אומרים שעל שלושה דברים עומד העולם, רק שכרגע אני רכוב על הספיידר - תלת אופנוע מתוצרת קאן אם - כלי שנוסע על שלושה גלגלים. הוא לא בדיוק אופנוע, לא מכונית רודסטר נטולת גג או טרקטורון, אבל החוויה שהוא מציע, מגיעה מכולם גם יחד.
על תלת-גלגלי בעל זוג גלגלים מלפנים (כדוגמת פיג'ו מטרופוליס 400) כבר רכבתי, רק שכאן, בספיידר, הכל יותר גדול ויציב. אין כאן חשש שהכלי ייפול לך (או עליך). למעשה, עם המושב הכורסתי, מסך המולטימדיה הענק מלפנים והחופה הגבוהה והמתכוונת בחזית, אתה מרגיש כמעט כמו במכונית.
"כמעט" היא מילה שעולה הרבה בהקשר של הכלים האלה. למכונית יש הגה ולא כידון. במכונית אתה לא רואה את הכביש תחתיך, גם אם היא נטולת גג. אחיזת כידון רחבה כשהידיים מושטות לפנים ופשיקת רגליים על המדרסים הנדיבים, לרגע אתה עלול לדמיין שאתה רכוב על הונדה גולדווינג ודומיו. אלא שרוחבו של הגולדווינג הענק הוא כ-90 ס"מ בעוד שרוחבו של הספיידר משתרע על כמטר וחצי - כבר כמעט מכונית.
לעומת זאת, כשאני רוכב על ה-Spyder (כן, Spyder עם Y) בפיתולי הכביש המדברי בואכה ירוחם, אני כמעט מרגיש כרוכב אופנוע מסוקס: הסאונד, התאוצה, המצערת שעל הכידון. 115 כוחות סוס דוהרים להם בין ששת יחסי העברה ומאיצים אותי בעזוז לעבר העיקול הבא. כמה מוזר זה שהבלימה היא רק באמצעות רגל ימין. יש רגעים שאתה מחפש ידית בלם על הכידון ולשנייה נחרד.
עד שמתרגלים.
מתרגלים גם להפניית ה"אופנוע" בעזרת הכידון המתוגבר חשמלית. אין כאן "היגוי הפוך" או הטיית הכלי, התחושה מזכירה יותר טרקטורון. כל מה שנדרש הוא מבט רחוק לעבר היעד והכוונת הכלי למטרה, גם אם עולה, לרגע, החשש שהוא לא יגיע לשם.
מרגיע גם לדעת שהכלי מצויד במיטב המערכות האלקטרוניות המגבות גם את מי שהלך צעד אחד רחוק מידי, למשל, מערכת בקרת יציבות (SCS), מערכת בקרת אחיזה (TCS), מערכת ABS, מערכת HHC (מניעת הידרדרות לאחור) ועוד.
ספיידר הושק בארץ בארבע גרסאות - F3S, F3-Limited, RT Limited וה-RT Sea to Sky, שכולן בעלות מנוע רוטקס בנפח 1330 סמ"ק המפיק 115 כ"ס. לכל הגרסאות חזית רודסטר הכוללת מכסה מנוע עם הלוגו BRP ושני כונסי אוויר המשלימים את הלוק הקרבי. החזית כוללת משקף (כסטנדרט בגרסאות F3Limited, RT Limited ו-RT Sea to Sky) ומתחתיו זוג פנסים (פנסי הלוגן בגרסת ה-F3S, LED באחרות).
נפח האחסון בתאים השונים של הספיידר משתנה מדגם לדגם ומגיע אפילו עד לכדי 177 ליטר בגרסאות הבכירות. מחיר דגמי הספיידר נע בין 200 אלף שקל לגרסת הכניסה, ה-F3S, ועד ל-300 אלף שקל לגרסת ה-Spyder RT Sea to Sky המפוארת.
כמי שמחזיק ברשיון המקנה רכיבה על כל דו גלגלי (דרגה A), אבל נוהג ברוב ימות השנה דווקא על מכונית (מה "נוהג"? גם מלמד ומדריך נהיגה) הגעתי למפגש הזה יותר מנקודת מבטו של נהג ופחות מזו של רוכב דו"ג מיומן.
