1984. לפני ארבעים שנה וקצת, הייתי בדיוק בגיל הנכון כדי להתלהב בצורה חסרת פרופורציה מכל דבר כמעט, נער בן 16 שנראה יותר כמו ילד שגר בנגב הגדול והפתוח שהיה לנו מגרש המשחקים לאופנוע ה"פנטיק מוטור" 50 סמ"ק עם חלומות שהיו צנועים עד מאוד ששיאם היה שמישהי תסכים לעלות למושב האחורי.
זה היה עולם שונה מאוד מזה של היום שבו אם היית רוצה לדעת מה קורה בעולם הדו גלגלי היית צריך את החבר ההוא שיש לו הורים שמביאים לו עיתונים צבעונים מאיטליה עם תמונות, כי לא היו אינטרנט או טלפון חכם ומשחק מחשב שנקרא "טניס" היה בעצם שני קווים קטנים שמכים בריבוע.
גם ישראל הייתה מדינה שונה מאוד אז כזו שהעולם בחוץ היה רחוק ממנה יותר ממה שהוא. אם היית רוצה לבקר ברומא אז זה היה בדרך כלל בטיול מאורגן, עם מדריך, באוטובוס עם עוד כמה עשרות ישראלים שגמאו ארבע מדינות של אירופה (הקלאסית כמובן) במרתון של שבוע ואם היית רוצה אופנוע יפני יכולת רק לבנות על זה שאיזה תייר נודד רוצה למכור את הכלי שהביא לכאן משום שכל רביעיית היצרנים הגדולה הייתה חלק מהחרם הערבי על ישראל. עד שנפוצה הבשורה הגדולה: סוזוקי מגיעה!וזה קרה בתזמון מושלם.
בפעם הראשונה בהיסטוריה אופנוע ספורט יפני, כזה שלהבדיל מכל מיני עדות מאיטליה או בריטניה אתה יודע שתלחץ על הכפתור בבוקר והוא גם יניע, כלי שנראה כאילו נלקח ממסלולי המרוצים עם מכללי קצה (של אז) ובעיקר עם הלוק הנכון של פרינג מכונס וצביעה כחולה-לבנה-אדומה שיש בה הרבה RRRים ענקיים. האופנוע שהטריף ושינה את עולם האופנוענות הספורטיבית, שהמציא משהו שלא באמת היה קיים לפני כן, הסופרבייק לכל, הבנצ'מרק של העידן החדש, החלום, הפוסטר שחוצה להבות על האספלט בחדר של הנער המתבגר, קבלו אותו - הסוזוקי GSX-R750.
וכל הטוב הזה היה נגיש לפתע. ראית אותו דוהר בכביש, בהית בהערצה בחבורות עם חליפות מרוץ מעור ממש כמו בחו"ל וכמו שם יכולת להיכנס לסוכנות בתל אביב ולצפות בפלא הזה שאולי מתישהו, כשתהיה גדול, תוכל לקנות לעצמך.
ובאין מסלול מרוצים הכביש הציבורי הפך לכזה, וכביש האלמוני והנידח, בגלל הכאילו חסרונות האלו, של סדום-ערד נתגלה כפנינה שמתאימה כמו כפפת עור ליד רוכב, לצילומי השכבות, להשוואות גדלים, לתצפית נוחה למעריצים וגם למרבה הצער, ללא מעט אנדרטאות לרוכבים שלא חזרו משם.
התרבות המוטורית שהתפתחה שם גם הביאה לפתיחתו של עיתון אופנועים העברי הראשון בהיסטוריה, "מוטו" שייסד טל שביט שהיה גאון כתיבה, ידען מוטורי ורוכב מעולה שהלך מאיתנו מוקדם מידי, כן, תוך כדי שהוא רוכב על שני גלגלים.
