דני קושמרו חזר עם אפריליה למסלול. זה כמעט נגמר בעיקול הראשון

יש בזה משהו מטריד.

הרגע הזה שבו אתה חוזר למסלול אחרי חודשים ארוכים שלא היית עליו, תקופת ארוכה מדי שבה הסליידר בחליפת העור שלך לא טעם טעמו של אספלט.

והנה אנחנו שוב כאן. חובש קסדה, נועל את מגפי המרוץ הממוגנים, חובש כפפות עור ארוכות לימי חג שכאלו ונכנס בהתרגשות לחליפת העור הכבדה, שמח שהיא עדיין עולה עלי. מניף רגל מעל למושב האופנוע ויוצא להקפה על האספלט המתיישן של מוטורסיטי באר שבע, אחרי סופשבוע מדברי מלא באובך, מאובק במיוחד, זה כמעט נגמר כבר בעיקול הראשון.

הימנית הראשונה הארוכה הכפולה של אחרי הישורת הקצרה, הטייה קלה והקדמי מאבד אחיזה ומתחיל להחליק. אני מיישר את האופנוע בחטף, וממשיך אל מחוץ למסלול, מנסה להסדיר את הדופק שזינק למעלה, וזהו, האירוע הסתיים, כוחותינו שבו בשלום, אבל מאידך היה פה מסר ברור - היום כבר לא תהיה פה ברך באספלט.

וזה בדיוק מה שעושה את המסלול לבטוח יותר מול הכביש הציבורי, כאן אתה יכול לבדוק את המגבלות שלך ושל הכלי בביטחון יחסי, ואם תחליק לא תתקע במכונית שבאה ממול ולא תעוף אל התהום שמעבר לאספלט. מסלול הוא המקום שבו אתה יכול להגיע למגבלות שלך ושל הכלי, לאתגר את האופנוע - ויש כאן וואחאד מותג שפה לא ברור מי יאתגר את מי יותר.

אפריליה, חלק מקונצרן פיאג'ו, הוא הוא אחד המותגים האיטלקיים היותר נחשקים עם תהילת גביעים במרוצי כביש. זאת הייתה הזדמנות לקבל טעימה על מגוון הכלים במקום הכי קשוח שבו אפשר לבחון כלים כאלו, על המסלול.

נתחיל מיד בצמד החדשים והמסקרנים שאך נחתו בארץ. שני דגמי ה-457, ה-RS (עם הפרינג המלא) והטואונו (העירום), הם האסים החדשים של האיטלקים, שקודם כל - לפני הכל נראים פשוט מעולה.

אומרים שהאיטלקים גורסים ש"קודם כל תעשה שזה יראה טוב", ואכן שני החתיכים הצעירים לא המציאו כלום והם משתמשים באותה שפת עיצוב של האחים הבכורים במשפחה, למעשה קל מאוד להתבלבל ולחשוב שהם גדולים בהרבה מניפחם. אותו שילוב של גרפיקה אדום שחור עם ה- a המזוהה כל כך, מכל הדלק הנפוח עם השקעים לברכיים, חזית מחודדת וזנב מורם אל על, מפלט נמוך ליד המנוע שמשאירים נקי את הגאנט' (האדום) האחורי והזרוע החד צידית הגדולה ועם הכנפונים הקטנים בחזית (שבמהירויות של הכלי הצנוע הזה ספק אם צריך), הכל כדי שתדמיין שכתוב לך על הקסדה 72 ואתה מינימום מארקו בזקי (Marco Bezzecchi) על אופנוע המוטוג'יפי של המותג.

המכלולים איכותיים. שלדת אלומיניום קשיחה וקלה, אלקטרוניקה של מצערת אלקטורנית, ride by wire, שלושה מצבי רכיבה, ABS עם מצב סופרמוטו למסלול, את הכל מזיז מנוע טווין מקבילי חדש לגמרי שפותח במטה החברה באיטליה בעיר - Noale, כשהייצור הוא כנהוג בימים אלו בנפחים האלו - במזרח, בהודו.

הדבר הראשון ששמים לב אליו הוא כמה האופנוע קטן ובעיקר קליל ועל רקע תופעת האוביסיטי -
ההשמנה המוגזמת גם של תעשיית האופנועים, זה כבר מעלה חיוך על הפנים.

צריך הרבה אומץ ואמונה במוצר להביא כלים צנועים כאלו למסלול שבו חזירי הגז יגיעו שוב ושוב למגבלות הקו האדום בסל"ד, בתאוצות ובלימות בלתי פוסקות שירתיחו את דיסקיות הבלמים, יאמצו את המתלים של GABRIEL ההודית בכיוונון איטלקי (שהרגישו טוב). ובכל זאת בזכות המפלט וגל הארכובה ב-270 מעלות המנוע הזה לא נשמע כמו מכונת תפירה אלא כמו גירגור עבה יותר, מנוע שמושך יפה מאוד מסל"ד נמוך אבל החגיגה הגדולה במסלול תהיה מעל 6,000 סל"ד עד שהמנתק זועק לך בתחנוני הבהוב אדום על הצג ב-10,000 סל"ד של "וולאק הפעם הגזמת".

