הסרטון שנשלח אלינו דרש צפייה שנייה, שלישית ורביעית. כי בפעמים הראשונות לא היה ברור מה בדיוק קורה שם, אחר כך היה ברור מאוד אבל קשה להאמין. על כביש בין עירוני, במהירות תלת ספרתית, בין כלי רכב נוסע אדם על קורקינט. וכאשר אנחנו אומרים "נוסע" אין הכוונה לנע בשולי הדרך, אלא ממש על הנתיב וממש בקצב התנועה.
ברוכים הבאים למאורת הארנב החשוכה והמפחידה של שיפורי הקורקינטים בישראל. תעשייה שלמה שלוקחת כלים שאמורים היו להיות כלי עירוני קצר טווח לשימושים מתונים, והופכת אותם לסכנת נפשות מובהקת. כלים שבבסיסם מהווים כשל תכנוני ובטיחותי מקבלים תגבור משמעותי להספק שלהם, מגבירים את הבעייתיות הבסיסית ומסכנים לא רק את הרוכבים, אלא גם את סביבתם.
והתעשייה הזו לא נעשית במחשכים, לא בסמטאות אפלות או דרך אנשי קשר מפוקפקים, אלא בגלוי, ברשתות החברתיות תחת שמות בתי העסק, בפנים גלויות ובעיקר בהתעלמות מוחלטת של כל השרשרת שאמורה הייתה למנוע את זה.
נתחיל בסוף, בחדר המתים. בשנת 2024 נהרגו 9 רוכבי קורקינט בישראל, זה זינוק שרק מבט בשנים שקדמו לה מבהיר את חומרתו. בשנת 2023 היו שני הרוגים, 4 הרוגים ב-2022, 5 הרוגים ב-2021 ועוד 5 בין השנים 2014 ל-2020. כמות הנפגעים באופן טבעי גדולה יותר, נתונים מלאים על 2024 עדיין אין אבל בשנת 2023 דווחו 1,157 נפגעים בתאונות במעורבות קורקינטים בתאונות שדווחו למשטרה ובנוסף 599 נפגעים בתאונות שלא דווחו למשטרה אבל נקלטו בבתי החולים. בשני המקרים, עלייה לעומת שנת 2022 (4.9% בראשון ו-35.2% בשני).
לא קשה במיוחד ולא צריך להיות חוקר תאונות דרכים כדי להבין מדוע מספר הנפגעים, פצועים והרוגים הוא גבוה כל כך. למעשה זה כל כך קל שלא צריך להתאמץ למנות את הסיבות. מבנה הכלי, מאפייני הדרך, מאפייני השימוש וגורמים חיצוניים.
הכלים עצמם הם מופת לתכנון לקוי: גלגלים קטנים, בולמי זעזועים שבקושי משככים את תנאי הדרך, מרכז כובד גבוה, זווית היגוי קיצונית שמקשה על השליטה, בלמים קטנים, משטח עמידה שלא מאפשר יציבות על הכלי. לגבי מאפייני הדרך מדובר במדרכות שבורות, בורות, סדקים ומהמורות בכביש, מדרגות בסלילה, מים, שמן, חול וכורכר.
ברמת מאפייני המשתמשים, אנחנו לא אומרים שכולם כאלו, אבל מספיקות כמה דקות ברחובות המרכזיים של הערים הגדולות כדי להבין כמה רופף הקשר בין חלק ממשתמשי הקורקינטים לחוקי התנועה והמחוייבות להם. ועל כל אלו, אפילו במקרה של אובדן שליטה קל או החלקה - הרוכב עצמו משולח מהכלי, ללא מיגון אל עבר הסביבה. במקרה הטוב הוא יפגע בעצם סטטי "ידידותי" כמו כביש, במקרים הפחות טובים בפינה של מדרכה, עמוד, גדר או מעקה ולפעמים לאימפקט הראשון יצטרף כלי רכב שיפגע ברוכב.
בסך הכל חבילה יפה של נסיבות שעושה חשק.
אז יש לנו כלי שבבסיסו יכל לספק אמצעי תחבורה זול, נגיש, חסכוני ויעיל. אבל מתגלה כקטלני בשימוש לא נכון. עד כאן לא חריג, המון מוצרים שמקיפים אותנו הם כאלו שבשימוש לא נכון ובטיחותי עלולים לגרום לנזק גופני. אלא שסביב תחום הקורקינטים התפתחה גם תעשייה שלמה של שיפורים. היא ניזונה, מתפתחת ומשגשגת בעקבות מספר גורמים.
