ערב עוד מערכה באיראן, ברלב"ד מזהירים: המלחמה הורגת גם בכבישים

ישראל נמצאת תחת מתיחות ביטחונית מתמשכת, כשברקע מתגברים האיומים על אפשרות למערכה שלישית מול איראן. בו-זמנית, הנתונים מצביעים על מגמה מדאיגה בכבישי הארץ: בשנת 2023, השנה שבה נכנסה ישראל למצב מלחמה, נהרגו בתאונות דרכים בישראל 361 בני אדם. ב-2024, השנה הראשונה המלאה תחת המלחמה, קפץ המספר ל-439 הרוגים. וב-2025 הוא המשיך לטפס ל-459 הרוגים - השנה הקטלנית ביותר בכבישי ישראל. השנה יש ירידה קטנה במספר ההרוגים, אבל בקיזוז ירידה גדולה בחודש מרץ בזמן "שאגת הארי", כאשר מדינה שלמה נשארה בממ"דים ולא יצאה לכבישים, נרשמה עלייה נוספת.

התופעה - שבה תקופת לחימה או טרור ממושכים מלווה בעלייה במספר ההרוגים בדרכים - אינה ייחודית לישראל. המחקר שהוביל צוות בראשות החוקר יפתח גורדוני-לביא מצביע על כך שאותה מגמה תועדה במדינות נוספות שעברו תקופות דומות: בארה"ב בעקבות מתקפת הטרור של ה-11 בספטמבר 2001; באוקראינה במהלך המלחמה מול רוסיה (2022-2023); בסרביה בתקופת מלחמת קוסובו (1996-1999); בעיראק בשנות מלחמת המפרץ השנייה (2003-2016); בלוב בעקבות מלחמת האזרחים (2011); ואף בישראל עצמה בעבר - בתקופת מלחמת המפרץ הראשונה (1991) ובאינתיפאדה השנייה (2001-2002). כלומר, "המחיר הסמוי" של מצבי מלחמה וטרור, כפי שמכנה אותו הרלב"ד, הוא תופעה חוזרת שתועדה שוב ושוב ברחבי העולם.

עם זאת בישראל החמיר את המצב קיצוץ בשנים האחרונות בתקציבי הבטיחות בדרכים, והימנעות של שרת התחבורה מירי רגב מקידום תכנית אומית למלחמה בתאונות.

המחקר, שהוצג היום בכנס המחקר של הרלב"ד, מעלה ממצאים מדאיגים לגבי השפעות המלחמה על הנהיגה בישראל - מהעייפות והלחץ הנפשי ועד הנהיגה המסוכנת בפועל. זאת על סמך מדגם מייצג של 721 נהגים בישראל - 564 מהחברה היהודית ו-157 מהחברה הערבית, שנדגמו ונשאלו באמצעות פאנל אינטרנטי של משיבים.

"אנחנו בשגרת חירום כבר שלוש שנים. בניגוד למתח בריא שמשמש כגורם ממריץ, לחץ שלילי מזיק, מחלחל עמוק ויוצר פגיעה ישירה במשתמשי הדרך", אמר היום בכנס החוקר גורדוני-לביא. "חרדה ועייפות מובילות לנהיגה מסוכנת, אין בלם מנטלי שמונע מאיתנו לנהוג בצורה מסוכנת".

1. הלחץ הנפשי: כמעט כל הנהגים נחשפו למלחמה, ורובם חשו לחץ בעקבות כך. 98.2% מהנהגים נחשפו למלחמה מרחוק - בעיקר דרך התקשורת או ריצה למרחב מוגן - ובממוצע חשו עקב כך לחץ נפשי בינוני עד רב.

2. היהודים לחוצים יותר: כמעט שבעים אחוז נחשפו למלחמה דרך אדם קרוב. 69% מהנהגים נחשפו למלחמה דרך קרוב משפחה או חבר ששירת בכוחות הביטחון, וחוו בעקבות כך לחץ נפשי רב - כאשר בקרב נהגים מהחברה היהודית הלחץ היה גבוה יותר מאשר בחברה הערבית.

3. המשרתים לחוצים יותר: כחמישית מהנהגים נחשפו למלחמה באופן אישי וישיר. 19.7% מהנהגים נחשפו למלחמה מקרוב, בעיקר בשל שירותם בכוחות הביטחון עצמם - והלחץ הנפשי מכך היה גבוה יותר בקרב גברים, צעירים, ונהגים מהחברה היהודית.

