חודש למלחמה: מירי רגב דפקה את התחבורה הציבורית

משרד הביטחון הצליח לבנות צבא שמסוגל לתקוף באופן יומיומי 1,500 קילומטרים מישראל וליירט את רוב הטילים שנורים עליה. משרד האנרגיה הצליח לספק לנו חשמל גם בתקופה רגישה שבה שותקה פעילותן של שתי אסדות הגז הגדולות מחשש לפגיעה בהן. ומשרד התחבורה? הוא דפק את התחבורה הציבורית כך ששוב ייקח לה חודשים, ואולי שנים, להתאושש.

הבחירה להשתמש בתחבורה ציבורית ולא ברכב פרטי תלויה בעיקר בידיעה שיש שירות אוטובוסים ורכבות אמינים שיכולים לקחת אותנו לעבודה, לקניות או לבילוי. באירופה מקובל להחזיק רכב; שיעור הבעלות על רכב פרטי שם גבוה מאשר בישראל, אבל מקובל להשתמש בו בעיקר בסוף השבוע ולנסוע בימים העמוסים בתחבורה הציבורית. גם בארץ, לא מעט ממשתמשי התחבורה הציבורית הם בעלי רכב שהבינו שנסיעה ברכבת זולה יותר, חוסכת חיפושי חנייה ומשאירה להם זמן מסכים, קריאה או סתם מחשבות בדרך למשרד וממנו.

בעלי רכב הם הקבוצה שמשרד התחבורה מנסה להמיר לתחבורה ציבורית. לא תמיד הוא יודע להציע להם אלטרנטיבה יעילה מספיק, אבל במקומות שכן, כמו בערים הגדולות, נאבקים אנשי המקצוע בנטייה הטבעית שלנו לרדת לחנייה ולצאת לנסיעה בבועה הפרטית, בפקקים עם עוד מאות אלפי נהגים אחרים.

הצלחה בכך היא הבסיס לאפשר לנו לרכוש דירה במחיר סביר יותר שלא צמודה לעבודה, ולנצל את היתרונות של ישראל כמדינה קטנה - במקום שתסבול מזמני נסיעה של מדינה גדולה בהרבה בגלל עומסי התנועה.

שנים לקח לתחבורה הציבורית להתאושש מההחלטה לסגור אותה בימי הקורונה בתחילת 2020, בזמן שחלק ממדינות העולם המשיכו להפעילה כרגיל דווקא כדי להימנע מצפיפות מסוכנת. מספרי הנוסעים באוטובוסים וברכבות עברו את אלה של 2019 רק ב-2024-25, אחרי שרבים חזרו לרכב הפרטי במקום לנחש אם האוטובוס שלהם עובד ומתי יגיע לתחנה. זה לא מנע ממשרד התחבורה לסגור את רוב התחבורה הציבורית ביוני בעת מבצע "עם כלביא" - ולחזור על הטעות הזאת גם עכשיו.

ואם את הסגירה ביוני עוד אפשר להבין בגלל החששות מאלפי הרוגים בעורף מפגיעות טילים והיא נמשכה רק כשבועיים, כעת אנחנו חודש אחרי תחילת מלחמת "שאגת הארי" ועדיין רק 60% מהתחבורה הציבורית פעילה. חלק מהקווים בוטלו, רבים פועלים בתדירות מופחתת. הרכבת מחזירה הבוקר לפעולה את התחנה בעתלית, אבל חמישית מהתחנות עדיין סגורות, כולל אחת מרכזית כמו ההגנה בתל אביב.

שרת התחבורה מירי רגב מתגאה בכל הופעה בכך שמשרדה פועל לפי תוכניות שהוכנו מראש, והמשרד מתגאה בחזון שלה בכל הודעה לתקשורת. אז איפה התוכנית שתאפשר הפעלה של הרכבת הקלה במרכז במקביל לשימוש בתחנות התת-קרקעיות כמקלטים? כעת פועל הקו האדום רק בשני המקטעים שמעל הקרקע, מדרום לתל אביב ובפתח תקווה - המקטעים האיטיים והפחות מבוקשים.

נכון שהתחנות נבנו מראש לשימוש כמקלטים, אבל 20 שנה כבר רץ הפרויקט הזה במשרד התחבורה ואף אחד לא חשב מה עושים במקרה של מלחמה ממושכת, שבה המשק פועל ואנשים צריכים להגיע לעבודה? עד שהתרגלו לנסוע ברכבת הקלה, שולחים אותם חזרה להניע את הרכב.

בזמן שמערכת הביטחון נאבקת על מלאי החימושים, משרד התחבורה מנהל קרב גם בימי שגרה על מספר נהגי האוטובוסים. מקצוע קשה, עם שכר לא גבוה, שדורש עבודה מול נוסעים חסרי סבלנות והנהג הישראלי, כאשר נהגי אוטובוסים מותקפים באלימות על בסיס כמעט יומיומי בלי שמשרד התחבורה מצליח לבלום את התופעה. ודווקא על רקע המאמץ לגייס עוד נהגים ולשמר את הקיימים, יושבים כעת בבית אלפי נהגים ולא יודעים איזו משכורת יקבלו לפסח אחרי שקיבלו הרבה פחות משמרות מהרגיל.

המדינה הציגה מסלול לתשלום חל"תים לחברות בעלות מחזור של עד 400 מיליון שקל, אבל כמעט כל חברות התחבורה הציבורית גדולות יותר. על מבצע "עם כלביא" פוצו החברות רק לפני חודשיים. עכשיו שוב הן יצטרכו לממן בעצמן משכורות לנהגים? נכון, אלה חברות פרטיות, אבל הן פועלות בהסכמים מול המדינה ומפעילות עבורה את התחבורה הציבורית.

את הפער בין ההבטחה לתוכניות סדורות ראינו גם בתעופה. וגם כאן, למרות הלקחים מ"עם כלביא", שוב נתקעו 100 אלף ישראלים בחו"ל. שוב הופעלו באיחור טיסות לישראלים מעקבה ומטאבה, לא פעם במחירי עוקץ.

אפשר לתרץ את הכול בשיקולים ביטחוניים ולהפיל את התיק על פיקוד העורף. אבל משרד התחבורה הוא שאחראי לספק תחבורה לציבור, והוא שוב נכשל בכך. נכון שגם מערכת החינוך סגורה, אבל זה אולי סוג השיעור החשוב ביותר לישראלים בכל הגילאים: תתרגלו לסמוך רק על עצמכם, לשרים לא ממש איכפת מכם.