הראשון הוא האופן בו חדרו הכלים האלו לשימוש בישראל באופן לא מוסדר, פיראטי ותוך גלגול האחריות עליהם ממשרד למשרד. רק כדי להכניס דברים לסד הזמנים, ב-2009, כאשר קורקינטים חשמליים כבר נעו על הכבישים, ממנה שר התחבורה דאז ישראל כץ צוות בין משרדי שאמור היה לגבש תוכנית אכיפה בנוגע למכירת הכלים. רק ב-2018 הועברו תקנות שאוסרות על שיפורים לכלים לאישור ועדת הכלכלה ולהזכירכם, רק השנה החלה חובת התקנת לוחיות רישוי שמתחילה להסדיר את השימוש בהם. החרפה אגב אינה רק של כץ, אלא של כל יורשיו - סמוטריץ', רגב, מיכאלי ושוב רגב.
הגורם השני שנובע במידה רבה מהראשון הוא התפיסה של הכלים האלו כאמצעי תחבורה שולי, חביב ולא מזיק, טעות שאת הסיבות לנזק הרב שהוא עשוי לעשות פירטנו קודם. הגורם השלישי הוא השוק הפרוץ של שיפורים, שקשור במידת מה לשני הגורמים הקודמים - תוצאת השילוב בין עצימת עיניים ורשלנות בואך מחדל של כל הגורמים הרלוונטיים והתחושה של המשתמשים כי החוק, לא נוגע אליהם.
וההפקרה הזו נגררת גם הרבה מעבר לסטנדרטים הנמוכים שהתרגלנו אליהם ממשרדי הממשלה. היא הופכת גם את כל הסוגייה הביטוחית סביב הכלים האלו למעורפלת במקרה הטוב ומעוותת במקרה הגרוע.
עו"ד אסף ורשה - יו"ר משותף של ועדת הנזיקין בלשכת עורכי הדין עושה סדר בין שלושה תרחישי תאונה עם קורקינט משופר. לדבריו במקרה של תאונה עם רכב "חברת הביטוח של הרכב המבטח בפוליסת חובה נדרשת לפצות את הרוכב. הפיצוי מוענק ללא קשר לשאלת האשמה בתאונה או לשאלה האם הקורקינט שופר. פסק דין של בית המשפט העליון קובע כי האחריות של נהג הרכב היא מוחלטת, גם במקרים חריגים. כך, למשל, גם אם רוכב הקורקינט התנגש במהירות גבוהה בחלקו האחורי של רכב עומד תוך שימוש בטלפון נייד ובאוזניות - הוא עדיין יהיה זכאי לפיצוי, בהתאם לאופי הפציעה וחומרתה".
במקרה שבו נפגע הולך רגל מקורקינט משופר מסביר עו"ד ורשה כי הולך הרגל נדרש להוכיח כי רשלנות הרוכב היא שגרמה לתאונה. עצם התאונה או שיפור הקורקינט אינם מספיקים להטלת אחריות על הרוכב. יותר מזה, "תביעת נזיקין שונה מהליך פלילי, ולכן גם אם המשטרה תגיש כתב אישום כנגד הרוכב בגין שימוש בקורקינט משופר, אין בכך כדי להבטיח שבית המשפט ימצא אותו אשם בתאונה במסגרת ההליך האזרחי" במילים אחרות, גם אם נפגעתם, גם אם הקורקינט משופר, גם אם המשטרה הגישה כתב אישום - לא בטוח שתראו מזה כסף.
איפה כן בעלי הקורקינטים המשופרים עלולים לשלם מחיר? במקרה של הפעלת ביטוח צד ג'. "כיום, חברות ביטוח מציעות כיסוי לאחריות צד ג' לרוכבי קורקינטים, במקרה של גרימת נזק ברשלנות. עם זאת, חשוב לציין כי פוליסות הביטוח כפופות לחוק. אם יוכח שהרוכב לא פעל בהתאם לחוק - לדוגמה, רכב על כלי משופר שאינו חוקי - המבטחת עשויה להתנער מאחריותה בטענה כי הפרת החוק מהווה עילה לשלילת הכיסוי הביטוחי".
במילים אחרות, אפס מחויבות חוקית או ביטוחית לפצות אתכם על נזק רכוש או גופני מעבריין שרכב תוך ידיעה שהוא מפר את החוק ופגע בכם. אלא רק שלילת פיצויים במקרים מסוימים מאוד.
בלי להיכנס לפירוט הטכני, בלב תעשיית השיפורים האלו נמצא רכיב ה"בקר" של מערכת ההפעלה בקורקינט. תפקיד הבקר הוא להיות החוליה המקשרת בין סוללת הכלי לבין המנוע ומצד שני מקבל את הפקודה מהמצערת לגבי כמות הכוח שעליו להעביר. הקורקינטים שנמכרים בישראל מוגבלים כחדשים למהירות של 25 קמ"ש, כך שהבקר שלהם מפסיק את פעולת המנוע במהירות זו.
