ב-1973 סיים מייקל ולנטיין את לימודיו באוניברסיטת סינסנטי בארה"ב כמהנדס אלקטרוניקה. באותה שנה פרצה מלחמת יום הכיפורים, שהביא את מדינות המפרץ להטיל חרם נפט על ארה"ב, בשל תמיכתה בישראל. שנה אחר כך חתם הנשיא רית'ארד ניקסון על צו שהפחית את מהירות הנסיעה החוקית המירבית ברחבי ארה"ב ל-60 ל-55 מיילים בשעה (88 קמ"ש) כאמצעי לחסוך בדלק, וכוחות המשטרה האמריקאים הגבירו את השימוש ברדארים לזיהוי נהגים ממהרים.
ולנטיין, חובב הגה שנהג אז ב-MGB, מצא את הכיוון שלו בחיים. הוא מכר רכיבים למי שייצרה אז גלאי רדאר פופולרי, ה-Fuzzbuster, וזיהה שיוכל לייצר אחד מתוחכם יותר, והקים עם שותף את סינסנטי מייקרווייב. ב-1978 הם הציגו את האסקורט, שגילה עליונות מיידית על המתחרים, וזכה להצלחה מסחרית גדולה.
ב-1983 עזב את החברה המשותפת עם כמה מיליוני דולרים והסכם שאסר עליו לפתח גלאי אחד בחמש השנים הבאות, וב-1992 השיק את הגלאי הולנטיין וואן על שמו, ששיפר את טווחי הגילוי ובעיקר את ממשק ההתרעות לנהג.
ולנטיין המשיך לעבוד בחברה עד יומו האחרון השבוע. משפחתו לא מסרה ממה נפטר בפתאומיות, והוא הותיר אחריו את אשתו מרגרט, שתי בנותיהם ושני נכדים.
למרות שאפליקציית ווייז מציעה לנהגים התרעה על ניידות ומצלמות מהירות נייחות בדרך, גלאי רדאר עדיין מציעים יכולת חשובה לזהות את אכיפה באמצעות רדאר בניידת, וגם באמצעות אופנועים, אך יעילים עדיין יעילים פחות בזיהוי מכמונות לייזר.
בישראל היה אסור להשתמש בגלאים עד 1998, ורבים הוברחו לארץ. זאת עד שהמשטרה זיהתה כי גלאים דווקא מגבירים את עירנות הנהגים לשמירה על המהירות החוקית, ובגלל התרעות שווא רבות גורמים להם להאיט גם כאשר אין רדאר משטרתי בסביבה - והאיסור בוטל.