על קו הסיום

זו יכולה להיות עוד כתבה על מיכאל שומאכר. זו יכולה להיות כתבת פרידה ממנו. זו יכולה גם להיות כתבת סיכום על שומאכר. האמת שהכתבה הזאת, כמו כל עולם הפורמולה 1, היא שומאכר. אני לא מאמין שאפשר לחדש משהו, הרי מיכאל שומאכר הוא נהג המרוצים המפורסם ביותר בעולם, וגם בישראל נטולת הספורט המוטורי יודעים כמעט כולם מיהו האישיות המוטורית מגרמניה, הנוהג בפרארי האדומה. רובכם אפילו יודעים שיש לו אח פחות מוצלח.

ביום ראשון ילבש שומאכר את בגדי הקרב האדומים בפעם האחרונה בקריירה בת שש עשרה שנים בליגה הבכירה בעולם. תיאורטית, הוא יכול לסיים את המרוץ ולפרוש כאלוף העולם בפעם השמינית. מעשית, סביר שהוא יסיים ככינור שני לנהג המסומן כיורש הפוטנציאלי – פרננדו אלונסו הספרדי, האלוף הנוכחי. למה סביר? שומכאר חייב לנצח את המרוץ ולקוות שאלונסו לא יצבור נקודות, מה שיביא לשיווין נקודות. במקרה כזה האליפות תהיה של הנהג הגרמני, כיוון שלזכותו יותר ניצחונות במהלך העונה (שמונה לעומת שבעה). זאת כמעט משימה בלתי אפשרית, אבל העבר הוכיח שמדובר במושג שזר לשומאכר.

אז ממש מעניין בפורמולה 1, הא? אז זהו, שלא. בשנים האחרונות חלה ירידה משמעותית בעניין סביב ליגת המרוצים היקרה והבכירה בעולם. לא צריך להיות נביא בכדי לנחש מי יפרוש מהמירוץ (קימי רייקונן), מי ייתן לעקוף (ג'יאנקרלו פיסיקלה ורובנס באריקלו), מי ייכנס במי (חואן פבלו מונטויה בכולם) ומי יכריז שהעונה היא שלו (דייויד קולתהארד). בנוסף, עקיפות הפכו מצרך נדיר במסלול והרי לשם כך התכנסנו.

למרבה המזל, העונה הזאת מעט שונה מהעונות עברו, ולא בגלל שמאסה החליף את באריקלו כנעקף התורן או משום שמונטויה עבר לנהוג בליגה בה התאונות הן העיקר (סבב הנאסקאר). אמנם השיעמומון על המסלול נמשך, אך הקרב בין שני הענקים, שומאכר ואלונסו, מביא אותנו עד למרוץ האחרון בעונה (מתוך שמונה עשר) עם תסריט מרתק.

אלונסו החל את העונה בצורה משכנעת, כאשר הוא מסיים במקום הראשון בשישה מתוך תשעת המרוצים הראשונים. שומאכר, לעומתו, מנצח רק בשניים והפער צומח ל- 25 נקודות לטובת הספרדי. המהפך מתחיל במרוץ העשירי כששומאכר מנצח בו ובשניים שאחריו ומצמצם את הפער לאחד עשר נקודות. המרוץ הבא בהונגריה. טעות של איש צוות הרנו גורם לפרישתו של אלונסו ואילו שומאכר, בהימור שלא עולה יפה, פורש אך מצליח לגרוף נקודה בודדת. הפער מצטמצם לעשר נקודות. מרוץ לאחר מכן, בטורקיה, לא מצליח שומאכר לעקוף את אלונסו והפער עולה ל- 12 נקודות. במרוץ האיטלקי מצטמצם הפער ל- 2 נקודות בלבד, כאשר שומאכר מנצח בעוד אלונסו נשאר לאחר המרוץ לנקות את המסלול משאריות מנוע הרנו, עליו השלום. בתום המרוץ, אגב, הודיע שומאכר על פרישה. המרוץ הבא בסין מסתיים עם שוויון נקודות בין הנהגים כאשר בקופה נותרו 20 נקודות.

יפן. הקפה 36. שומאכר ראשון ואלונסו שני. הבלתי יאמן קורה. מנוע הפרארי שובק חיים ואלונסו זוכה לניצחון מתוק שמביאנו למצב הנוכחי - אלונסו פייבוריט.

חובבי הפורמולה 1 מתחלקים לשני מחנות, אלו שמעריצים את מיכאל שומאכר ואלו ששונאים אותו. אין באמצע. רפרוף קל בטבלת המספרים שלו מלמד למה הוא נערץ על ידי מיליוני אנשים בעולם. אז מהיכן באה השנאה?

הכל החל בשנת 1991. אדי ג'ורדן, בעלי קבוצת "ג'ורדן" ודמות ססגונית, היה הראשון לתת לשומאכר צ'אנס בגרנד פרי הבלגי, שנחשב למסלול הקשה והמאתגר ביותר בסבב. טבילת האש נגמרה מהר מאוד עם תקלה טכנית. פלאביו בריאטורה, אחת הדמויות היותר צבעוניות ושנויות במחלוקת בסבב הפורמולה 1 והבעלים של קבוצת "בנטון" דאז (שלימים הפכה לקבוצת רנו) זיהה את הפוטנציאל, הגיש הצעה, ושומאכר ענה בחיוב ואמר יפה שלום לג'ורדן. במירוץ השני בקריירה שלו הוא כבר סיים במקום החמישי. הניצחון הראשון הגיע רק בעונה שלאחר מכן, באותו מסלול בו נהג לראשונה. את העונה הוא סיים במקום השלישי בדירוג הכללי.

