הכי מעצבן זה שאתה מזהה שמשחקים לך במוח, כשאתה מבין בדיוק מה קורה, מה מנסים לעשות לך ובכל זאת אתה נכנע לזה. הרי רוב רוכשי אופנועי ב.מ.וו בני חמישים פלוס-מינוס, בעיקר פלוס, מי שהילדות שלהם הייתה אי שם בסבנטיז ובאייטיז בימים שבהם החלו מרוצי ראלי פריז דקאר.
ואז בילדות, כל מה שיכולת לעשות כדי לנסות לגעת בחלום הרחוק ההוא היה לקחת אוטובוס למרכז העיר, להגיע לאיזו חנות מתנות טיפשיות שיודעת להדפיס את השם של החברה שלך על ספל, או לקנות לעצמך פוטסר של הוברט אוריאל או גסטון ראייה דוהרים על ב-מ-וו R80G/S בערבות הסהרה. האמת שלא בטוח שהרשית לעצמך אפילו לחלום שיום אחד תוכל לעשות משהו דומה לזה בעצמך.
והנה כמעט 45 שנים אחרי שהחל הראלי ההוא, אתה יכול לקנות את האופנוע מהפוסטר.
נו, בערך.
כי ה R12G/S-החדש שונה מאוד מהכלי שלפני כמעט יובל שנים. הוא עתיר טכנולוגיה ושדרוגים ואתה הרי זקן מספיק כדי לזהות את המניפולציה, יודע שמשחקים לך בראש ושזה תאגיד מתוחכם עם טובי אנשי הפרסום והיח"צ שמשווק לך פנטזיה, שמוכר לך ילדות. ועדיין, אתה נהנה מכל רגע, מתקשה להוריד את החיוך.
אבל כל זה תיכף.R12G/S היה רק אחד מארבעה אופנועים שב-מ-וו הציגו בהשקה, שלושת האחרים התבססו על הבוקסר האימתני החדש של ה-R1300GS והתנסינו ברובם. הנה.
R1300R: פרקטי ואגרסיבי
הנייקד הברוטלי-אך-מנומס החדש מחליף את דגם שצויד במנוע ה-1,250 סמ"ק. הוא נאה מאוד בעיקר מהצד, אגרסיבי במידה הנכונה עם קו שחור שנמשך מהמושב אל מיכל הדלק, זנב קצר וחד שמתנשא אל על כשאפשר לכסות בפלסטיק את מושב המורכב ולהפוך את המראה לספורטיבי יותר.
תנוחת הרכיבה הפכה למעט יותר ספורטיבית עם כידון שטוח יותר ורגליות שהוסטו מעט אחורה, מה שגורם לרוכב לרכון מעט ומסייע לו להתמודד עם העובדה שאין ממש מיגון רוח.
העיצוב יש שיאמרו עניין של טעם, מה שבטוח שהוא נראה אחר, זה אופנוע שנראה מצוין מהצד בין השאר בגלל המפלט בעיצוב הכוחני עם החור באמצע. ועדיין מקדימה הוא נראה קצת מוזר, בולבוסי בשל מנוע הרחב כל כך על גוף קטן, סוג של שמנמן ונמוך. טכנולוגית הוא מצויד בכל התופינים האפשריים - חלקם כלולים ואחרים בתשלום מקוויקשיפטר למעלה למטה - נתקלנו בטובים יותר, עבור בתיקי צד מחושמלים ועד רדאר קדמי ואחורי.
רכבתי איתו בכבישי בוואריה, מרקד איתו מצד אל צד בין הרים ובין שדות מעובדים, חושב איך המדינה שלנו מתעללת בחקלאות ובחקלאים והופכת עוד ועוד מרחבים לנדל"ן שלמת בטון ומלט.
קצת הטרידה אותי רגלית ההילוכים הקצרה מידי שקל לפספס עם המגף, אבל בסך הכל האופנוע היה נהדר. בהשכבות הכוחניות הוא היה אושר גדול, הבוקסר המגודל החדש שהותקן בו מווברץ פחות ועגול יותר, שרירי מאוד עם שפע מומנט והאצות אלימות כשצריך לעקוף. הוא מייצר מלא ביטחון עצמי ותענוג גדול להיות על הצד, מראה לך את זווית ההשכבה האחרונה ואתה תוהה למה הצג מתקמצן ומראה רק 49 מעלות, מה הייתה בעיה לעגל לחמישים?
נייקד ייחודי אגרסיבי במידה הנכונה ששומר על פרקטיות, כזה שעושה לך חשק גדול לקפוץ איתו למסלול מתישהו.
מנוע: 1,300 סמ"ק, 2 צילינדר, בוקסר, גל הינע. הספק 145 כ"ס ב-7,750 סל"ד, מומנט 15.2 קג"מ ב-6,500 סל"ד. משקל רטוב 239 ק"ג, תאוצה 0-100 ב-3.39 שניות, מהירות סופית יותר מ-200 קמ"ש.
