמה מחודשת של האלוף לשעבר קווארטררו בסכום אדיר, שמוערך ב-20 מיליון יורו לעונה (לגמרי!), החתמה של פראמק כקבוצה רשמית, ואינספור נסיונות שנועדו לשחזר את תהילת העבר. התוצאה: כרגע הם מנצחים את הליגה היפנית, אבל אתם לא רוצים לשמוע על מי שנמצא בתחתית הליגה. בעצם כן, הנה זה מגיע.

9. הונדה. הענק היפני, יצרן האופנועים הגדול בעולם, ומי שבאמתחתה מספר האליפויות הגבוה ביותר באליפות, איבדה את דרכה כבר לפני זמן רב. זה התחיל כשמארקז (ע"ע) הגיע לאליפות, והתאים את ההונדה למידותיו, אבל לא למידות של אף רוכב אחר. זה המשיך בפציעה של מארקז שהפכה את ההונדה גם לאחד שלא מתאים למידותיו, בעזיבה המשפילה של כוכב הבית, שהיה כה מזוהה עם המותג, ובנסיגה מתמדת לירכתי הטבלה.

השנה, הראשונה בלי מארקז, זה מעורר רחמים - האלוף לשעבר חואן מיר כבר הרהר בפרישה, אבל החליט לחתום לשנתיים נוספות; מאריני, ששנה שעברה הראה איך הוא מתבגר על הדוקאטי, נמצא כמעט תמיד מחוץ לנקודות; זארקו המנוסה מצליח לרוב להיות המהיר ביותר על ההונדה, אבל ההשוואה; ונקגאמי צריך כבר לצאת לטופס טיולים, בלי קשר להונדה, כי כמה זמן אפשר להחזיק יפני רק משום שהוא יפני. גם הונדה, כמו ימאהה (ע"ע), משקיעה הון עצום ורב בניסיון להחיות את המוניטין המרוסק שלה. אבל גם הונדה מבינה שזה לא טיול בפארק, וגם אם היא מבטיחה לרשום שיפור במחצית השנייה של העונה, אין צורך לכסוס את הציפורניים ברגליים בהמתנה לשינוי. מתי זה יקרה? אולי ב-27. הנה היא מגיעה בקטע הסיום של תעודת המחצית הראשונה.

10. האליפות. מצליחה להשתקם מהמכה שפרישת רוסי (אעא"ע=אין ערך, אין ערך) והפציעה של מארקז (ע"ע) הנחיתו עליה. השנה היא נמכרה לחברת ליברטי שמחזיקה בפורמולה 1, כך שהשיווק של האליפות (שמשום מה מסתיר בשנתיים האחרונות את הקטגוריות הנמוכות) עתיד לרשום שדרוג של ממש. גם הצופים, ברוב המסלולים, חוזרים ליציעים (למרות שהמארגנים כבר נפלו לפחות פעם אחת בדיווח שגוי הנוגע למספר הצופים). אבל מעבר לפינה, ב-2027, ממתין שינוי גדול, שאולי עתיד לטרוף את הקלפים, טיפה יותר מאשר טרפה את הקלפים הסדרה הכושלת של האופנועים החשמליים (דוקאטי ע"ע), או אליפות הסופרבייק, שהפכה למשל ושנינה למי שמבקש לכתוב תזה בכישלון שיווקי מהדהד של מוצר שהיה חייב להצליח.

ב-2027, ייכנסו לתוקף שורה של שינויים טכנולוגיים, ובראשם ירידת נפח המנוע ל-850 סמ"ק. בפעם האחרונה שזה קרה, בסוף העשור הראשון של האלף, המרוצים הפכו למשעממים במיוחד, עד שהוגי רעיון העוועים הזה מיהרו לנקוט ויברח, וחזרו למנועי האלף, שאפשרו יותר עקיפות בזכות המומנט הגבוה יותר שלהם. בפעם הזאת, השינויים עשויים-עלולים לערבב את הערימה ולשנות את יחסי הכוחות בין היצרנים.

רגע, עוד לפני כן, אנחנו עדיין בחודשים הקרובים. לפנינו עוד חצי עונה ו-20 מרוצים, שבהם אחד מארבעה רוכבים על דוקאטי (כן, גם מארקז ע"ע) מסומנים כמי שעשויים לקחת את האליפות. ואחריהן עוד שתי עונות של מפלצות האלף, שכבר חוצות את רף ה-350 קמ"ש.

האם נוכח כל אלה ממליץ הח"מ על צפייה בכל אחד מהמרוצים? בהחלט לא די בכך. הח"מ ממליץ על כל אחד מהמקצים, לרבות המקצה הראשון ביום שישי, שבו הרוכבים רק מותחים את השרירים. הוא גם ממליץ לצפות בכל השידורים בשידור חי, גם אם הם נופלים לפנות בוקר, או באמצע יום העבודה, בשלוש אחה"צ ביום ראשון. ואם בעיני הבוס לעבודה התחביב המוזר שלכם הוא לצנינים, אז קחו המלצה מהח"מ - אין מקום עבודה ששווה עבורו לא לצפות במרוצים בשידור חי. פשוט אין.

1. חורחה מרטין (פרימה) | 241
2. פקו באניאיה (דוקאטי) | 238
3 אנאה באסטיאני (דוקאטי) | 192
4 מארק מרקז (גרסיני רייסינג) | 179
5. מווריק וינאלס (אפריליה) | 130

*אחרי 20 מתוך 40 מרוצים

*הח"מ הוא רוכב בעל עבר (מוגבל) ברכיבת מסלול, שצפה בכל המרוצים באליפות משנת 1998, ועדיין לוקה בקריאות חנוקות, קפיצות לא רצוניות, והפרעות בקצב הלב בזמן השידורים החיים של המרוצים, חרף העובדה כי גילו המתקדם מקרב אותו לקוצב. עד כדי כך הוא חסר אחריות