רונן לוי רגיל ללחוץ על דוושת הגז גם כשזה אומר להסתכן בהתנגשות חזיתית עם הגופים החזקים ביותר במשק. בתפקידו כיו"ר איגוד המוסכים, הוא מנהל כבר שנים מלחמה סיזיפית מול חברות הביטוח, יבואני הרכב וגם מול המדינה, שלדבריו מתנהגת כמו "רגולטור שנרדם בשמירה במקרה הטוב או משתף פעולה עם בעלי ההון במקרה הרע".
בתקופה האחרונה, בעקבות החלטת שרת התחבורה להקפיא את "רפורמת החלפים", עולה טענה לפיה המוסכים הם שמסכלים את הרפורמה שתוביל להוזלה לצרכנים. זה זמן רב שמתקיים מאבק גדול שנמצא כיום על שולחנו של בג"צ בין איגוד המוסכים לאיגוד חברות הביטוח והממונה על שוק ההון, כשהטענה של המוסכים היא ליד אחת שעושות חברות הביטוח והרגולטור נגד המוסכים והצרכנים, במטרה כמובן למקסם את הרווח של חברות הביטוח.
אבל לפני כן, למי שפספס, רפורמת החלפים היא מהלך רגולטורי שמטרתו לשנות את האופן שבו נקבעים מחירי החלפים המשמשים לתיקוני רכב במסגרת ביטוחי רכב. כיום, חברות הביטוח קובעות מחירים אחידים לחלפים, שלרוב נמוכים בהרבה מהמחירים בשוק, מה שמגביל את המוסכים ומקשה על הלקוחות לקבל חלופות שונות. הרפורמה מציעה להגביר את השקיפות במחירי החלפים ולפתוח את השוק לתחרות חופשית, מה שעשוי להוביל להוזלת עלויות ושיפור השירות לצרכנים.
הטענות הנשמעות בהתנגדות לרפורמה, הן שהיא עלולה לפגוע ביציבות הכלכלית של מוסכים רבים ולסכן את זמינות ואיכות שירותי התיקון. לוי מתאר כיצד ללא חקיקה ראשית, קודמה הכרעה עקרונית של רשות שוק ההון, שהכשירה לדבריו את מהלך חברות הביטוח: "בהכרעה הזו הם פתאום שינו גם את ההגדרה של 'הקטנת נזק'. אם המבוטח בוחר ללכת למוסך שלא בהסדר, פתאום זה נחשב כהגדלת נזק רק בגלל שלא הסכים לקבל הנחה. זו מניפולציה, לא רפורמה. את הרפורמה לצרכן אף אחד לא עשה באמת. זה שם פיקטיבי".
כעת, עם הקפאת הרפורמה על ידי שרת התחבורה ובהמתנה להכרעת בג"ץ בעתירה שהגיש איגוד המוסכים, נחשפים סדקים חדשים במערכת היחסים המתוחה שבין המוסכים לבין חברות הביטוח והרגולטור. וכאן נשאלת השאלה מי באמת דואג לצרכן, מי מרוויח מהכאוס הזה ולמה דווקא המוסכים הפכו לשק החבטות הציבורי.
מה בעצם עומד על הפרק? מה הציבור לא יודע?
"במשך שני עשורים מנהל איגוד המוסכים מאבק עיקש נגד הסדרי הביטוח, שלדבריו הפכו לכלי שמצמצם את התחרות החופשית בענף ופוגע במוסכים שאינם כלולים בהסכמים עם חברות הביטוח. פעם לא היו הסדרים בכלל, כל לקוח היה בוחר בעצמו לאיזה מוסך ללכת והמצב היה הרבה יותר בריא. אבל מאז שנכנסו ההסדרים, התחילה מגמה של סינון ומדרוג: אם אתה לא בהסדר אתה בחוץ.
"המבוטחים מקבלים מסר ברור: אם תלכו למוסך בהסדר, לא תשלמו השתתפות עצמית. אם תלכו למוסך אחר תשלמו מאות או אלפי שקלים מהכיס. ככה בפועל סגרו את הדלת בפני רוב המוסכים, גם אם הם עומדים בכל התקנים והרישוי".
לדבריו, התוצאה היא שוק ריכוזי ומוגבל שבו רק כ-200 מוסכים משתייכים לכל אחת מחברות הביטוח - לעיתים פחות - מתוך יותר מ-5,000 מוסכים מורשים בישראל. "במקום שיתחרו על שירות ומקצועיות, חברות הביטוח מתנהלות כמו מועדון סגור שמחליט מי בפנים ומי בחוץ, ומכתיב את כללי המשחק", טוען לוי. "אנחנו נאבקים כדי שכל מבוטח יוכל לבחור כל מוסך שירצה - בלי תמריצים סמויים ובלי עונשים. זאת תחרות אמיתית. זה שוק חופשי".
איך ייתכן שבישראל יש כ-5,000 מוסכים מורשים, ורוב העבודה הולכת רק לכ-200 מוסכי הסדר?
"היום יש 4-5 קבוצות ביטוח שמחזיקות כ-60% מהשוק. זה קרטל לכל דבר. מתנהגות אותו דבר, מאיימות אותו דבר, מפעילות כוח בלתי סביר על המוסכים. ושימי לב הרשות לתחרות רק מאפשרת עוד ועוד מיזוגים. במקום שיהיו פה 10 חברות ביטוח למיליון איש, כמו בגרמניה יש לנו אולי חברה וחצי. התוצאה? פחות תחרות, יותר כוח לריכוזים".
