בשנים האחרונות, עם התפתחות הטכנולוגיה, גם נושא האכיפה של עבירות תנועה ברשויות מקומיות עבר מהפכה. רשויות מקומיות משתמשות יותר בעזרים טכנולוגיים ובעיקר מערכות אכיפה מתקדמות על מנת לצלם עבירות של נסיעה בנתיבי תחבורה ציבורית ועבירות חניה.
בהתאם, הרשויות מתקשרות עם חברות שיודעות לספק את הטכנולוגיה ולנהל את הדאטה המופק ממנה, על מנת לייעל את האכיפה ולהפיק דוחות גם במקומות בהם אין פקחים. מדובר בנושא חשוב. מבחינת הרשויות, יש כאן מצד אחד שמירה אפקטיבית יותר על הסדר הציבורי ושימוש יעיל יותר בכוח אדם, ומצד שני הגדלה טבעית בהכנסות כתוצאה מקנסות שלא היו ניתנים בדרך אחרת.
אך מתברר שבניגוד מוחלט לטכנולוגיה המתקדמת, התהליך הבירוקרטי שבו רשויות רבות נוקטות כדי להשתמש בטכנולוגיה הזו הרבה יותר מרושל וחובבני. מבקר המדינה פרסם בשבוע שעבר דו"ח שקובע כי חלק ממצלמות אכיפה לנת"צים וחניה שהוצבו פוגעות בפרטיות.
הממצאים מטרידים. בין היתר נמצא כי רשות גדולה בישראל שמרה תיעוד באיכות שאפשרה זיהוי של עוברי אורח שאינם קשורים כלל לעבירה, ואחרת המשיכה לתעד את המרחב הציבורי גם לאחר שהפסיקו להשתמש במצלמות לצורכי אכיפה. כאשר מדובר במידע חזותי הנאסף באופן שוטף מהמרחב הציבורי, מדובר בסיכון ממשי לזכותם של אזרחים לפרטיות. בדו"ח צוין בין השאר כי למרות שהדבר מייעל את האכיפה, יש בטכנולוגיה פוטנציאל לפגיעה בפרטיות של עוברי הדרך, ולכן השימוש במצלמות כאלה מחייב בחינה זהירה ושימוש מידתי ומוגבל.
כרגיל במדינת ישראל, הטכנולוגיה מתקדמת הרבה יותר מהחוק ומהתקנות. בתחום המכרזים שורר בקרב רשויות מקומיות רבות בישראל כאוס של ממש. בניגוד לרשויות גדולות, שמאד מקפידות בנושאים מסוג זה ובמיוחד עם הרפורמה בהגנת הפרטיות בשנים האחרונות, התופעה נפוצה מאד בקרב חלק ניכר מהרשויות הבינוניות והקטנות.
במקרים רבים רשויות רוכשות מערכת ללא מכרז וללא בדיקות איכות או בקרה של מה הן מציבות בתחומן. מכרזים שנכתבו באופן מרושל שלא מתייחס בשום צורה לסוגיות ליבה מוכרות היטב, מייצר פתח לכניסה לשוק של חברות שמבקשות להתחרות על מתן השירות נשוא המכרז, בעוד הן אינן עומדות בדרישות המינימום ובניסיון הרלוונטי לרבות השמירה על הפרטיות. מלכתחילה אין לבחור במערכת של חברה שאין ברשותה את הידע והיכולת לעמוד בכללים. כך נוצר מצב של חברות שלא מספקות דרישות מינימום לשמירה על הפרטיות לרבות טשטוש המצולמים ושמירת המידע והאופן שבו הטכנולוגיה מנוהלת.
דאטה זה דבר רגיש. גורמים רבים רואים במידע כזה ערך מסחרי, אך יש שיכולים לנצלו לרעה. פרטיות היא לא רק ערך, היא מוגנת בחוק. נוצר מצב שבעוד הרשות מבקשת לבצע אכיפה, היא בפועל מבצעת עבירה חמורה כלפי התושבים והעוברים בה.
הרשות להגנת הפרטיות הגדירה לאחרונה מצלמות שפועלות בטכנולוגיית LPR לזיהוי לוחיות רישוי כאסורות לשימוש עקב היכולת לעקוב אחר אזרחים ולשמור מידע עליהם ובכך להפר את פרטיותם. למרות האיסור הגורף, עיריות רבות ממשיכות להשתמש בשירותי חברות שמבוססים על טכנולוגיה זו. כעת, דו"ח המבקר הטרי יכול להביא לכך שמספר לא מבוטל של עיריות ומועצות מקומיות בישראל יהיו חשופות לתביעות ולביטול של מאות ואלפי דוחות.
על מנת להימנע מהמשך התופעה, נדרש שילוב ידיים בין הממשלה לשלטון המקומי. משרד הפנים שאחראי על השלטון המקומי, ומשרד התחבורה האמון על כללים בתחום, צריכים לקבוע סטנדרט אחיד ותואם מציאות ב-2026 לשימוש בטכנולוגיה, עם הגדרה ברורה ברור לאיך ניתן להשתמש בטכנולוגיה כזו.
בהתאם, על הרשויות המקומיות יהיה לשים דגש על דרישות איכות, תנאי סף מתאימים ובדיקות של המערכות המוצעות במסגרת ההליך המכרזי בצורה קפדנית לרבות האופן בו מתבצע תהליך התיעוד, השמירה והעברת המידע על עובר העבירה. אסור ששימוש בטכנולוגיה שנועד לעשות טוב לסדר הציבורי, יפר בצורה גסה כל כך את חובת שמירת הפרטיות כלפי כל אחד מאיתנו.
הילה פריימן קריב היא מייסדת שותפה ויו"ר "סייפר פלייס", המספקת מערכות האכיפה של עבירות תנועה וחניה