לא נחזור על הקללות שבסרטון, אבל נסיעה שגרתית בכביש 444 באזור ראש העין בחודש שעבר מדגימה כמה מהר יכול להתדרדר מפגש זועם בין נהגים לעימות.
שחר, נהג המונית שהסרטון צולם ממצלמת הדרך שלו והעביר אותו לעמותת "אור ירוק", סיפר: "נסעתי בנתיב השמור לתחבורה ציבורית ונהגת הרכב נסעה לידי בחצי בנתיב הנסיעה שלה ובחצי בנתיב הנסיעה של התחבורה הציבורית. היא התחילה לזגזג ביו הנתיבים כי החזיקה את הטלפון הסלולרי ביד. צפרתי לה וגם הבהבתי עם האורות כדי שתחזור לנתיב שלה. בינתיים ירדתי לשול הימני כדי לא להתנגש בה. לא חשבתי שזה יתפתח להתנהגות כזאת מצידה".
לדבריו, "הנהגת החלה לנסות להתנגש בי בכביש. הגענו לרמזור והיא יצאה מהרכב בטירוף, הייתה לה אש בעיניים. נשארתי ברכב ופחדתי לצאת החוצה כי קודם כל פחדתי ממנה וגם חלילה שהיא תגרור אותי לקטטה ואפגע בה. היא התחילה לדפוק לי על השמשה הקדמית ושברה לי את המגב הימני. אני נוסע בכל שנה 100 אלף ק"מ ודבר כזה אף פעם לא קרה לי. אם היא הייתה נכנסת לנת"צ וחוזרת לנתיב שלה אז לא קרה כלום. אני לא יודע מאיפה כל האש, האטרף והעצבים שלה. אם זה גבר מול גבר אני יכול לצאת מהרכב ולהסתדר איתו אבל פחדתי לצאת וחלילה לפגוע בה. אנשים מסביב לא הבינו על מה כל הסיפור".
עו"ד יניב יעקב מנכ"ל עמותת אור ירוק, אמר כי "הכבישים הפכו למקום מסוכן. למשטרת התנועה חסרות מאות ניידות ומאות שוטרים וזו התוצאה - הפקרות מוחלטת. כשנהגים לא רואים משטרה הם מרשים לעצמם לנהוג בבריונות ובאלימות כי הם יודעים שהסיכוי שיתפסו הוא קטן מאוד. הדרך להילחם בנהגים האלימים היא באמצעות נראות גבוהה ומרתיעה בכבישים של המשטרה והחמרת הענישה כך שכל נהג או נהגת ידעו כי אם הם יתנהגו באופן אלים כלפי נהגים אחרים בכביש הם יתפסו ויענשו בחומרה".
תיעודי אלימות בכבישים כבר הפכו לתופעה שגרתית ויומיומית שעלתה בחיי אדם לא פעם. סקר (נובמבר 2024) של עמותת "אור ירוק" באמצעות מכון המחקר "מאגר מוחות", חשף כי 63% מהציבור ראה קטטה בכביש לפחות פעם אחת בשנה האחרונה, 22% אף דיווחו כי ראו כזו בין פעמיים לשלוש בשנה האחרונה.
עוד עולה מהסקר: 97% דיווחו כי ראו לפחות פעם אחת בשנה האחרונה כלי רכב שחותך רכבים אחרים או נצמד אליהם. 57% טענו כי ראו זאת שש פעמים או יותר.
97% דיווחו כי ראו לפחות פעם אחת בשנה האחרונה כלי רכב שצפר בכוונה ובאגרסיביות. 45% טענו כי ראו זאת שש פעמים או יותר.
93% דיווחו כי נתקלו לפחות פעם אחת בשנה האחרונה ברכב שסנוור כלי רכב אחרים. 45% טענו כי ראו זאת שש פעמים או יותר.
91% דיווחו כי נתקלו באלימות מילולית (קללות) ותנועות מאיימות לפחות פעם אחת בשנה האחרונה. 22% טענו כי ראו זאת שש פעמים או יותר.
כאשר נשאלו מה הסיבה העיקרית לאלימות בכבישים טענו 39% מהנשאלים כי הסיבה היא ענישה לא מרתיעה של בתי המשפט. 37% ציינו כי עומסי התנועה הם הסיבה לאלימות. 12% מהציבור טען כי המחסור בניידות ו-12% נוספים ציינו כי תשתיות הכבישים הן הסיבה לאלימות בכבישים.
מחקרים בעולם הראו קשר ישיר בין התנהגות לאלימה להגדלת הסיכון למעורבות בתאונות דרכים.
נהגים החשים כעס מדווחים על מעשים פזיזים ומסוכנים בכביש כמו אי-שמירת מרחק, מהירות מופרזת ונהיגה פחות יציבה באופן כללי. נהגים אלו יהיו מעורבים בתאונות דרכים בשיעור כפול מנהגים שאינם חשים כעס בזמן נהיגה. מחקר אמריקאי אחר מעריך כי הכעס והאגרסיביות משחקים תפקידים ראשיים ביותר ממחצית מתאונות הדרכים הקטלניות ביותר באמריקה.
מחקר של מכון המחקר ההולנדי לבטיחות בדרכים SWOV, בדק ומצא כי קיים קשר חזק בין כעס לבין התנהגות אגרסיבית ותוקפנית על הכביש. הכוונה היא להתנהגות שעשויה לגרום נזק פיזי או נפשי למשתמש והתנהגות המכילה אלימות וחריגה מכללי מוסר.