התעופה האזרחית בארץ חוזרת לשגרה, לאחר שרשות שדות התעופה הפעילה את נהלי החירום, והטיסות שהופנו לנחיתה בשדה רמון, מתארגנות להמראה לנתב"ג.
הפעם הייתה סגירת נתב"ג קצרה, והנוסעים לא הורדו ברמון, 300 ק"מ דרומית ליעדם המקורי. אבל מה היה קורה אם הטיסות היו מתעכבות לזמן ארוך יותר? לרשות שדות התעופה יש במקרה כזה תכנית חירום להפעלת מערך הסעות חינמי מרמון לנתב"ג, שם יוכלו מי שהשאירו בשדה לרכב לאספו, או להמשיך בדרכם ברכבת, באוטובוס או במונית.
הצורך בהסעות נולד משום שהשדה הבין לאומי המשני של ישראל מנותק כמעט מתחבורה ציבורית, וגם חמש שנים לאחר פתיחת השדה, משרד התחבורה טרם הצליח לייצר אליו תחבורה ציבורית יעילה. המשרד ידע לעכב את השלמת השדה כדי להאריך את מסלול ההמראה והנחיתה שלו כדי שיוכל לקלוט בעת חירום מטוסי נוסעים גדולים, מה שאפשר הבוקר נחיתת טיסת אל על מפוקט, תאילנד. אבל בניגוד לנתב"ג, אין אף שירות בין עירוני שנכנס לשדה רמון. גם רכבת לאילת עם תחנה בשדה היא עדיין הבטחה של פוליטיקאים.
הדרך היחידה להגיע לשדה רמון בתחבורה ציבורית היא קו עירוני אחד, קו 30 של חברת אגד, שיוצא מתחנה מרכזית באילת בכל 20 דקות לרמון ובחזרה. התדירות היא נסיעה אחת לכל 20 דקות, והקו מופעל גם בשבת בהתאם לזמני ההמראות מהשדה. יש גם קווים נוספים, 32 ו-50, המחברים את השכונות הצפוניות של אילת ואת איזור בתי המלון לשדה, אבל עבור מי שרוצה לצאת מהשדה למרכז הארץ, זוהי אופציית התחבורה הציבורית היחידה, כאשר לצידה מופעלות מוניות יקרות יותר.
וכך, מעבר לנסיעה של כחמש שעות למרכז באוטובוס, או לבאר שבע באוטובוס ומשם ברכבת, מתארך זמן הנסיעה בעוד 20 דקות לתחנה המרכזית באילת, בנוסף לזמני ההמתנה לאוטובוסים.