חמישה מבקשי מקלט מאריתריאה וסודאן עתרו לבג"ץ בבקשה לאפשר להם להוציא רישיון נהיגה בישראל. זאת אחרי שהמשרד סירב לבקשה, בטענה שיתקשה לזהותם ולאכוף עליהם את הדין.
העתירה, שהוגשה באמצעות עו"ד טל חסין מהאגודה לזכויות האזרח ועו"ד מיכל פומרנץ, דורשת משרת התחבורה מירי רגב וממשרד התחבורה לאפשר למבקשי מקלט המחזיקים ברישיון ישיבה בישראל ללמוד נהיגה, להיבחן בתאוריה, לעבור טסט ולנהוג. לעתירה שותפים הארגונים היא"ס, א.ס.ף והמוקד לפליטים ולמהגרים.
בעתירה מוצגים עדויות העותרים, המדגישים את הפגיעה המשמעותית במבקשי המקלט. ק' אם לשלושה מאריתריאה, מתארת את הקשיים בפיזור ילדיה בבתי הספר והגנים ללא רכב ואת הפגיעה ביכולתה לפרנס את משפחתה ולספק לילדיה גישה לפעילויות פנאי.
ג', צעיר בן 21 מסודאן, שגדל בישראל מאז גיל חמש, מספר על תחושת הניכור וההשפלה בשל חוסר יכולתו להוציא רישיון, שהגבילה את השתלבותו החברתית ואף מנעה ממנו קריירה כשחקן כדורסל מקצועי.
ה', בן למשפחת מבקשי מקלט מאריתריאה, מדגיש את הקשיים בסיוע לאביו החולה, הזקוק לטיפולי דיאליזה תכופים, ואת הפגיעה בחופש התנועה והעיסוק.
ק', אב לארבעה מאריתריאה, מעיד על הפגיעה בבריאותו של בנו בן ה-13, הלומד בחינוך מיוחד ונזקק לטיפולים ואבחונים, ועל הפגיעה בפרנסתו כמטפל בקשישים.
ח', אם צעירה לתינוקת בת חודשיים מסודן, מתארת את הקושי להתנייד, את הפגיעה בפרנסה ואת תחושת ההשפלה הכרוכה בחוסר היכולת להוציא רישיון נהיגה.
בעתירה נטען כי במאה ה-21 נהיגה ברכב אינה מותרות אלא צורך חיוני למימוש זכויות בסיסיות, בפרט במדינה שהתחבורה הציבורית בה מקרטעת, ופוסקת כליל בשעות הלילה המאוחרות, בסופי שבוע ובחגים. עוד נטען בעתירה, כי האיסור הגורף על הוצאת רישיון פוגע בחופש התנועה, שהוא מאפיין מהותי בחירותו האישית של אדם, וכן בחופש העיסוק, בזכות לקיום בכבוד ובנגישות לבריאות.
משרד התחבורה נימק את סירובו לאפשר למבקשי מקלט לנהוג בקשיים בזיהוי ובאכיפת הדין עליהם, ובמחויבותם למדיניות הממשלה כלפי מסתננים. בעתירה נטען כי הקושי בזיהוי מבקשי מקלט כבר אינו קיים בשל שימוש בנתונים ביומטריים, ומרגע שנפתרו בעיית זיהויים של הנוהגים ברכב ויכולת אכיפת הדין עליהם, מעמדם של מבקשי הרישיון אינו עניין למשרד התחבורה לענות בו.