"חברות הביטוח החלו בקמפיין שמטיל את האשמה בענף המוסכים", מוסיף לוי. "הם אומרים שהמוסכים הבעיה, שאנחנו לא מוזילים. אבל הם הקפיצו את המחירים בלי סיבה. מאז שנות ה-90 מספר הגניבות ירד מ-46 אלף לפחות מ-20 אלף, למרות שמספר הרכבים הוכפל פי שתיים וחצי. אבל את חברות הביטוח זה לא מעניין - הן פשוט גוזרות קופון".
כשמדברים על "רפורמת החלפים", הציבור שומע בעיקר על מחיר הפגוש או הפנס. אתה טוען שזה הרבה מעבר - תוכל להסביר למה זה סיפור כלכלי-חברתי עמוק יותר?
"קודם כל, החסות הציבורית שניתנה לרפורמה לא שיקפה את מה שקרה בשטח. הם טוענים שמחירי הביטוח עלו רק ב-30-60 אחוז, אבל זה לא נכון. אם משווים את מחיר הפוליסה לערך הרכב אנחנו מדברים על עלייה של מאות אחוזים. קיבלתי פוליסות מסוכנים בטויוטה, יונדאי, רכבים עממיים - המחירים עלו פי ארבעה. אין לזה שום הצדקה, במיוחד כששכיחות התאונות והגניבות דווקא ירדה בעשור האחרון. ולשאלתך, אם המצב יימשך ככה, אנחנו הולכים לראות קריסה של אלפי מוסכים בישראל, הם פשוט לא שורדים. אנשים משקיעים עשרות ומאות אלפי שקלים, לפעמים מיליון שקל במוסך קטן ופתאום, אחרי שנה, מוצאים את עצמם בלי עבודה. לא כי הם לא טובים, אלא כי אין להם גישה ללקוחות. כי חברות הביטוח חונקות את המערכת עם הסדרים וקביעת מחירים שהם מתחת לעלות האמיתית. כשהמוסך מקבל 180 שקל לשעת עבודה, בזמן שלקוח פרטי משלם 400 שקל, זה לא הגיוני וזה אפילו לא כולל את שאר העיוותים שהשוק הזה מייצר. רכב חליפי, מי משלם עליו? המוסך. אם לא תיתן, לא תיכנס להסדר. תוספת של 15% לסוכן ביטוח? שוב - המוסך סופג. הכול בנוי על שיטה שבה כל אחד חותך נתח על חשבון זה שמבצע את העבודה".
כדי להמחיש עד כמה השוק הזה מעוות, לוי משווה לשוק טיפולי הרכב, שוק חופשי ותחרותי: "פעם טיפול קטן היה עולה 800 שקל. היום, למרות האינפלציה, למרות העלויות טיפול כזה עולה בדיוק אותו דבר, ואפילו פחות. כי יש תחרות. כי יש שוק פתוח. אותו שמן שמכרתי ב־140 שקל לפני עשר שנים היום אני מוכר ב־70. למה? כי יש תחרות. כי הצרכן רואה, משווה, בוחר".
אז מה בכל זאת אפשר לעשות? לפי לוי, יש צעדים ברורים, מעשיים אך כאלה שמחייבים אומץ רגולטורי: תחרות אמיתית, פיקוח זמני, ובלימת הדלת המסתובבת.
אתה בעצם אומר שאם רוצים תחרות אמיתית צריך באמת לפתוח את השוק גם אל מעבר לים?
"קודם כול כן, לפתוח את השוק. להכניס לפה חברות ביטוח חדשות מחו"ל. יש כאלה שרוצות לפעול כאן ולא נותנים להן רישיון. הרגולטור מגן על הקיימות. צריך גם להפסיק את הדלת המסתובבת: שלא יוכל פקיד לעבור לחברת ביטוח חמש שנים אחרי שסיים כהונה. ולהוריד מכלול של דרישות שלא קשורות לתיקון רכב חליפי, עמלות, קופונים. כל זה מנפח את העלות לצרכן".
ועד שתהיה תחרות אמיתית?
"צריך פיקוח, לא לנצח, אבל לתקופה. לפקח על מחירי הביטוח, על החלפים, על שכר העבודה. להפסיק לקרוע אותנו בשם רפורמה שלא הייתה. יש מוסכים שהשקיעו מיליונים, אנשים שתרמו למדינה, עשו צבא, מילואים ונשחקים כלכלית בגלל מבנה כוח דורסני".
לוי לא חוסך ביקורת גם מהמפקח על הביטוח: "המפקח לא שומר על הציבור. הוא מיישר קו עם חברות הביטוח. שיטת הדלת המסתובבת, שבה פקידים עוברים ישר לעבוד בחברות, יוצרת תמריץ שקט. זה קורה בביטוח, באוטובוסים, בכל מקום. זו מחלה מערכתית. כל השיטה הזו נבנתה על גבם של עסקים קטנים. ואל תשכחי גם אני, כצרכן, משלם יותר. זה לא מאבק רק של בעלי מוסכים. זה על יוקר המחיה. על הצדק. על כמה אתה משלם לביטוח, ועל מה אתה באמת מקבל בתמורה."
הענף נמצא היום בנקודת השבר הכי חמורה שלו?
"אם לא ייעשה שינוי, פשוט לא יהיו מוסכים עצמאיים. לא תהיה תחרות. לא תהיה בחירה. נהיה תלויים כולנו בחמש חברות שמנהלות את השוק כאילו הוא שלהן. ואז תראו מה קורה כשאין אלטרנטיבה. שוב, זה לא מאבק של מוסכים זה מאבק על צדק, מסכם לוי, זה לא עניין של אינטרס צר. זה נוגע לכל אזרח. זה נוגע לכל מי שיש לו רכב במדינה וכשהמחירים מזנקים, והפיקוח שותק, וכולם מתמזגים צריך לשאול לאן הולכים. זה ענף שנמצא בסכנת קריסה. אם המדינה לא תתעורר יהיו לזה השלכות קשות".