אפשר ממש לדמיין את ישיבת ההנהלה בפולקסווגן אי שם בתחילת שנות ה-2000. יושבים להם אנשי החליפות בחדר, על הקיר מוקרנים נתוני המכירות של המשפחתיות הגדולות באירופה ומשהו פשוט לא מסתדר. פתאום, נתח משמעותי מאוד מהעוגה הזו שתמיד היה שייך לפולקסווגן פאסאט מכורסם בעקביות על ידי מכונית בשם סקודה סופרב. "רגע רגע", אמרו וודאי הבכירים בחדר, "סקודה זה לא המותג המזרח אירופי ההוא שקנינו לפני כמה שנים כדי להציע אלטרנטיבות זולות? נו, הדאצ'יה שלנו?". וזה אכן היה המצב, ב-1994 השיגה פולקסווגן רוב בבעלות במניות סקודה ובשנת 2000 בעלות מלאה על היצרנית. אגב דאצ'יה, בתחילת שנות ה-90 רנו הייתה זו שהתמודדה ראש בראש על הזיכיון למותג.
אלא שבשנת 2001 מציגה סקודה משפחתית גדולה העונה לשם סופרב. היא נשענת על גרסה סינית של פולקסווגן פאסאט עם בסיס גלגלים ארוך יותר ובעקבותיו מרווח פנים עדיף. הרעיון המקורי היה בעקבות בקשתו של מילוש זימן, נשיא הרפובליקה הצ'כית שמכונית השרד הרשמית שלו תהייה סקודה.
בתחילה הכיוון היה אוקטביה מוארכת, אבל מכיוון שזה לא היה בר מימוש, פנו לאותה גרסה מוארכת של פולקסווגן פאסאט. השימוש במכלולים של חברת האם, איכות ייצור טובה מאוד, מימדים נדיבים ועיצוב נאה מאוד גם כאשר יצאה המכונית לשוק, מביאים מהר מאוד למצב שבו יותר ויותר לקוחות מבינים שהתמורה פה עדיפה בהרבה. בפולקסווגן קולטים שהגולם מפראג עוד יקום על יוצרו. בניסיון למזער נזקים הם מנחים את סקודה שלא להשיק את גרסת הסטיישן שכבר הייתה מוכנה לייצור, כדי שלא לפגוע עוד יותר בפאסאט.
רק שהסיפור המעניין יותר של סופרב מתחיל עוד הרבה הרבה לפני התרגיל הזה. הוא נוסע בזמן לחודש מרץ 1935, בדיוק לפני 90 שנים. אז מתחילה סקודה - יצרנית הרכב הצ'כית בבנייה סדרתית של הסופרב - ספינת דגל יוקרתית וגדולה מאוד שהיא הציגה שנה לפני כן, ועם לא מעט חידושים טכנולוגיים פורצי דרך לזמנה.
זה התחיל בבסיס של הבסיס. בניגוד מוחלט למה שהיה נהוג באותן שנים סקודה מחליטה לבסס את המכונית הגדולה ביותר שלה לא על שלדת סולם אלא על מה שנקרא שלדת backbone , או "עמוד שדרה". הבסיס של המכונית, מה שמאגד את מכלולי ההנעה ועליו מונח המרכב היה למעשה מבנה של קורה מרכזית שסיפקה קשיחות מבנית טובה בהרבה משלדת הסולם הגמישה ממנה, ובחזיתה הותקן המנוע, גל ההינע עבר דרכה אל הגלגלים האחוריים וממנה יוצאות הזרועות לגלגלים הקדמיים, המתלים ועוד.
סקודה לא הייתה הראשונה לעשות שימוש בסידור הזה, אפילו לא הצ'כית הראשונה - המשאיות של טטרה הקדימו אותה. אבל היא הייתה הראשונה להבין את הפוטנציאל שיש לשלדה הזו על מנת לייצר יתרונות בתחום המתלים, ההנעה והמרווח לנוסעים.
הבינה וביצעה, כינתה את המכונית סופרב - ("מצוינת" באנגלית), ציידה אותה בבולמים נפרדים, מנוע שישה צילינדרים בטור בנפח 2.5 ליטרים עם 55 כ"ס ועד V8 בנפח 4 ליטרים ו-96 כ"ס, בלמים בתגבור הידראולי, מערכת חשמלית של 12 וולט, בתחילה עם 4 או 6 מושבים ובהמשך מקום לעד 7 נוסעים על מטענם בגרסאות הארוכות שלה ואפילו גרסאות בעלות גג נפתח.
שנתיים בלבד חולפות וסקודה מרעננת את הסופרב, על מנת להישאר תחרותית מול הטטרה טייפ 77, אחת המכוניות הסדרתיות הראשונות בעולם שעשו שימוש בעיצוב אווירודינמי. גם הסופרב מנסה להיות אווירודינמית עם עיצוב מעוגל יותר ותוספת כוח ממנוע שישה צילינדרים אבל בנפח 2.7 ליטרים. לדור הזה ייצרה סדנת סודומקה (sodomka) הצ'כית מרכב חיצוני יפהפה, חפשו אותו בגוגל. עד פרוץ מלחמת העולם השנייה ממשיכה סקודה לשפר את המכונית, לייצר גרסאות נוספות שלה, החל מלימוזינה ועד מכונית פתוחה.