בעונת 1993 ביקר שומאכר על הפודיום בכל המרוצים אותם סיים (תשעה לעומת שבע פרישות) ואף ניצח בגרנד פרי הפורטוגלי, אלא שאז חלה התפנית הגדולה שלו ושל הפורמולה 1. עונת 94' הייתה אחת העונות השחורות של הסבב" נהרגו במהלכה רולנד רטסנברגר ואיירטון סנה במרוץ סאן מרינו. דווקא בעונה זו השיג שומאכר את האליפות הראשונה (ויש שיאמרו שקיבלה במתנה). עד היום חלוקות הדעות מיהו הנהג הטוב בכל הזמנים ומעריציו של סנה טוענים כי במותו, סלל סנה לשומאכר דרך קלה יותר להצלחה. למרוץ האחרון באותה עונה הגיעו שומאכר ודיימון היל כאשר הראשון מוביל בנקודה. שומאכר, במהלך טקטי מחושב, נכנס בהיל ושניהם פרשו מהמרוץ - נקודה אחת הספיקה להכתרה. עונת 95' הייתה כבר הרבה יותר קלה ושומאכר רשם בה.

עונת 96' נפתחה בסערה. שומאכר עוזב את "בנטון" המצליחה לטובת פרארי המדדה תמורת חוזה שמן מאוד ועם שכר המוערך ב-30 מיליון דולר לעונה. שומאכר לא מאכזב את האיטלקים ומסיים את האליפות במקום השלישי עם הסוס הצולע.

בעונת 97' הוא מנסה לגנוב את האליפות מז'ק ווילנב בשיטת "זה הצליח עם היל, אז למה לא לנסות שוב" ופוגע בו, אלא שהפעם זה לא מצליח. ווילנב מצליח לסיים את המרוץ ראשון וגם לוקח את האליפות בעוד שומאכר מסיים בארגז החול, נענש בעקבות אותו ניסיון ומורד אחר כבוד אל המקום האחרון בטבלה לאחר ביטול כל הנקודות אשר צבר לזכותו במהלך העונה. הקרקע לשונאיו כבר מוצקה מאוד.

1998. עידן חדש. "מקלארן-מרצדס" מעמידים רכב מרוץ תחרותי במיוחד, מיקה האקינן מנצח ושומאכר מצליח לסיים את העונה רק במקום השני עם הבטחה לשיפור. בעונת 99' הוא נכנס בעוצמה בקיר הצמיגים במרוץ הבריטי ושובר את רגלו ובכך מאבד חצי עונה, ואת המאבק לאליפות.

המילניום החדש נפתח בסערה אדומה ושומאכר, עם מעט עזרה מחברו החדש לקבוצה רובנס באריקלו, רושם אליפות שלישית גם מביא סוף סוף אליפות נהגים לקבוצה האיטלקית לאחר 21 שנים. השליטה נמשכת ארבע שנים נוספות, שבהן שומאכר מנצח כמעט בכל מרוץ. הוא זוכה בכל עונה במספר נקודות כפול מהמקום השני ושובר שיאים.

תקריות כמובן שאינן חסרות, בראשן מרוץ אוסטריה 2002, בו ויתר באריקלו על הניצחון ממש על קו הסיום ונתן לעמיתו לקבוצה את הניצחון על מגש זהב. זכור גם המקרה בעונת 2004 עת בלם שומאכר וגרם בכך למונטויה להיכנס בו בחוזקה מאחור ולגרום לפרישת שניהם. והיו גם חסימות על גבול החוקיות, כמעט מכות עם קולתהארד ושאר שערוריות.

אלא ששבע האליפויות, מתוכן חמש רצופות, נקטעו בעונה חלשה במיוחד. שומאכר והפרארי שלו לא מצליחים לשחזר את עונת 2004, ופרט לניצחון אחד בעונת 2005 (שהושג רק בעקבות מרד של שבע קבוצות שפשוט לא עלו למרוץ), הוא הזדנב אחרי כולם, ובייחוד אחרי המנצח אלונסו. ואז הגיע הקאמבק של העונה הנוכחית.

למרות העונה המרשימה, שומאכר לא יוכתר כאלוף העולם בפעם השמינית. הקרב לאורך העונה היה לא רק על המסלול אלא גם מחוצה לו. במוקדמות למרוץ מונטה קארלו "הסתחרר" שומאכר על המסלול ובכך חסם את אלונסו. שומאכר נענש וזינק אחרון. במרוץ ההונגרי נענשו שניהם בעקבות עקיפות לא חוקיות ובמרוץ האיטלקי נענש אלונסו עקב חסימת הפרארי של פליפה מאסה.

רבים יאשימו את מארגני הסבב באהבה יתרה לנהג ולקבוצתו, בעונשים קלים למעשים חריגים, הוראות קבוצתיות שנועדו להאדיר את הישגיו ועוד. הוא עומד לסיים את הקריירה כשכמות שונאיו מגיעה לשיא, וכשאלונסו משמיץ אותו מעל כל במה אפשרית. אך האם באמת מגיע לו לתלות את המפתחות, אחרי ששבר כמעט כל שיא אפשרי, רק במקום השני?