ברשת הטיקטוק עשרות סרטונים של חנויות וסדנאות המזמינות את הלקוחות להחליף את הבקרים והסוללות הסטנדרטיים שלהם בבקרים משופרים. הכל נעשה בפנים גלויות, עם שמות העסק ודרכי יצירת הקשר. בחלק מהמקרים, המוכרים חכמים מספיק על מנת לא להגיד את מה שכולם יודעים - השיפור הזה מביא את הכלי למהירות גבוהה בהרבה יותר מהמותר לפי החוק. כלומר - הם מציעים שירות שהוא עבירה על החוק. בחלק מהמקרים הם לא מתאפקים או לא מבינים וגם חושפים את זה.
בתגובות אגב, אין כבר שאלה. לקוחות מרוצים או מרוצים פחות מספרים בדיוק כיצד הכלים שלהם מגיעים ל-70-80 וגם 90 ו-100 קמ"ש. אם כי במקרים מסוימים ראינו גם "סינון" של תגובות בהן נאמרו הדברים במפורש ואחרות בהן התבקשו המגיבים שלא לציין בפירוש מהירויות בשל סוגיית החוקיות.
העניין הוא שחלק מהמשחק הוא גם המיתוג והבידול בין שני הבקרים הנחשבים ביותר היום בסצנה. אנחנו לא נרשום את שמם כאן, כי גם זה עשוי לעודד מישהו לצאת ולחפש אותם או יכניס לו רעיונות לראש. אבל מדובר ביריבות שלא הייתה מביישת את מחנות עופרה חזה וירדנה ארזי, או בהתאמה לגילאי משתמשי הקורקינטים - אנה זק ונועה קירל. המחירים לא זולים ונעים בין 1,000 ל-1,600 שקל לבקר, לא כולל התקנה. שמות שני הבקרים האלו ואפילו דגמי המשנה שלהם מוכרים, ידועים, מפורסמים וננקבים בשמם בסרטונים. כלומר, לו היו הרשויות מעוניינות למנוע, לצמצם או אפילו חלילה לעצור את הסיפור הזה - הן יכולות.
אבל זוכרים את החטא הקדמון? זה שהוליד את השתלשלות האירועים העגומה של הקורקינטים כילד ללא "אבא" שהתדרדרו לתרבות רעה - הוא חוזר גם במערכה הזו, משאיר את השוק פרוץ ופרצה קוראת לגנב. אלא שהגנב פה הוא לא מישהו שנוטל רכוש, אלא כזה שהפשע שלו עשוי ליטול חיים.
עו"ד יניב יעקב מנכ"ל עמותת אור ירוק: "זהו אחד הכשלים הגדולים בתחום הכלים החשמליים.
כבר מזמן קיים בישראל שוק שחור של חנויות המשדרגות את מנועי הכלים החשמליים ואף משרד ממשלתי לא פועל כדי למגר את התופעה המסוכנת. לאור היום יכול אדם להיכנס לחנות ולהפוך את האופניים או הקורקינט שלו לאופנוע לכל דבר עם מנוע שמגיע למהירות גבוהות וזאת ללא צורך בביטוח או רישיון.
הרשויות מכירות את הבעיה אך מעלימות עין, במקום לפשוט על חנויות שמוכרות כלים שלא עומדים בתקן, לקנוס או לסגור אותן. רק מדיניות של יד קשה וענישה מרתיעה תוביל להפסקת שדרוגי המנועים בחנויות. זה עולה בחיי אדם".
לאור המצב, פנינו לשני הגורמים הרלוונטיים ביותר בשרשרת המזון המקולקל הזה. המכס - שתפקידו לפקח על מה שמיובא ונכנס לישראל ומשרד התחבורה שהפיקוח על הכלים האלו נמצא באחריותם. העלינו בפניהם את הסוגיה של שיפורי הקורקינטים, הצבענו על האופן הגלוי בו נעשים הדברים, שאלנו מדוע מתאפשרת הכנסה של רכיבים אלו, האם ישנה דרך למנוע את הכניסה שלם, מה נעשה במקרים בהם נתפסים רכיבים כאלו ביבוא. כמו כן נשאל משרד התחבורה מה הכלים העומדים לרשותו להתמודד עם הפעילות הזו, שכאמור נעשית בגלוי.
עד מועד פרסום הכתבה לא נתקבלה תשובה מהגורמים הרשמיים.