בקצה העליון של ההיצע הייתה הסופרב 4000, זו הייתה מכונית שבאמת ראוייה לכינוי "ספינת דגל" עם מנוע ה-V8 בנפח 4 ליטרים, אורך כללי של 5.7 מטרים. היא קיבלה תאי נוסעים מהודרים במיוחד, כולל אפשרות להזמין אותם עם אגרטלי קריסטל - גאוות חבל בוהמיה הגאה.
ואז הגיעה המלחמה, והכיבוש הנאצי ותשומת לב מיוחדת מאוד שקיבלה היצרנית הזו. וכך, בין השנים 1941 מייצרת סקודה בבוהמיה את הטייפ 952 בעלת ההנעה האחורית וה-956 בעלת ההנעה הכפולה. שתי גרסאות צבאיות לשימוש חיל הרגלים הנאצי - הוורמאכט. והגרמנים, כמו עשרות שנים אחר כך - עפו על המכונות הצ'כיות. הן היו מתוכננות, בנויות ונסעו כמו ששום דבר שהם הכירו לפני כן נסע, עם ההנעה הכפולה הן הציגו יכולות טובות בהרבה מה"קובלוואגן" (מכונית הדלי) הגרמנית בעלת ההנעה האחרוית בלבד. והן היו פשוט טובות הרבה יותר בכביש וגם בשטח. קציני צבא בכירים מאוד מיהרו להעמיד לרשותם גרסה אזרחית לנסיעות מנהלתיות וגרסה צבאית - הנס גודריאן ממפתחי "לוחמת הבזק" הבליצקריג וגם "שועל המדבר" ארווין רומל שמו יד על גרסאות הקצה מהן יוצרו רק 100 יחידות. שאר הגרסאות היו מכוניות פיקוד, סיור והובלת כוחות. כמה מוצלחות היו המכוניות האלו? רק כדי לסבר את האוזן בשנות הייצור הרשמיות של הדגם (1935 ל-1949), יוצרו 1,630 כלי רכב לשימוש צבאי לעומת 890 מכוניות נוסעים אזרחיות.
אחרי מלחמת העולם השנייה, תחת המשטר הסובייטי וברית המועצות הייתה צ'כיה שוב חלק מהאיחוד הכפוי עם סלובקיה - שיצר את צ'כוסלובקיה. הייצור הוכפף למנהל המרכזי ולמרות שמכוניות סופרב המשיכו להיפלט מפס הייצור למשך מספר שנים, עד 1949 - הכיוון החדש שהתוותה אמא רוסיה היה אחר לגמרי - בניית מכוניות עממיות זולות על פי הנחיות הסובייט העליון. ולמרות שבשקט, בשקט, מתחת לרדאר המשיכו בסקודה לפתח מכוניות "ניסיוניות" כולל רחמנא לצילן מכוניות מירוץ ומכוניות ספורט כמו ה-110R והראפיד בעלות המנועים וההנעה האחורית - למכונית מפוארת, מהודרת ויוקרתית כמו סופרב בטח לא היה מקום.
וכאשר חזרה לחיים הסופרב בראשית שנות ה-2000, היא באמת עשתה את זה עם המון רושם. זו רשימה חלקית של האבזור שיכולתם למצוא בה: ריפודי עור, כיוון חשמלי למושבים, עץ, ניקל או פלסטיק מבריק בתא הנוסעים, חימום למושבים, תא אחסון מקורר, בקרת אקלים מפוצלת עם יציאות מיזוג למושבים האחוריים וכמובן אותו התקן למטרייה בדופן הדלת. זו רשימה שלו הייתה מופיעה היום, 20 שנים אחר כך היינו מגדירים כנאה מאוד. וגם בישראל היא עושה היסטוריה כאשר ב-2007 היא נבחרת כזוכה במכרז מנהל הרכב הממשלתי, מדיחה את וולוו, שהייתה מזוהה במשך עשרות שנים כמכונית השרד המיניסטריאלית. דור שני ב-2008, שלישי ב-2015 ורביעי בשנה שעברה המשיכו לבסס את מעמדה של המכונית הזו בעולם.
ואם יותר מ-1.6 מיליון יחידות הן לא מספיק משכנעות כדי להוכיח שהיא סיפור הצלחה, הנה עוד שני נתונים - בכל שלושת הדורות הראשונים שלה, היה השוק הגרמני בין שלושת השווקים המרכזיים של הדגם. ונתון שני - הפאסאט הנוכחית שהושקה לפני שנתיים מבוססת על הסופרב, סקודה הייתה אחראית על הפיתוח שלה, וגם מייצרת אותה אותה לצד הסופרב במפעל שלה בברטיסלבה. אותה פאסאט שהסופרב נגסה בעוגה שלה מיוצרת כעת רק בתצורת הסטיישן בשל הירידה בביקושים לסדאן, הסטיישן שלסופרב תמיד היה אסור למכור בדור הראשון. ואפילו יותר מזה: