למה הבהילה המשטרה את הילדים שלי בשאלות לגבי הקטנוע שלי?

הילדים שלי בטח נבהלו כהוגן כשקיבלו טלפון מהמשטרה, שנפתח בשאלה אם אני אבא שלהם. רק מקץ כמה שניות שבהן פרפר ליבם, הם התוודעו לכך שאביהם חשוד בעבירת חניה. מיד אגולל את השתלשלות העניינים, אבל קודם כל כמה מילים על הסיבה שבגינה אני משתף אתכם בסיפור הקטן הזה: נדמה שהוא מנקז אליו כמה מהחוליים שהפכו חלק בלתי נפרד מהחיים במקום הזה.

שישי אחר הצהרים ואני במלון בירושלים, שרוע על המיטה בחדר. זה עתה תמה הרצאה שלי, שהייתה מעין טעימה מודרכת של יינות, במסגרת סוף שבוע מיוחד שהקדיש המלון לנושא. אני לא מתיימר להיות אובייקטיבי כמובן, אבל על פי תגובות הקהל, היה די מוצלח.

הבן מתקשר לפתע: "אבא, התקשרו מהמשטרה. הקטנוע שלך חונה בחניית נכים". "אני בחניית נכים? מה פתאום, ילד - אין מצב בחיים. בטח מתיחה של מישהו שלא אהב את מה שכתבתי עליו".

אני נשבע שכך באמת סברתי, אלא שלא חלפו אלא כמה דקות והטלפון של בת הזוג מצלצל. על הקו אחותו הקטנה, מבסיס חיל האוויר אי שם בדרום: "אבא, התקשרו מאגף הפיקוח של העירייה שהקטנוע שלך חונה בחניית נכים" - מיותר לציין שגם היא זכתה לאותה התשובה, אבל המחשבות כבר החלו להתרוצץ.

דבר אחד ידעתי לאל נכון: לא חניתי אלא בחניית הכלים הדו גלגליים ברחוב, שצמודה לחנייה של נכה (תכף נגיע גם לזה). מכאן, הכל פתוח: מישהו חומד לצון? או שמא הסופה "ביירון" (זה היה סוף השבוע ההוא, של 11-13 בדצמבר) סחפה את הקטנוע מהחנייה שבה העמדתי אותו כמה מטרים קדימה?

בסוף התקשרתי לבחור ששירותיו נשכרו כדי לשהות בהיעדרנו עם הכלבה. הוא היה בעבודה, אבל כששב ירד לבדוק - ואכן, הקטנוע חנה בחניית הנכים שצמודה לחניית האופנועים. הוא התקשר לבני, הם הזיזו אותו בחזרה למקום החנייה המותר, אבל לא לפני שגילו כי הוצמד לו קנס בסך אלף שקלים.

שחזרתי את פעולותיי לאורך סוף השבוע: ביום חמישי סיימתי את מלאכתי בצהרים, מיהרתי לשוק בטרם יחל הגשם, חזרתי הביתה בקטנוע וחניתי כחוק. או אז חיכיתי בבית עד לבוא הדוג-סיטר - וכשהגיע הזמנתי מונית לתחנת הרכבת כדי לעלות ירושליימה. מתחנת "נבון" בבירה, נסעתי במונית למלון, נכנסתי לחדר וירדתי לבר היין לאירוע הפתיחה של סוף השבוע המיוחד.

למחרת בשעה שלוש אחר הצהרים, מעט לפני כניסת השבת, העברתי את ההרצאה והטעימה המודרכת. בערך באותה שעה, התקבלה לראשונה התלונה על הקטנוע שלי, כלומר כ-24 שעות אחרי עזיבתי את עיר החופש בדרכי אל עיר הקודש.

