שכחתם משהו באוטובוס? כדאי שהאיש הזה יהיה בסביבה

ברוך כץ, תושב עפולה בן 79, אולי העובד המבוגר ביותר של חברת התחבורה הציבורית "סופרבוס", הפך בשנים האחרונות לאישיות מוכרת בעמדות השירות של החברה באזור חיפה ועמק יזרעאל. בעבר, כשעבד כטכנאי במכון לרפואה גרעינית במרכז הרפואי "העמק", מעולם לא חשב שיעסוק במציאת חפצים אבודים, אבל הגורל הפגיש אותו עם עולם האבדות, והיום הוא נחשב למומחה בתחום.

כשכץ פרש לגמלאות וחיפש עבודה, הוא מצא אותה בקופת הנהגים של חברת האוטובוסים "סופרבוס" בעפולה ובהמשך כמבקר. אבל כשהחל לעבוד בעמדות השירות הוא גילה את כישרונו המיוחד באיתור בעלי אבדות. בעזרת סקרנות, נחישות ויכולת חשיבה יצירתית, הוא מצליח לאחד מחדש אנשים ששכחו חפצים שונים באוטובוסים ובמטרונית של "סופרבוס" עם החפצים היקרים להם.

"אני מרגיש שליחות בהחזרת האבדות לבעליהן", אומר כץ. "זה נותן לי סיפוק אדיר לראות את השמחה שלהם כשהם מקבלים בחזרה את החפצים שאיבדו". לא משנה באיזו עמדת שירות הוא מוצא את עצמו, כץ שם לעצמו למטרה להחזיר לבעליה כל אבידה שמגיעה אל חברת סופרבוס, והוא עושה את זה כבר 5 שנים.

כץ פיתח שיטות ייחודיות לאיתור בעלי האבדות. הוא בודק בקפידה את התיקים שנשכחו, את הארנקים שהושארו מאחור ואת החפצים האחרים שהלכו לאיבוד, ומחפש כל פיסת מידע שיכולה להוביל לבעלים. הוא משתמש במנועי חיפוש, ברשתות חברתיות, ובכל כלי אפשרי או רמז כדי לאתר אותם.

"יש לנו בסופרבוס קבוצת ווטסאפ של אבדות ומציאות. אם מגיעה אבדה לתחנה, אני מצלם ומתעד אותה, מנסה למצוא פרטים שיסייעו לי באיתור הבעלים. כשמדובר בנערים שאיבדו משהו, המצב לעיתים קצת יותר מסובך כי הם לא רשומים ב-144, אבל לפעמים רשום שם ההורה או הכתובת, ואז אני מצליח למצוא אותם".

יש לכץ אוסף של סיפורים מרגשים על אבדות ומציאות. כך, לדוגמה, הוא איתר אישה ששכחה באחד האוטובוסים של סופרבוס את התיק שלה שהכיל תרופות, מסמכים משפטיים ותיק עם מסמכים רפואיים. בפעם אחרת הוא מצא בתחנה מרכזית המפרץ שבאזור הצ'ק פוסט בחיפה ארנק של סטודנטית מהודו. הוא גילה שהיא לומדת באוניברסיטת בן גוריון אבל לא הצליח להשיג אותה טלפונית. אחר כך שלח מייל לאוניברסיטה ולפני מספר ימים הוא החזיר לה את הארנק.

במקרה אחר הגיע לתחנה המרכזית במפרץ ארנק שנשכח במטרונית, ובתוכו שני כרטיסי אשראי לא ישראליים, שהנפיק בנק בצ'כוסלובקיה. "לא הצלחתי לאתר את בעלת הארנק בארץ, וגם לא למצוא אותה דרך הרשתות החברתיות, אבל על כרטיס האשראי היה מייל של הבנק בצ'כוסלובקיה", הוא נזכר. "כתבתי להם הודעה במייל, הצגתי את עצמי כעובד של סופרבוס וביקשתי שהם ייצרו קשר עם בעלת הכרטיסים. בערב לאחר מכן בעלת הכרטיסים התקשרה אליי. מתברר שהבנק מחו"ל פנה לבעלה, והוא עדכן אותה. היא הגיעה אליי כדי לקבל את הארנק בחזרה".

אבל הסיפור המשונה ביותר אירע כשהגיע לידיו ארנק שעליו היה רשום השם ירדני. "נזכרתי, שכשעבדתי בבי"ח העמק עבד שם כירורג ילדים בשם ד"ר דני ירדני", נזכר כץ. "התקשרתי אליו והוא הלך לבדוק אם הבן שלו איבד את הארנק. כשהתברר שזה לא שייך לו, הוא נזכר שבשדמות דבורה יש ילד בעל שם פרטי ושם משפחה זהים לזה של הבן שלו. איתרתי את אמא שלו והעברתי לה את הארנק האבוד".

לאחרונה הגיע לידיו ארנק של בחור שהכיל כרטיסי ביקור מאנגליה, וביניהם גם כרטיס ביקור של האמא של אותו בחור. "הודעתי לה שהאנק נמצא והיא סיפרה לי שהבן שלה בארץ במילואים. אני עדיין מחכה שהוא יאסוף אותו".

כץ מסביר שכשאדם מאבד משהו, אפילו דבר קטן כמו עט או בובה, זה גורם לו לעוגמת נפש. "לכן אני כל כך מתאמץ לאתר את מי שהלך לו משהו לאיבוד, ואחר כך עושה כל מאמץ על מנת שהאבדה תחזור לבעליה. זה נותן לי הרבה סיפוק".