והנה אנחנו שוב איתם מתחילים להתארגן בהליך התלבשות שמרגש בכל פעם מחדש כשהגוף משתחל לו לחליפת העור הממוגנת לקראת עלייה על מסלול המרוצים כשלצידנו הדגמים המיתולוגיים של אז. אלה עם שני הפנסים העגולים הגדולים שהיו סוג של חידוש, עם הזנב הרבוע מאחור, סוסי פרא אצילים וזקנים שרק המבט בהם יכול להביא איזו דמעה קטנה. פאקינג ארבעים שנה.
אתה מניף רגל מעל האופנוע ומגלה שהוא נמוך בהרבה מהסטנדרט של היום, הישיבה של הרוכב היא ממש בתוך האופנוע ולא מעליו. כדי להגיע לכידון אתה סוג של שוכב על המכל, שולח ידיים הרחק קדימה, מביט בשעונים העגולים הגדולים האנלוגיים כמובן, כשהגלגל הקדמי נמצא אי שם רחוק ממך ולא מתחת לאף כמקובל היום.
מביט בשלדת האלומיניום שהיום נראית דקיקה, דקיקה מידי, לוטש עניים אל המנוע שנחשב אז חזק וקומפקטי ומערכת מתלים מתכווננת ידנית. כמובן כשהכל שקול פחות מ-180 ק"ג, נתונים שהגיעו הישר מאופנועי המרוץ של סוזוקי, והפכו את האופנוע הזה לכלי מהיר וחזק במיוחד.
הקור של הנגב מצריך משיכה בצ'וק, משנק - נו, זה שתפקידו להעשיר את תערובת הדלק-אוויר הנכנסת למנוע בעת ההתנעה, וקול גרגור עמוק ועבה עולה מלמטה, מתחיל לטרטר בדיוק מדויק ויפני.
משיכה במצערת מסובבת כבל אמיתי שמכניס דלק אל הקרבורטורים - עוד מושג שכבר לא ממש קיים - וכל אלו מעלים אל אף ריח עדין של דלק. יוצא אל הדרך למסלול מלא חשש, הרי יש כאן יצירה קלאסית ששייכת לבעלים אוהב שמסתכל עליך בחשש של "דיר בלאק". עד כמה אתה אמור ללחוץ יצירת אומנות שכזו?
יוצא אל הדרך והקסם הסוזוקאי מיד מופיע, גם ארבעים שנה אחרי הכלי הזה נוסע נהדר, המנוע מלא כוח ומומנט בלי שום שיהוקים, והכל מרגיש מהודק מאוד, אולי בכל זאת - קצת יותר רך, ואתה לא יודע אם זה בגלל השנים שעברו עליך או עליו - כי אולי ככה זה היה פעם.
צמיגי ה-18 אינץ' הגדולים נראים מעולה ויחד עם בסיס הגלגלים הארוך עושים את הכלי יציב יותר אבל זריז פחות בעיקול שהנה מתקרב לו. אתה לוחץ בעדינות מאוד לא "מסלולית" על הבלמים, ונכנס להשכבה עם הרבה טקס בישבן, מקפיד לא לעשות עם הקשישא תנועות חדות מידי, ההילוכים טסים למעלה בחמאתיות הידועה של החברה הזו, והאופנוע מדבר אליך. סע, תן גז.
הוא מרגיש הרבה יותר ידידותי ממה שחשבתי עליו פעם, ושוב - זה קורה בגלל ששנינו הזדקנו קצת ואולי בגלל שהוא "רק" 100 כ"ס וגם זה על הנייר. מה שנחשב פעם לכוח אכזר ואימתני הוא היום משהו כמו חצי ממה שיודע לתת אופנוע היפר ספורט מודרני.
זה כלי שנחשב פורץ דרך אז אבל מאז הכל השתנה פה כשהדבר המשמעותי ביותר היא האלקטרוניקה. כאן אין שום אותיות ל-ABS או בקרת משיכה/השכבה/ווילי, אין מצב "ספורט" או "גשם", כאן זה רק אתה והוא וכל הקסם המסוכן של אין מקום לטעויות כי הרוכב הוא זה שצריך להחליט כמה גז לשים וכמה ברקס ואין שום מחשב ששומר עליך ואומר מה מותר ומה אסור. אולי זה עשה אז רוכבים לטובים יותר, אולי לפעמים גם הרג אותם.
