שוק המוניות היה אמור להיות אחד הראשונים שיקלטו את המכוניות החשמליות בשמחה: נהג מונית ממוצע מוציא בכל חודש כ-3,000 שקל על דלק, ואלפי שקלים בשנה על טיפולים במנוע הבנזין או הדיזל, החלפת בלמים ועוד, שיפוצי תיבות הילוכים ועוד. הטיפולים בחשמליות זולים משמעותית, החלפת בלמים נדירה ואין תיבת הילוכים.
גם למדינה יש כאן אינטרס: מונית חשמלית לא פולטת עשן מהאגזוז ושקטה יותר, ועדיין היא לא מעודדת רכישת מוניות כאלה.
למרות זאת, מבין 27 אלף המוניות שרשומות בארץ, רק כ-300 הן חשמליות לגמרי. רוב יבואני הרכב לא ממש מעודדים מכירת החשמליות שלהם כמוניות, טסלה ישראל למשל כלל לא מאפשרת זאת, למרות שהייתה יכולה להיות להיט בתחום. אפילו מודל 3 לונג ריינג' שהייתה עולה לנהגים פחות מ-200 אלף שקל בהיותם פטורים ממע"מ, כבר מציעה טווח אמיתי של מעל 500 ק"מ בין טעינות, מה שלא מנע מ-15 מוניות מודל 3 לעלות לכביש בערוצי הייבוא המקביל. בשוק יש כבר חשמליות נוספות עם טווחים דומים, כמו יונדאי איוניק 6, שנמכרת לנהגי המוניות ב-180 אלף שקל, או איוניק 5, שעולה להם 160 אלף שקל.
מבין המוניות שכן נמכרו בארץ, הנפוצה ביותר היא ה-JAC e-JS4, סינית אלמונית יחסית שכמעט ולא מכרה בשוק הפרטי, מכונית מיושנת ללא מערכות בטיחות אקטיביות, עם 61 יחידות. פולקסווגן ID.4 מסרה 57 יחידות, ו-MG4 מסרה 26. יש גם 17 מוניות פורד מוסטנג מאך E, שכולן הגיעו בייבוא אישי, מספר זהה של פולקסווגן 7ID. ו-15 איוניק 5.
מעבר לצורך באפשרות לטעינה בבית, הסיבה הנפוצה ביותר שהרחיקה נהגי מוניות חשמליות היא האחריות הקצרה. כשיצרנים מציעים אחריות תקנית של 170-200 אלף ק"מ על הסוללה היקרה, מדובר בכשלוש שנות עבודה של מונית, ומכירת המונית לאחריהן ללא אחריות ובשווי נמוך מאוד.
אתמול הודיעה קבוצת כדורי, יבואנית סקייוול הסינית, שתתחיל למכור את הקרוסאובר החשמלי
שלה ET5 למוניות עם אחריות ל-500 אלף ק"מ או 5 שנים, לדגם עם סוללת 86 קוט"ש וטווח רשמי של 489 ק"מ. המחיר למונית: 180 אלף שקל. כדורי מסרה כבר 11 מוניות כאלה.
מדובר באחריות שמאפשרת לנהג המונית לעבוד עם הרכב שלוש שנים ואז עוד למכור אותו עם אחריות תקפה לסוללה, אם כי משך האחריות בשנים קצר מהמקובלת בשוק, שעומדת על 7-10 שנים. אם יבואנים נוספים ילכו בעקבות קבוצת כדורי, יש סיכוי שסוף סוף מכירות החשמליות יואצו גם בשוק המשמעותי הזה.