R1300RT: להגיע נקי למשרד בפריז
כבר לא עושים דברים כאלה. באמת. כי אחרי לכתם של ימאהה FJR1300, הונדה ST1300 וקוואסאקי 1400GTR כבר כמעט אין כלי טורינג ספורטיביים בנפחים האלה. ה-RT נשאר פחות היחידי.
כריסטוף לשכה, ראש מחלקת הפיתוח של ב.מ.וו אופנועים, אומר שהדגם הזה חביב במיוחד על אנשי עסקים בצרפת ואחת המטרות הייתה לאפשר לרוכב שגר בפרברי פריז, למשל, להגיע גם בחורף נקי ומסודר למשרד עם חליפת עסקים ומוקסינים של דולצ'ה גבנה.
ואכן מיגון הרוח כאן יוצא דופן ורואים שנעשתה עבודה רבה במנהרת רוח. יש מסיטי רוח באזור הנעליים, שני ספוילרים לצידי הפרינג שמוזזים ידנית ויודעים להסיט את הרוח מהברכיים, ועוד.
חוץ מזה יש כאן שלל טכנולוגית. מערכת התאורה מתאימה את האלומה למהירות ולתנאי הדרך, וגם, נדמה לי לראשונה באופנוע סדרתי - מערכת מתלים שבשינוי שלה בין ספורטיבי לטורינג מתחדדת זווית ההיגוי, הגובה של המתלה האחורי גדל, מה שנותן תחושה של אופנוע זריז וקצר יותר ומשנה ממש את בסיס הגלגלים. רובוטריק.
יש אמנם ויברציות מסוימות באזור ה-5,000 סל"ד ב-170 קמ"ש. אבל אז אתה מגביר עוד קצת והמהירות נושקת ל-200, המשקף עולה למעלה ומבודד אותך לחלוטין מהרוח, מוסיקה בוקעת מהרמקולים שבצידי הכידון, ההילוכים מחליפים עצמם באופן אוטומטי, בקרת השיוט האדפטיבית שומרת מרחק ביטחון ממי שלפנים והיא מעלה ומורידה את המהירות מעצמה ואתה יכול להנות מהנופים ואתה שואל את עצמך - זה אמיתי או AI?
מה שעושה את הג'נטלמן המכובד הזה לטוב במיוחד זו העובדה שהוא יודע לעשות ספורט כי בכביש המפותל אתה מוריד אותו הצידה כאילו אין מחר ואין איראן ואין לכם יחד יותר משליש טון, ממש נס גלוי, שני אופנועים באחד.
באופן די מוזר וקניבליסטי הבעיה הכי גדולה של הכלי הזה היא אחיו ה-GS ההרפתקן עם הסקס אפיל, הרי על כל RT נמכרים שלושה GSאים. וזה למרות שה-RT הוא אופנוע הרבה יותר נכון לטיולים ארוכים בזוג.
מכונת הספורט טורינג המושלמת?
מנוע: בוקסר 2 צילינדרים, 1,300 סמ"ק. הספק 145 כ"ס ב-7,750 סל"ד, מומנט 15.2 קג"מ ב-9,000 סל"ד. משקל רטוב 281 ק"ג. תאוצה 0-100 קמ"ש 3.6 שניות, מהירות סופית מעל 200 קמ"ש.
R12G/S: בן 20 מהניילונים
במקביל הושק גם ה R1300ST-הספורטיבי יותר, שעם מהירות מרבית של 245 קמ"ש. הוא כנראה הבוקסר המהיר ביקום. למרבה הצער לא רכבנו עליו.
אבל למנה העיקרית הגענו: R12G/S הוא אחד האופנועים היותר מסקרנים שיצאו כאן לאחרונה - נו, זה שמשחק לנו בראש. גרסה מחודשת ל- R80G/S שניצח את הדקאר, ראשי התיבות של המילים Gelände (שטח) ו-Straße (כביש) ששינו את האופנוענות. והנה הבחור החדש עומד לצידו של הסבא-רבה שלו, זה מהפוסטר. רפליקה עיצובית כמעט מושלמת, מרגשת. כי הרי אופנועי האדוונצ'ר הלכו ונהיו כבדים וחזקים מדי, ועם השנים המנוע של ה-GS גדל מ-800 סמ"ק עד ל-1,300 סמ"ק. ולך תנסה להרים מפלצת של יותר מרבע טון באיזו דרדרת במעלה אבו שבאב.
אז בב.מ.וו החליטו ללכת כמה דורות אחורה ולהשתמש במנוע הבוקסר של דגמי ה-GS של 2006 (!) של לפני כמעט עשרים שנה, עם 1,170 סמ"ק.
זה מנוע הבוקסר האחרון שהיה נטול קרור מים, כזה שרואים בו ממש את הצילינדרים, את החריצים שנועדו לאוויר שיעבור בהם, מנוע שרואים שהוא - נו - מנוע.