במדינות מסוימות, גם בעל רישיון B לרכב פרטי יכול לטפס למושב הספיידר או אחיו הקטן הרייקר ולטפס לו, למשל, בכביש העולה למון-בלאן הלבן בגבול צרפת. בישראל, בכדי לעלות במעלה החרמון הישראלי (ואולי, לאחרונה, גם הסורי) החליט משרד התחבורה לדרוש מכם רישיון בדרגה A הגבוהה, כיוון שלכלים האלה הספקים הגבוהים מ-47 כוחות סוס.
אם אתם מעל גיל 21 ויש לכם ותק של שנה בדרגה A1, כל מה שיפריד ביניכם לבין רכיבה על הכלים הללו הם 8 שעורי נהיגה ומבחן מעשי. אם אין לכם רישיון A1, זה כבר יצריך מכם לעבור 15 שעורי נהיגה, מבחן מעשי והמתנה של כשנה נוספת להוצאת הדרגה הגבוהה יותר, שהיא, כאמור, A.
האם זו דרישה מוצדקת? יש בהחלט צורך בהדרכת תפעול ראשונית, כמו מספר פעולות הנדרשות לפני ההתנעה או השימוש בכפתור ה"פארקינג" ושילוב הילוך "רברס". מעבר לכך הכלי נוח לתפעול, כמו, למשל, כפתור העלאת והורדת ההילוכים (ואם, בטעות, לא הורדתם - לא נורא, התיבה תוריד).
אבל גם נהגי רכב שלא עלו מעולם על דו גלגלי, יכולים יהיו להסתדר עם הכלים הללו. הם לא יפלו לכם על הרגל, הם לא יתהפכו, כל עוד הנהיגה בהם תהיה שפויה - ממש כמו במכונית. והרי תלמיד נהיגה שלומד לנהוג על רכב הלימוד, יכול ממש מייד אחרי הוצאת רישיון הנהיגה שלו לעלות לקבינה של מסחרית מגודלת (עד 3.5 טון) או על סיפונה של סינית חשמלית חדשה עם הנעה אחורית והספק של מאות כוחות סוס. לא ברור למה דווקא התלת גלגלי הזה נדרש לכזאת.
עם זאת, דרישה נוספת, להשתמש בכלי רק עם קסדה על הראש, דווקא לגמרי מוצדקת. הוא אולי יציב יותר מאופנוע, אבל כל התנגשות קלה עלולה לשגר פדחתכם למפגש קשה עם הכביש.
קאן אם הציגה בפנינו גם את הרייקר, תלת גלגלי, מוזר אף הוא למראה, אבל קטן יותר, קליל יותר, שבו הרוכב מחובר יותר לכלי. לא כלי מפנק ומהודר כמו הספיידר, אלא משהו מחוספס וצעיר יותר, עם מנוע בנפח 900 סמ"ק 82 כוחות סוס. רק שכאן אין כלל צורך בהחלפת הילוכים, ההיגוי הינו ישיר ואינו מתוגבר. המנוע, אמנם, חלש יותר, והכלי מתאים פחות לשיוט ארוך וממושך במהירויות הגבוהות ויותר לנסיעה בכביש המפותל.
הרייקר יוצע למכירה בשלוש גרסאות, וזאת, במטרה לספק חוויית רכיבה מותאמת אישית, בהתאמה לאופי הרכיבה - רייקר, רייקר ספורט ורייקר ראלי. שלוש הגרסאות, כאמור, עם מנוע רוטקס שנפחו 900 סמ"ק והספקו 82 כ"ס.
גרסת הבסיס של הרייקר כוללת, כסטנדרט, בורר מצבי נהיגה (שני מצבים - Eco ו-Sport), מערכת תאורת LED חזיתית, מערכת להתאמת מדרכי רגליים, דוושת בלם וכידון שאינה מצריכה שימוש בכלי עבודה בכדי להתאימה לרוכב, תא אחסון לטלפון הנייד ועוד. בנוסף, מצויד גם הדגם הבסיסי בסדרה זו במגוון רחב של מערכות בטיחות ואבטחה מפני גניבה.
מכאן, בדגמים המשוכללים יותר, האבזור והביצועים (וגם הנוחות) רק הופכים לאיכותיים יותר. למשל, הראלי, הגרסה הבכירה מבין השלוש של הרייקר, מציעה לכם שני מצבי רכיבה - מצב רגיל ומצב Rally Mode - מצב ספורטיבי, שמאפשר ביצוע דריפטים. מחיר הרייקר בגרסתו הבסיסית עומד על 110 אלף שקל, בעוד שמחיר Ryker Rally (הגרסה הבכירה בסדרה) יעמוד על 140 אלף שקל.
להפתעתי, דווקא הרייקר התגלה ככלי שבו העובדה שאינך רוכב דו-גלגלי בשגרה, אינה בעוכריך, והחיבור בין הישיבה הנמוכה, אי הצורך בהחלפת הילוכים וההיגוי הישיר, מקלים על הניהוג גם של מי שאינו אופנוען ביומיום. אמנם, נהג הרגיל לרכבים "סגורים" שיאיץ למהירויות בינעירוניות ויחווה את עצמת הרוח האדירה על ראשו וקסדתו, יזכה בחשיפה מטרידה-קמעה לעולמו הלא רגוע של אופנוען,
אבל גם זו חלק מהחוויה, לא?
אין ספק, ישיבה במכונית סגורה ומבודדת, שונה מהתנהלות על רכב שבו אתה חשוף בגופך ונמצא בחשיפה מתמדת לסכנות שמסביב. לראות את האספלט רץ תחתיך, לאחוז את הכידון בשתי ידיים כל הזמן, להתמודד עם הקור בעזרת ציוד לבוש מסורבל (וציוד בטיחות מגן, כמובן) - כל אלה הם "מחירים" שכל רוכב דו-גלגלי מכיר, ומשלם אותם ברצון.
אבל הרי לא הגענו לכלים הייחודיים האלה מהצורך בשימושיות ויעילות. ולמרות שהנוחות בהם היא גבוהה מאוד, כנראה שבכל מכונית (אפילו בכזו שאינה מצטיינת ברמת הבטיחות שלה) תרגישו נינוחים יותר ובטוחים יותר.
חלקנו מחפשים ריגושים, להיות מחוברים לטבע, לאוויר. מחפשים להיראות ולהיות מיוחדים. אפשר שנרכוש לנו איזו רודסטר פתוחה, ואפשר שנעלה על גבו של אופנוע אדוונצ'ר גבוה ונרכב לעבר השקיעה.
עד כמה אנחנו מוכנים להסתכן על דו-גלגלי, שכל טעות ברכיבה עליו עלולה לגבות מאיתנו מס גבוה ומיידי? מצד שני, אפשר גם שנרגיש "על אופנוע", אבל נהיה מוגנים במעטפת בטיחות גבוהה יותר, וזה, בדיוק מה שמציעים הספיידר והרייקר.
אמנם, בניגוד לדו"ג, איתם, לא נוכל לזגזג, להשתחל בין טורי מכוניות ולחסוך את זמן העמידה בפקקים, אבל אין ספק שהסיכוי לחזור איתם הביתה בשלום, יגדל בצורה ניכרת.
קאם אן ספיידר וריייקר: על הצד הטכני
טווחי מחירים: 110-140 אלף שקל לרייקר, 200-300 אלף שקל לספיידר
אהבנו: חוויה, ביצועים, בטיחות לעומת אופנוע.
לא אהבנו: כל החסרונות של מכונית בפקקים ובחנייה, מחיר
קאן אם ספיידר:
מנוע: רוטקס 3 צילינדרים קירור מים בכל הגרסאות, 1330 סמ"ק
הספק: 115 כ"ס ב-7,250 סל"ד
מומנט: 13.27 קג"מ ב-5000 סל"ד
תיבת הילוכים: חצי אוטומטי 6 מהירויות + הילוך אחורי
מיכל דלק: 27 ליטר
משקל יבש: 408-464 ק"ג (תלוי גרסה)
משקל העמסה: 199-224 ק"ג (תלוי גרסה)
מחיר: החל מ-200 אלף שקל (לגרסת F3S)
קאן אם רייקר:
מנוע: רוטקס 3 צילינדרים קירור מים בכל הגרסאות, 900 סמ"ק
הספק: 82 כ"ס ב-8,000 סל"ד
מומנט: 7.9 קג"מ ב-6500 סל"ד
תיבת הילוכים: אוט' רציפה (CVT)
מיכל דלק: 20 ליטר בכל הגרסאות
משקל יבש: 280-303 ק"ג (תלוי גרסה)
משקל העמסה: 204 ק"ג
מחיר: מ-110 אלף שקל