את כל הפרטים האלה ואחרים (כמו הקלות למציאת מקום חנייה לקטנוע ברחוב, מה שמאיין את הצורך לעמוד בחנייה אסורה, לא כל שכן בחניית נכה, עבירה שהיא לא רק בין אדם למקום אלא בין אדם לחברו!) ציינתי בבקשה לביטול הדוח ששלחתי לעיריית תל אביב, בצירוף טענתי כי אוכל להוכיח על נקלה שכלל לא שהיתי בעיר בעת ביצוע העבירה.

מה שאירע הוא שככל הנראה מישהו שחיפש חנייה בסופה זיהה שהקטנוע שלי עומד יחיד, אמצעי מתוך שלוש חניות דו גלגליות שמספיקות כדי להחנות רכב קטן. הוא ידע שהסיכויים על קבלת דוח חניה על חנייה בשטח המיועד לאופנועים, במזג אוויר שכזה הוא קטן, ולכן החליט "להסיע" את האופנוע שלי כמה מטרים קדימה (משימה די פשוטה - די להוריד אותו מהמגבה) וחנה במקומי.

הנה לכם נגע ראשון בסיפור: החוצפה של אדם לטפול עבירה על חברו ובלבד שלא הוא יינזק. ההערה השנייה נוגעת למשטרת ישראל ולעירייה, שהתקשרו לילדים שלי אחרי שלדבריהם לא עניתי לטלפון שלי. במילה אחת שהיא בעצם ארבע: להד"ם. בזיכרון הטלפון שלי, שלא קשה כל כך להשיג, לא הופיעה אף שיחה שלא נענתה - כך שלא ברור לאן בדיוק התקשרו ולמי.

יש גם פרשייה-זוטא בסיפור: החנייה רשומה על שם נכה שמתגורר בקומה שמעל, רק שהרכב שעל שמו היא רשומה הוא בכלל לא הרכב שלו. כלומר, מדובר בקומבינה שבמסגרתה מחזיק קרוב משפחה ברכב הרשום על שם האב - והוא זה שמשתמש בחנייה. חשוב לי לציין שגם לאחר שכל זה ידוע לי, לא הייתי מעז לעולם להעמיד את האופנוע שלי באמצע חניית הנכה.

אנחנו מתקרבים לסוף הטור, זמן טוב לבדוק מה היה לנו פה: עבירה שבין אדם לחברו - של הנהג ש"החנה" את האופנוע שלי בחניית נכים רק כדי שלא להמשיך לחפש חנייה מותרת.

עוד נמנה גם את החוצפה של מי שמחזיק בחנייה עבור רכב לא-לו. כלומר, אני יודע שלפעמים רושמים כבעל תו נכה גם רכב של קרוב שמסייע לו, אבל תיאלצו להאמין לי שלא זה המקרה.

שתי אלה נעקבות בחלמאות של רשויות בפנותם לאזרח - אם משטרת ישראל אינה מסוגלת לאתר את מספר הטלפון של בעל רכב (במקרה דנן אופנוע), אפשר לחשוד בה שהיא תתקשה לפענח פשעים מורכבים יותר.

אחרי כל אלה מוכרח לבוא צל"ש אחד - והוא למחלקת החנייה של עיריית תל אביב יפו. לא בגלל התשובה שקיבלתי לבסוף, אלא כיוון שלדוח צורפו פרטים ברורים על הדרך שבה ניתן לערער עליו, וכן על כל שלאחר שהגשתי את הערעור, קיבלתי מיד הודעה לפיה "הבקשה נקלטה והיא מטופלת", תוך ציון המועד המשוער שלפניו אזכה לתשובה. מקץ ימים אחדים, הרבה לפני המועד שצוין בהודעה הקודמת, התקבלה גם התשובה: הדוח בוטל "לפנים משורת הדין".

אל התחושה הנעימה לכשעצמה שלא אאלץ להיפרד מאלף שקלים, נוספה גם הנחמה על כך שהרקורד הנקי שלי לא יוכתם בדבר עבירה, אפילו אם מדובר בעבירת חנייה... סעו בזהירות וחנו כחוק!