4. רבע מהנהגים בחשש לפוסט-טראומה: תשעים אחוז מראים סימני דחק. 90.1% מהנהגים דיווחו על תסמין אחד או יותר של הפרעת דחק פוסט-טראומטית (כמו תחושת מצוקה כשמשהו מזכיר חוויה טראומטית) - ו-25.5% מתוכם אובחנו כבעלי חשש ממשי להפרעה כזו.

5. הפרעת חרדה: כמעט שלושה רבעים חווים חרדה. 76.8% מהנהגים דיווחו על תסמין אחד או יותר של הפרעת חרדה כללית, ו-20.5% מתוכם אובחנו כבעלי חשש להפרעה זו בפועל.

6. נוהגים עייפים: מעל מחצית מהנהגים בסיכון להירדם בעת נהיגה. 57.5% מהנהגים דיווחו שקיים סיכוי שיירדמו במצבים הדורשים מהם ערנות במהלך היום, ו-21.5% אובחנו כישנוניים במידה חריגה - ממצא בעל השלכות ישירות על בטיחות בדרכים.

7. רוב הנהגים מודים בנהיגה תוקפנית ובעבירות. 71.2% נוהגים באופן תוקפני במידה כלשהי; 78% מבצעים עבירות "התקדמות מהירה" (התעלמות ממגבלות מהירות); קרוב למחצית (48.6%) משתמשים בטלפון הנייד בזמן נהיגה; ו-50.7% מודים שנהגו במצב לא כשיר עקב עייפות קיצונית.

8. רוב הנהגים גם טועים וגם שוכחים בזמן נהיגה. 82.6% דיווחו על טעויות נהיגה (כמו כניסה לנתיב שגוי בצומת), ו-76.7% על כשלי זיכרון וחשיבה בזמן נהיגה (למשל אי-זכירת הדרך שעברו הרגע).

9. מעל מחצית מהנהגים נאלצו לנהוג בשעת חירום ממש. 51.5% מהנהגים דיווחו שנהגו במצב חירום (אזעקות, נפילת טילים) עקב המלחמה - מהם 27.8% פעם אחת ו-23.7% פעמיים ויותר. מבין אלה: 70.6% נאלצו לעצור בשול הדרך שלא במפרץ עצירה; 42.2% נהגו מעל המהירות המותרת; ו-9.3% - כמעט אחד מכל עשרה - נאלצו לחצות צומת באור אדום.

10. יש גם צד שני: המלחמה גם מעודדת זהירות. לצד האפקט השלילי הדומיננטי, המחקר מצא שחלק מהנהגים דווקא נעשים זהירים יותר בעקבות החשיפה למלחמה - המצוקה הנפשית מחזקת את הדאגה שלהם מתאונות דרכים ואת תחושת החובה המוסרית לשמור על החוק, ומעודדת נהיגה "אלטרואיסטית" וחברתית יותר.

ממצאי המחקר מצביעים על קשר מובהק: החשיפה למלחמה והלחץ הנלווה לה מגבירים אצל הנהגים תחושות של מצוקה נפשית וישנוניות - ואלה, בתורן, מעודדות נהיגה מסוכנת, הן באופן ישיר והן דרך שחיקה של "תרבות הנהיגה" - הערכים והעמדות של הנהגים כלפי שמירה על החוק. יחד עם זאת, לחשיפה למלחמה יש גם אפקט נגדי וממתן, שמעודד נהיגה זהירה וחברתית יותר אצל חלק מהנהגים. 86% למשל העידו על שימוש מופחת באור גבוה, שמסנוור נהגים אחרים.

לאור הממצאים, ממליצים חוקרי הרלב"ד על ארבעה צעדים:

הפעלת תוכנית בין-משרדית (רווחה, בריאות, חינוך, ביטחון לאומי) שתטפל במצוקה הנפשית של נהגים בישראל עקב החשיפה למלחמה - רבים מהם ככל הנראה סובלים מהפרעת דחק פוסט-טראומטית ו/או הפרעת חרדה.

סיוע לנהגים הרבים הסובלים מהפרעות שינה וקושי בשמירה על ערנות בזמן נהיגה - באמצעות שיפור איכות השינה, או מתן כלים להתמודדות עם חוסר ערנות בכביש.

הפעלת כלי חינוך, הסברה ואכיפה לחיזוק תרבות הנהיגה הנשחקת עקב המלחמה, כך שתשמש חסם אפקטיבי יותר נגד ההשפעה השלילית של החשיפה למלחמה על בטיחות הנהיגה.

תוכניות חינוך והסברה ממוקדות לחיזוק האפקט החיובי של החשיפה למלחמה על נהיגה בטוחה - כדי למתן את האפקט השלילי המרכזי שלה.