אחד מסיפורי המיתולוגיה של עולם הרכב, במיוחד בעולמות האקזוטיקה, מתאר את הפנייה של פרוצ'יו למבורגיני, אז יצרן טרקטורים איטלקי לאנזו פרארי עם פתרון לבעייה במצמד של מכוניות היצרנית. אנזו, טיפוס טמפרמנטי ובגדול בעל אופי ויחסי אנוש די מחורבנים, השיב לו בלגלוג שימשיך לבנות טרקטורים וישאיר את המלאכה של בניית מכוניות ספורט למי שיודע מה הוא עושה. המפגש הזה גרם לפרוצ'יו להישבע שהוא יבנה מכוניות ספורט טובות יותר משל פרארי. אנזו כבר לא פה, ואפשר להניח שבפרארי כבר מתייחסים יפה יותר ללקוחות שלהם, אבל דבר אחד לא השתנה - הם עדיין יודעים להבהיר טוב מאוד שגם אם שילמת הרבה כסף על המכונית שלך - היא תמיד שייכת קודם כל לפרארי.
בנדטו ויגנה המנכ"ל של פרארי הכריז לאחרונה כי בכוונת היצרנית לאסור על לקוחותיה צביעה של המכוניות או עיטוף שלהן בצורה שאינה לרוח היצרנית. השילוב בין אנשים עם הרבה מאוד כסף, הרצון להראות שיש להם את הכי מיוחד ביחד עם הדבר האחד שכסף לא יכול לקנות - טעם - יוצר תמהיל בלהות, במסגרתו אנחנו רואים (גם בישראל) שוב ושוב מכוניות על עטופות במדבקות זהב, אימוג'ים, גרפיקה מקושקשת ושאר סטיות, כמו גם עיצובי פנים של לקוחות עם טעם של עיוור צבעים על אסיד.
לפרארי יש היסטוריה עם הנכונות שלה להתייצב מול הלקוחות ולהודיע להם ש"עד כאן". בשנת 2014 עטף די.ג'יי דדמאוס את הפרארי 458 שלו במדבקות של "ניאון קאט" (חתול מצויר בפיקסלים שמותיר אחריו קשת). הוא קיבל מכתב מהמחלקה המשפטית של היצרנית כי הדבר אינו מקובל עליה וכי עליו להסיר את העיטוף. גם הזמר ג'סטין ביבר פגש כבר את הצד ההוא של פרארי כאשר הוכנס ל"רשימה השחורה" של פרארי אחרי שביצע שינויים למראה ה-458 שלו. הוא הוסיף חטא על פשע כאשר אחר כך ניסה גם למכור את המכונית במכירה פומבית ללא יידוע או אישור של היצרנית.
השימוש של היצרנית באיום ה"רשימה השחורה" אותה קבוצת לקוחות שאינם מורשים לרכוש מכוניות של היצרנית הוא שוט משמעותי עבור מותג שעצם ההיכללות ברשימת ההמתנה לדגמיה, כל שכן האקסלוסיביים שבהם היא הישג בפני עצמו.
מהבחינה הזו, היצרנית נמצאת במאבק אמיתי מול לקוחות שלה שמנסים לגרום למכוניות שלהם לבלוט מעבר ל"עדר". כך למשל, הבחירה בצבע האדום המסורתי של פרארי, ה"רוסו קורסה", בעבר כמעט ברירת המחדל של קוני המכוניות מתוצרתה עומד כבר על 40% בלבד מהמכוניות החדשות.
הסיבה להימנעות של פרארי מיישור קו עם הבחירות הביזאריות לעיתים של הלקוחות נובע לא רק מגאווה, אלא גם מסיבה פרקטית מאוד של שמירת ערך המכוניות כמשומשות. החשש הוא שמכוניות שעברו שינוי חריג יימכרו בשווי נמוך יותר מזה שלו מצפה היצרנית, יביא למגמה של הורדת שווי דגמי החברה, ויקשה עליה לבצע עסקאות טרייד אין עם לקוחות.
אחד מיבואני מותגי היוקרה המקומיים ציין בפנינו בעבר כי הוא מבהיר ללקוחות שהוא אינו מגביל בקשות שלהם לבחירת צבעים חריגה, אולם הוא גם מיידע אותם שרכב כזה לא יתקבל בעתיד בעסקת טרייד אין.
פרארי אם כן מצהירה פה כי בעוד המכוניות שלה למכירה, התדמית שלה והערך שהיא רואה במכוניות שלה גם אחרי שעזבו את אולם התצוגה - בהחלט לא ניתנים למכירה.