עם השנים הגיעו גם דגמי ה-600 ובעיקר ה-1000 שהיה אהוב כאן בארץ הקודש שבה תמיד רוצים את הכי גדול ועם השנים עלה מספר הסוסים והגיעה גם אותה אלקטרוניקה שעזרה לרוכב להתגבר עליהם וה-1000 גם היחיד שנשאר עם המחשוב - משום ששני הדגמים האחרים מגיעים בתקינה אמריקאית נטולת בקרות.
כמה מתאים שמי שהמציא את אופנוע הספורט המודרני לפני 40 שנה הוא זה שגם מבשר על סופו של עידן. אם זה לא ברור עדיין - אופנועים כמו סוזוקי GSX-R750 עתידים להיעלם מהכביש הציבורי ולמצוא את מקומם אך ורק על מסלולי מרוצים, במקרה הטוב. זה לא יקרה מחר וגם לא מחרתיים, אבל זה יקרה. היצרניות הגדולות מפסיקות אט אט לייצר את האופנועים האלו ולפתח אותם. זה עצוב עוד יותר.
במקום המפלצות מרובות הצילינדרים הללו היצוקות מתכות אצילות, הולכות היצרניות ובונות אופנועים זולים יותר לייצור עם מנועי דלי בוכנות והמון מערכות עזר, עד שלאט לאט הסופרבייק יעלם מהנוף האופנועני, בארץ ובנכר.
בתור מי שגדל בשנים האלו לצד האופנועים האלו וראה אותם מתבגרים, משתנים ומתאימים את עצמם לאופנות חדשות, אני יכול רק להצטער. מבחינתי אופנוע אמיתי יהיה תמיד זה שמניפים עליו רגל מעל הזנב, שולחים ידיים לקליפ-אונים הנמוכים ולחיצת המתנע מעירה ארבעה צילינדרים מנגנים בשורה.
העניין הזה גרם לקפוץ כמוצא שלל רב כששמעתי שה-R750 חוזר לארץ לפני שנה. זו הסיבה, שרכשתי את הראשון ששם את גלגליו על אדמת ארצנו. אקזמפלר שהוא תזכורת למהי אופנוע, מהי אופנוענות.
דווקא בישראל, אחרי שנים של דעיכה ושל הליכה אחרי רצון הלקוחות שהעדיפו אופנוע ספורט אבל בתנוחת אדוונצ'ר גבוהת מושב וזקופת ישיבה, המכירות של הכלים האלו משתוות למכירות של אופנועי אנדורו.
אחרי כל אלו יש תחושה שמשהו אצל מתעורר אצל היצרנים. מתעורר ברצון לקיצוניות שהביאו האופנועים ההם, אלו שרק הישיבה על האוכף כבר הייתה מכניסה אותך למוד אחר של מצב רוח.
ועד אז אני יכול רק לסמן לעצמי וי קטן של הגשמת חלום, שרכבתי על ה-R ההוא מהפוסטר של גיל 16.
סוזוקי GSX-R750 1985 | תעודת זהות
מנוע: 749 סמ"ק, 4 צילינדרים, קרור אוויר שמן
הספק: 100 כ"ס ב-9,500 סל"ד, מומנט 6.4 קג"מ ב-8,000 סל"ד
תיבת הילוכים: 6 הילוכים
ממדים: 1,430 מ"מ בסיס גלגלים, 179 ק"ג משקל יבש, צמיג קדמי R18110/80, אחורי 18R140/70
סוזוקי | GSX-R750 2024 תעודת זהות
מנוע: 750 סמ"ק, 4 צילינדרים, קרור מים
הספק: 150 כ"ס ב-13,200 סל"ד, מומנט 8.8 קג"מ ב-11,200 סל"ד
תיבת הילוכים: 6 הילוכים
ממדים: 1,390 מ"מ בסיס גלגלים, משקל רטוב 190 ק"ג, צמיג קדמי R17120/70, צמיג אחורי R17180/55