זה כמעט תמיד הולך לשם.
יש את השיחות האלו שאני מקבל מעת לעת מאיזה מישהו שלא דיברתי איתו הרבה זמן,
"אז מה קורה" שואל האיש בצד השני.
"הכל טוב", אני עונה תשובה סטנדרטית שאחריה יבואו גם ה"איך אתה", ו"לונג טיים", כשאני תוהה מה הוא רוצה ממני. "תראה" הוא בדרך כלל ימשיך, "רציתי להתייעץ איתך, שנים שלא רכבתי על אופנוע וחשבתי לחזור פתאום, התגעגעתי לזה, על מה אתה ממליץ".
זה הרגע שבו אשאל את השאלה הלכאורה לא קשורה שתמיד כמעט תיתן את אותה תשובה, שתפתור את התעלומה שתענה על השאלה מדוע הבחור שלא דיברתי איתו שנים התקשר פתאום.
"תגיד", אשאל, "סליחה אם אני נכנס לך לחיים האישיים, אתה במקרה מתגרש?"
אחרי צחוק מובך תגיע בדרך כלל התשובה החיובית, "כן, שנים שהאישה לא הסכימה ועכשיו אני יכול לעשות מה שאני רוצה, אחרי שנים שרק ריציתי אחרים, בא לי לחיות את החיים, להתפרע קצת. בא לי אופנוע".
תיכף נחזור אליו.
עוד לפני הארלי
"מה זה הדבר המטורף שהגעת איתו?" "איזה מפלצת", ואפילו המילה "חתיך!" שלא כוונה אלי לצערי הם רק חלק מהמחמאות שמקבל ההסקאוט סיקסטי, אופנוע צנוע יחסית במותג האמריקאי המוחצן כל כך, אופנוע הכניסה החדש של אינדיאן, יצרן האופנועים הראשון בארה"ב מ-1901 (כן כן, שנתיים לפני הארלי), מותג שרק בשבועות האחרונים שוב החליף בעלות, הפעם מפולריס לקרן השקעות אמריקנית (Carolwood LP) ששולטת במרבית המניות, עם כלים שמיוצרים בספירט לייק איווה, עם אותה מסורת של מנועי V טווין, ולוק קאסטומי-קרוזרי-אמריקני.
הסקאוט סיקסטי הוא האח הכי קטן בחבורה, מבוסס על הסקאוט "הרגיל" אבל מגיע עם פחות סמ"ק ואלקטרוניקה וגם עם הילוך אחד פחות. שינויים שהופכים אותו לנגיש יותר, כלומר בעברית - פחות יקר.
כאמור - מה שבולט בו לפני הכל זה המראה הנפלא שלו, דוגמן אופנוענות, סוג של ילד רע וג'יימס דין ביחד, אופנוע שמצריך לוק של איזה מעיל עור שחור ומיושן ומראה לא מגולח, כלי שתענוג גדול לעבור איתו ליד איזה חלון ראווה ולראות את ההשתקפות שלכם יחד, ואז לעצור ולהחנות אותו בנון שלנט באיזה פתח בית קפה ופשוט לבהות בו, להקשיב לפיצפוצים של המנוע המתקרר, להתגאות בזה שבאתם יחד.
הוא מעניק תחושה של מוצר פרימיום עם הרבה שחור מט ואפל וגם כרום, פנס עגול בחזית, שעון עגול דיגיטלי אנלוגי שצנוע מאוד בנתונים שהוא נותן, כידון נקי נישא אל על - כשאפילו את מיכל השמן של הבלם העבירו למטה כדי לא להפריע. יש גם זנב נמוך, מפלט ארוך ארוך, חיפויי גלגלים, מושב עור עם תיפורים נאים, כשסמל הראש האינדיאני והנוצות בכל מקום, ובעיקר המנוע ה-V הגדול החשוף, 60 מעלות, 85 כ"ס ובעיקר - 8.7 קג"מ. מה שמשמעותי כאן שהוא הסקאוט הזה יודע להגיע גם בתצורת A1 לרוכבים מתחילים, שם ההספק מופחת משמעותית ל-47 כ"ס אבל המומנט, וזה מה שחשוב בכלים מהסוג הזה - כמעט זהה.
עד 120 קמ"ש
המפתח - הקטן מידי - מגיע בתצורה (המעצבנת) המסורתית בז'אנר שבה כדי להתניע צריך לתקוע אותו בין שני הצילינדרים משמאל, וכדי לנעול כידון אחר כך צריך להשתמש בבית המפתח שנמצא ליד הכידון.
