וואלה!
וואלה!
וואלה!
וואלה!

וואלה! האתר המוביל בישראל - עדכונים מסביב לשעון

מכונית ריספקט

29.1.2007 / 16:00

ב.מ.וו סדרה 3 קופה החדשה הגיעה ארצה. יצאנו לדייט וגילינו מחדש כמה כיף וכבוד עושה שילוש האותיות BMW

לפני מספר שבועות החלטנו אשתי ואני (בעיקר היא), שזמן רב מדי עבר מאז הלכנו לסעוד בפעם האחרונה באחת מהמסעדות הנחשבות בת"א. הניסיון שלי מלמד שספונטניות ומקומות מהסוג שקורע לך את הארנק על מנות קטנות ולא משביעות, לא ממש הולכים ביחד (אבל בואו נראה אתכם מסבירים לה את זה). ובאמת, כאשר הגענו לטיפולה של המארחת, המקום הטוב ביותר שהוצע לנו היה ממש בכניסה לשירותים או יחד עם החתולים מאחור ולו רק מהסיבה שהמקום ממש מלא ואין מקום לזבוב.

עוד אנחנו מתלבטים אם להמתין או האם לחלוק את המרחב הרומנטי שלנו עם כל אלו המבקשים להתרוקן, ב.מ.וו סדרה 7 ארוכה ושחורה נעצרת באלגנטיות בפתח המסעדה ומהמושב האחורי יצאו שניים; הוא והיא. פתאום המנטרות של "עמוס פה" התחלפו ל"בוודאי שיש לנו מקום עבורכם" ומה אתם חושבים, שהזוג עם הב.מ.וו קיבל את שולחן הלוזרים ליד השירותים? הצחקתם אותו. אפילו פקח העירייה שעבר במקום התנהג כאילו אין אף מכונית שחורה שחונה שם בקטע ה"אדום לבן".

חובה אזרחית

באותו רגע, הרגשתי חובה אזרחית לחפור לעומק בכל הנושא הזה של הכבוד ולמזלי בדיוק החודש הגיעה לישראל הב.מ.וו סדרה 3 קופה החדשה ומייד היא נבחרה להיות הנבדקת העיקרית. טלפון אחד ושלושה ימים אחר כך כבר הייתי ספון במושב העור של ה-325ci בשווי 390 אלף שקל בדרך להשגת תובנות חדשות.

בתחילת היום, עוד הרגשתי כבכל מבחן לרכב חדש. פה ושם הסובבים היו מגניבים מבט או שניים, אבל משום שעוד היינו היא ואני בשלב ההיכרות, פחות התעמקתי בסביבה. ובכן, תא הנוסעים שלה אולי לא היפה ביותר בשכונה, אבל הוא נעים, מוקפד ואיכותי לעילא. כל החומרים הרגישו מצוין בקצה האצבעות ועיקר התחושה הטובה נוגעת למוצקות תא הנוסעים. אין ספק שגם לעור האיכותי מסביב שככל הנראה נלקח ממיטב פרות בוואריה, מגיע כבוד מיוחד. המושבים נראים דקים בתחילה, אך הם העניקו נוחות ישיבה טובה מאוד, בייחוד לאחר פרק ההתרגלות הדרוש לישיבה נמוכה והדוקה שכזו. מאחור המרחב כלל לא רע וזוג מבוגרים לא יסבלו שם כלל וכלל.

ניסוי וטעייה

רק לאחר כחצי שעה בעומק החלק העירוני של המבחן, שמתי לב שמשהו שונה כאן. משהו מרגיש כאן אחרת. אלו לא המושבים, לא הצבע הבהיר של הקבינה ואפילו לא ההגה המצוין. פשוט, שקט כאן מדי. לא, אני לא מדבר על רעש המנוע הממסטל שלה, אלא פשוט שבחצי השעה האחרונה לא שמעתי צפצוף מכוניות, או לפחות כזה שכוון אלי. שוב, הייתי חייב לעשות מעשה. הלכתי על המחלה המוכרת של הנהגים בארץ – הרמזורים. ברמזור הקרוב, לא מיהרתי לחזור לדוושה הימנית עם התחלף האור לירוק וככה בשקט גנבתי לכל אלה שמאחורי 5 שניות מהחיים ונחשו מה? אף לא "ביפ" אחד.

בניסוי השני, כבר ציפיתי לקבל ממש צעקות; הנחתי אותה ב"אדום לבן" עם 4 אורות מהבהבים, ממש בצמוד לפיצוציה בדרום ת"א באופן שגוזל נתיב נסיעה שלם. ושוב, אף אחד לא פצה פה.