העיצוב מרהיב, אולי זה הגיל והרגשנות הנוסטלגית שבאה עימו, לילדות, למה שעברת מאז, ואי אפשר להפסיק להסתכל עליו. וכשברמזור יתלהבו מאיכות השחזור של הכלי ואתם תגידו - לא זה חדש לגמרי.
גלגל עם צמיג שטח 21 אינץ' מקדימה מעליו כנף אנדורו מרוחקת, משקף רוח קטן ופנס עגול כמו פעם, רק עם תאורת לד מודרנית.
ליפול על גן עדן
אנחנו יוצאים לדרכים והוא מיד מרגיש כמו כפפת אנדורו ליד, משהו טבעי ונוח. רוכבים בכבישים המתפתלים עם האספלט המשובח וריח עשב קצוץ ותחמיץ מהשדות הירוקים, ובראש מתנגנים להם גאנז אנד רוזס:
Take me down to the Paradise City
Where the grass is green and the girls are
וכשהבימר יורד לו בעיקולים מצד אל צד זה באמת מרגיש כמו גן עדן מוטורי. רגע מזוקק של אושר, שאתה אומר לעצמך איזה כיף זה להיות אופנוען.
את הכביש חוצים להם פעם ארנב ופעם סנאי ופעם במבי ואתה לא יודע מי נבהל יותר, הם או אתה. המנוע הנושן הזה שהותאם לתקן זיהום האוויר הנוכחי ממשיך להיות שופע מומנט ויש לו הדבר החמקמק הזה שנקרא אופי, אחד שבא עם צליל משכר ולמעשה לא באמת מורגשת העובדה שיש הרבה לו פחות סוסים מהבוקסרים החדשים.
אופנוע שמרגיש נפלא בכביש ובהשכבות כשמוביל קבוצת העיתונאים מקפיד לא לעבור את ה-140 קמ"ש, כדי שלא לאתגר יותר מידי את מיגון המרוח המינימלסטי.
ה-12 קל משמעותית מ-GS הגדול החדש אבל המשקל הרטוב עדיין עומד על 229 ק"ג כבדים. מאידך יש גם כאן את יתרון הבוקסר ומרכז הכובד הנמוך והבטחת יכולת השטח הגדולה עומדת למבחן באנדורו פארק הייחודי של ב.מ.וו, שם אנחנו עוברים לדגם המוטה שטח עם צמיג אחורי "18 במקום ה-"17.
בגרמניה יש שלל איסורים על רכיבה בטבע כמו ביערות למשל. אז מה עשו ב.מ.וו? קנו את היער. האנדורו פארק שבמרכז גרמניה משתרע על שטח ענק של 260 דונם ויש בו 45 ק"מ של מסלולי שטח מכל סוג והתעללות. אפשר לבוא עם האופנוע שלך או לשכור אחד מ-130 כלים מכל המגוון של היצרן, לבחור קורס רכיבה ואפילו להישאר לישון.
מעבירים את מוד הרכיבה למצב אנדורו-פרו וטועמים עפר בכל מתכון אפשרי כמעט, מאתגרים את ה-12 בסינגלים, בדיונות, בעליות בירידות גם בשעות הכי קשות של זיעה שבמתערבת באבק ואפילו מקפצים איתו באוויר כאילו היה איזו אנדורו קליל.
הכלי אוהב את השטח, מאפשר טירטור מנוע עתיר מומנט במהירות נמוכה בקטעים הטכניים ונותן הרבה ביטחון, דברים שאדוונצ'רים גדולים (כמו ה-GSים) שכחו לעשות.
ה-R12G/S הוא מסוג האופנועים שהם רחוקים משלמות. מכל דלק קטן יחסית (15.5 ליטר), הוא פחות יתאים לרכיבות ארוכות בזוג, מיגון הרוח שלו כנראה לא ממש יעיל במהירויות גבוהות והמנוע יתקשה להתחרות בביצועי כלים מודרניים.
ועדיין, גם כשאתה מודע למניפולציה שעושה עליך התאגיד הבווארי זה כלי שקל להתאהב בו, שנותן כבוד לעבר, שלא יחשוש להתלכלך בבוץ, כלי מחוספס משהו שמזכיר לך ימים אחרים פשוטים וצנועים יותר, ממש מחזיר אהבות קודמות.
BMW R12 G/S: מנוע בוקסר דו-צילינדרי, מקורר אוויר/שמן. ארבע פעימות 1,170 סמ"ק, הספק 109 כוחות סוס ב-7,000 סל"ד, מומנט 11.8 קג"מ ב-6,500 סל"ד. משקל רטוב: 229 ק"ג. תאוצה מ-0 ל-100 קמ"ש ב-4.1 שניות, מהירות מרבית מעל 200 קמ"ש.
הכותב היה אורח ב.מ.וו בגרמניה