טיפוס על המושב מבהיר מייד עד כמה האופנוע הזה מתאים לרוכבים מתחילים. למרות המראה המאיים והמשקל הלא נמוך של כרבע טון, המושב שנמצא רק 64 ס"מ ננסיים מעל הקרקע ומרכז כובד הנמוכים הופכים אותו לידידותי ונשלט מאוד. יציאה לדרך ואתה מבין מיד על מה מדובר, יש משהו בתנוחה הקרוזרית האמריקנית הזו שעושה משהו לנפש, מרגיעה אותה - מי יתעסק איתך, שום טיל לא יפגע בך, וחוץ מזה כבר לך גם קסדה.
קל מאוד להתנייד איתו. מנוע ה"ספידפלוס" מקורר הנוזל החדש לגמרי אוהב סל"ד גבוה מרגיש חי מאוד ולא מווברץ מידי, זווית הצידוד נוחה, המומנט מהנה מאוד ביציאה מהרמזור ובהתגברות בעקיפות על המכוניות - הקופסאות שבדרך אבל המתלים, בעיקר זה האחורי הקצר וגם עצמות הגב שלך, יתקשו להתמודד עם תלאות הכביש העירוני הישראלי.
הרגליים והידיים שלוחות קדימה - אבל לא מדי, ואפשר לצאת לכביש המהיר, שם מרגישים במיוחד עד כמה המנוע הזה חלק וליניארי, כזה שלמרות כמות הסוסים המכובדת, לא באמת אפשר לרכוב מהר.
תנוחת הישיבה שגורמת לגוף להיות סוג של מפרש יחד עם ה-אין מיגון רוח גורמות לכך שקשה מאוד לשייט במהירות שהיא מעל 120 קמ"ש שתתקבל בהילוך החמישי האחרון בקצת פחות מ-4,000 סל"ד.
אז ממילא תצטרך לעצור לנוח קצת, כי עם מיכל דלק של 12 ליטר, תצטרך לבקר בתחנה דלק כל כ-200 ק"מ. בכביש המפותל נעים איתו, קל מאוד להיכנס איתו לפניות והבלמים טובים בהחלט, אבל מהר מאוד תגיע בהשכבה אל הגששים ברגליות שיגידו לך שהגזמת. בכלל - זה אופנוע שכל כולו אומר לך - כמו בבדיחה ההיא, קודם כל תרגע - תסתכל אל האביב שבצידי הדרך, שלח יד אל ירכי האישה שאיתך, אם יש כזו במושב האחורי הקטנטן, כי לאן כבר יש לך למהר. יש מלחמה בחוץ.
למרות שהז'אנר אומר כמה שיותר גדול יותר טוב, הסקאוט הקטון מוכיח שלפעמים פחות זה יותר, שדיאטה היא לעיתים טובה לאוביסטי הדו גלגלי האמריקני. לא צריך לחשוב פעמים על זווית השיפוע של הכביש לפני מחנים אותו, ולא צריך חישובי פיזיקה משוכללים לפני שלוקחים סיבוב.
מגשים החלומות
אז אם נחזור לאותו הבחור שסיפר לי בטלפון שהוא 'סוף סוף יכול לעשות מה שהוא רוצה' - הרי אין מצב שאקרא לסקאוט החמוד הזה בשמות גנאי, בדיוק אגב כמו שאני לא סובל את הביטוי 'קפה גרושות' לקפה השחור שלי עם הנגיעה של החלב, כך גם הסקאוט לא 'אופנוע משבר.
הסקאוט סיקסטי הוא יציאה מצוינת של אינדיאן. לא סתם 90% מהרוכשים שלו מגיעים ממותגים ומכלים אחרים. כלי כניסה ידידותי, לא יקר מדי ובעיקר כזה שנראה מיליון דולר. הוא מיועד למתבגרים (וגם לכאלו שטרם) שתמיד חלמו על אופנוע ועכשיו יכולים סוף סוף לממש.
אז אחי, זה שהתקשר להתייעץ - עזוב אותך מכינויים - נקרא לבחור הקשוח בשחור בשם המתאים לו באמת, אופנוע לחיים חדשים.
רק תזכור לעצור די הרבה בתחנת דלק, כן? בכל זאת, גם לחופש יש מחיר והוא תיכף שוב מתייקר.
אינדיאן סקאוט סיקסטי: על הצד הטכני
מנוע: טווין 60 מעלות בנפח 999 סמ"ק (60 אינץ' מעוקב) קרור מים, הספק 85 כ"ס ב-7,300 סל"ד, מומנט: 8.7 קג"מ ב- 5,800 סל"ד
מידות: חישוקי "16, משקל רטוב 249 ק"ג, מיכל דלק 12 ליטר.
צריכת דלק: כ-18 קמ"ל
בטיחות: בלמי ABS
מחיר: מ-100 אלף שקל
אהבנו: ידידותי לרוכבים מתחילים וחוזרים, מרכז כובד נמוך, סטייל ועיצוב
לא אהבנו: נוחות רכיבה למרחקים ארוכים, מתלה אחורי
ציון: 9/10