זה מנוע תאב חיים, שלמרות הייצור שלו בבראמאטי הודו הוא מרגיש מאוד איטלקי, כזה שאוהב לרוץ למעלה להעלות מהירות - כשבישורת של המסלול הגענו ל-150 קמ"ש אבל כשהמהירות הסופית הוא באזור 190.

הקהל של האופנוע הזה יהיה בעיקר רוכבים צעירים פחות מנוסים והאיטלקי הצנום הזה יודע את זה והוא משרה הרבה ביטחון על הרוכב, הבלמים של ByBre חברת הבת של ברמבו רגישים וליניארים. כשהמנוע לא מפתיע באיזה כח מתפרץ, הכל יציב מאוד בישורת ולא מיטלטל ובעיקול הוא לומד את הפרינציפ ונופל פנימה בדרך כמעט טלפטית, יודע להעניק כיף גדול גם לילד מזדקן שמוצא את עצמו שוב נרגש מכווץ במושב בתנוחה הרייסירית, מבין שזה כלי שלא מרגיש כמו איזה גרסה זולה של משהו גדול אלא משהו מלוטש עגול שנותן תחושה של הדבר האמיתי. כלי שבאמת אוהב להיות על הצד, על המסלול, למרות שאם תעשו את זה באופן תדיר עדיף לשים צמיגים עוד יותר דביקים של פירלי או מישליין במקום צמיגי ה - TVS הסבירים לגמרי, שהגיעו ממותגים עם השם אפריליה עליהם.

ההבדל בין הטואונו ל- RS הוא זה הבסיסי בין סטריט-פייטר לאופנוע ספורט. ב- RS הכידון הוא קליפ און שמחובר נמוך יותר להבדיל מהטואונו שבו הכידון רחב יותר שמביא איתו ישיבה זקופה, ב- RS ממוגן הרוח קל יותר יותר להסתתר במהירויות הגבוהות למרות שגם המשקף הצנוע בטואונו עושה עבודה סבירה. בנוסף, בשני הכלים המורכב/ת מאחור יקבלו חוויה מפוקפקת של רגליות שמכווצות רגלים, כשבטואונו המורכב/ת מאחור יקבלו מושב קצת פחות מתעלל, מאידך - כשאתה צעיר אתה מפונק פחות.

אז מה היה לנו - כרטיס כניסה למותג נפלא עם היסטוריה והווה ומסורת, כזה שאחרי כעשרים שנים ארוכות (מדי?) מאז ימי ה-250 שתי פעימות של תחילת האלף, חוזרת להילחם על ליבם של רוכבים צעירים, כלים של כיף גדול שנכנסים לסגמנט הכה-רותח בקטגוריית A1 של אזור ה-400 סמ"ק, כשהשאלה הגדולה מתי יגיע גם כלי אדוונצ'ר על הבסיס הזה, אח קטן לטוארג.

ואי אפשר גם בלי כמה מילים על האחים הגדולים - דגמי ה-660 הטואונו וה - RS שלמרות שהם נראים כמו משהו קיצוני הם נעימים ולינארי, ועם 100 סוסים הם כוחניים בדיוק במידה הנכונה למה שצריך. לקחנו כמה כמה כדורי אומץ כדי לעלות על המפלצת, ה-RSV4 שבו כל הטכנולוגיה האפשרית ובעיקר מנוע ה- 4V 1,100 סמ"ק שתאוצה איתו מרגישה שהיא מקפלת את האספלט, שגז בעיקול גורם לצמיג האחורי הענק להאבק לא לברוח יותר מידי הצידה, כשבתאוצה קדימה הוא מבקש להניף גלגל קדמי ובבלימה אגרסיבית גם את זה האחורי, וזה מרגיש כמו לרכוב על נמר, מכונה קיצונית מוטרפת, מטרפת, שהיא הכי קרובה לסופרבייק, לאופנוע מרוץ של ממש. איזו חוויה!

אז אפריליה שוב כאן, עם מגוון דגמים רחב יותר, כלים עם אופי ספורטיבי ולוק איטלקי משובח, כאלו ששווים טעימה.

מנוע: טווין מקבילי 457 סמ"ק עם 47.6 כ"ס ב-9400 סל"ד ומומנט של 4.44 קג"מ

שלדה: אלומיניום, מערכת Ride by Wire עם 3 מצבי רכיבה. מזלג הפוך 41 מ"מ עם מהלך 120 מ"מ ובולם אחורי מונושוק עם מהלך 130 מ"מ

בלמים: דיסק קדמי 320 מ"מ עם קליפר רדיאלי 4 בוכנות, דיסק אחורי 220 מ"מ עם ABS דו-ערוצי ומצב "סופרמוטו"

אבזור: צג TFT צבעוני 5 אינץ , מתלים מתכווננים

ממדים: חישוקי 17 אינץ' מיכל דלק כ-13 ליטר, משקל 159 ק"ג (יבש)

מחירים: RS457 ב-49.6 אלף שקל, 457 טואנו ב-47.6 אלף שקל