בניסוי האחרון החלטתי ללכת על כל הקופה; אם הסביבה תגיב באופן הראוי, הפעם הבאה שאני אראה את הבימר הזו או שיהיה לה דו"ח מתחת למגב, או שאתבקש לשחרר אותה מחניון הגרירה העירוני. ה-325 הזו הוחנתה בחניה לא לה, ללא תו חניה וללא פתק מתחנן לפקח למשך כמעט שעה ואני צופה רחוק מהצד. ובכן, הפקחית אכן עברה במקום. עברה והתבוננה. התבוננה שוב שמה היא מפספסת איזה היתר חניה קדוש, הניחה דו"ח על המאזדה שלפני, אבל לבסוף ויתרה. כנראה שלא כדאי להסתבך עם בעליה של ב.מ.וו קופה.

נולדה לאספלט

בכביש המהיר, ה-3 קופה התגלתה כבת לוויה מעולה; בחזיתה שוכן מנוע שישה צילינדרים בנפח 2.5 ליטר וזה מפיק 218 סוסים בריאים. אליו שודכה תיבת הילוכים אוטומטית עם שישה הילוכים שיחסי ההעברה בה חולקו בצורה יעילה מאוד; בשיוט ניתן עדיין להאיץ גם בהילוכים הגבוהים וכאשר באמת רוצים לזוז, לחיצה עמוקה על הדוושה תגרור הורדה כפולה, או אף משולשת הילוכים ותניב האצה בריאה לפנים.

בתנאים כאלו, כמובן שלא חסר לנו כוח שכן רוב הזמן רגל ימין מלטפת מעדנות את דוושת הדלק או שבקרת השיוט שומרת על תנועה במהירות הסביבה. כאן גם יכולנו להתרשם מתשומת לב אותה קיבל נושא בידוד תא הנוסעים. זה שומר על רמה חרישית במיוחד סביב מהירות נסיעה חוקית ורק השאון מהגלגלים מזכיר מדי פעם את סוג האספלט עליו אנו חולפים.

גם כאן, הנוכחות של הבווארית מורגשת מאוד; לא היה צורך ביותר מהבהוב אחד בפנסי החזית כדי לעורר את הנרדמים בנתיב השמאלי ולשלוח אותם אל הימני ביותר. אני מתחיל לאהוב את הב.מ.וו הזו.

sheen-shitof

עוד בוואלה!

איך הופכים אריזת פלסטיק לעציץ?

בשיתוף תאגיד המיחזור תמיר

כבישים מהסוג הנכון

"ואיפה אתה מצליח לנהוג במכוניות האלה כמו שצריך?" שואלים אותי מכרי כששומעים על עיסוקי. ובכן, בארץ הקטנה שלנו ישנם עדין מספר כבישים, קצרים אמנם, שעליהם מעטות המכוניות שמצליחות לספק את הסחורה. אבל ה-325 קופה הזו עלתה כמעט על כל הציפיות; קודם כל, היא בנויה כך שהמשקל מחולק 50:50 בין הסרן הקדמי לאחורי וכמקובל בב.מ.וו, הגלגלים המניעים נמצאים מאחור ונפרדים לגמרי מהגלגלים שמנסים לקבוע את כיוון הנסיעה. כל אלו הופכים את ה-3 הזו למכונת נהיגה מרשימה במיוחד.

נכון, המנוע לא חזק ביותר, אבל די במה שיש כדי לגרום לה לנוע בחינניות בין העקומות. אולם, יש לבטל את כל הבקרות האלקטרוניות וממש ללחוץ אותה כדי לקבל היגוי יתר קל ופוטוגני. גם הפידבק המעולה שעובר לידיים מהגלגלים הקדמיים מאפשר לנהוג בה בטבעיות עם מקסימום שליטה בידיים.

בשלב מתקדם יותר של הנהיגה, התעוררה התחושה כאילו הבלמים נוטים להתחמם מעט ולהפוך את הדוושה לפחות חדה ויותר ספוגית, אבל בכל מקרה עצמת הבלימה לא פחתה בשום שלב.

בסיכום קטן של פרק זה נספר לכם שמדובר באחת המכוניות היוקרתיות המהנות ביותר שכסף יכול לקנות.

חוזרים למציאות

אחרי שקיבלנו את מנת האדרנלין היומית ועוד ממכונית מבריקה כל כך, התחלנו לחזור חזרה לעיר הגדולה, לא לפני שקבעתי לב.מ.וו הזו את המבחן האחרון. מבחן המסעדה. כאילו על פי תוכנית, הגענו אשתי ואני למקום בדיוק בשעת העומס ורק אחרי שווידאתי שכולם רואים, החניתי אותה בהפגנתיות באותו מקום בו חנתה הב.מ.וו השחורה בתחילת השבוע. תוך שניות ניגשנו אל המארחת ושאלנו למקום פנוי. אבל, זו התבוננה בי, התבוננה מעבר לכתף שלי לכיוון הקופה ואמרה "תשמע, המקום מלא, אבל אם תחכו קצת אולי יתפנה משהו באזור המעשנים, אבל בכל מקרה, כדאי שתזיז את הרכב מהחניה של ה-750 של הבן של בעל הבית".

טרם התפרסמו תגובות

הוסף תגובה חדשה

+
בשליחת תגובה אני מסכים/ה
    0
    walla_ssr_page_has_been_loaded_successfully