הרמז האמיתי לכך שהפאוור קרוזר הגדול הזה שייך לחברת ימאהה, הוא האולם תצוגה ממנו לקחנו אותו. מעבר למדבקה פצפונת על הכנף האחורית, המוסתרת איפה שהו בין מושב המורכב ללוחית הרישוי, לא תמצאו על האופנוע שום רמז ליצרן היפני. לא על המנוע, לא בצדי מכל הדלק ואפילו לא על קישוטי הכרום הרבים הפזורים בכל מקום אפשרי. כמעט 285 קילו יבשים שפרושים על פני כ-2.5 מטרים ארוכים, הם המון מקום בשביל למצוא מקום להטביע את חותמת החברה, אז למה באמת בחרה ימאהה להצניע את הזהות המפורסמת והמוערכת במקרה הנ"ל?
וזה רק האח הקטן
הקרוזר הגדול, שלו מנוע בנפח 1,300 סמ"ק, הוא בעצם האח הקטן של המידנייט סטאר 1900, אופנוע שיוצר במיוחד לשוק האמריקאי הפטריוטי ומלא האגו. כדי להתחרות בהארלי דיוידסון, ייצרה ימאהה את הכלי שיפרוט על כל המיתרים של הגבר האמריקאי, עם רצועה שמניעה גלגל שמן מאחור ומכל דלק ענק שמכיל 19 ליטר. כדי לכבוש את ליבם של הרוכבים, התקרבה מחלקת השיווק אל קהל המטרה ויצרה זהות חדשה, את השם ימאהה דחקו אט אט לאחורי הכנף כך שניתן יהיה להגיד "חתמנו על היצירה" אבל הכיוון הוא כנראה יצירת מותג חדש, אמריקאי עם הורים מלוכסני עיניים, בדיוק כפי שעשתה תעשיית המכוניות עם מותגים כמו אקורה מבית הונדה.
כוכב החצות הוא מסוג האופנועים שמרכזים סביבם וויכוח פילוסופי ארוך שנים. צד אחד טוען שאופנועי קאסטום יפנים הם חיקוי של הארלי והרוח האמריקאית ואילו הצד השני רואה בהם שיפור לקונספט נכון שקפא על שמריו. מין שדרוג שקט ונעים יותר של אופנוע נמוך, ארוך ורחב שיכול לחצות מרחבים עצומים ברכות וכבדות אבל עם עוצמה שרק מנוע V טווין עתיר נפח יכול לספק. כרוכב שלא כל כך מתחבר לז'אנר פשוק הרגליים ותלוי הידיים, אני לא מרגיש את עצמי מחויב לעימות ארוך השנים. אני כאן רק כדי ליהנות או לסבול מטיול על הענק ותפקידי לשרוד כדי לספר על החוויה.
יושבים בתוכו ולא עליו
הכוכב מגיע עם אוכף נוח ועוטף ישבן, אוכף אמיתי שהיה פעם שיך לסוס חי ודוהר. לא מושב ארוך וצר שיושבים עליו, אלא אחד שיושבים בתוכו עם משענת עגולה בילט-אין שתומכת כל מי שאכל מספיק ועבר את ממדי הסף של 1.75 מטר ו-80 קילוגרם (גיל 12 בארה"ב? ק.ל), רצוי אפילו אחד שעבר בגדול... מדרסי הרגלים מותאמים אף הם לנעלים גדולות והכידון הרחב הזכיר לי שרוחב הידיים של אדם בפריסה שווה לגובהו ואם לא הצלחת להזיק את הכידון כנראה שלא לך מיועד האופנוע.
למרות כל האמור לעיל, לאחר הסתגלות קצרה גם אני הצלחתי לרכוב וליהנות מהקרוזר הגדול ואפילו לגלות שהוא ידידותי וקל לתפעול הרבה יותר ממה שחשבתי בהתחלה. אחרי היכרות קצרה וכיוון של זווית הכידון כך שיהיה נמוך וקרוב יותר אלי, התרווחתי לי במושב הנמוך (כ-71 ס"מ בלבד מעל הכביש), התנעתי את המנוע, פשטתי רגלי לפנים ויצאתי לדרכי.
מי זמין יותר ממני?
המנוע החדש לחלוטין מספק 72.8 סוסים, מה שמיוחד באורווה הזאת הוא נתון הזמינות: 10.6 קג"מ ששיאם ב-4,000 סיבובי מנוע לדקה - המון מומנט שמתקבל קצת רחוק יותר ממה שרגילים בדרך כלל לקבל מאופנועים מסוג זה. מה אומרים בפועל המספרים? הם מספרים שיש כוח שמורגש כל הזמן, אבל השימוש בכוח הזה קצת מוגזם. באופנוע עם תנוחת רכיבה קאסטומית, ההילוכים הארוכים מאפשרים לזנק מהר ובשמחה אומנם, לטפס למעלה עד להילוך החמישי ואז לגלות שאופס... המהירות נושקת ל-140 מבלי שמרגישים בכלל. מתחת ל-120 אין מה לעשות בהילוך החמישי גם אם מאוד רוצים, זה לא מנוע שאוהב את תחום הסל"ד שבין 1,000 ל-2,000 סל"ד.
אם בכל זאת עולים עד למעלה, מגלים שהמהירות מאמירה לתחום הבלתי חוקי לחלוטין. מה שיותר מטריד במהירות השיוט של ההילוך החמישי היא לא המשטרה אלא הרוח: רכיבה של 5 דקות במהירות גבוהה במיוחד מקצרת את הדרך מצד אחד אבל משאירה את הרוכב הממהר עם שרירי חזה וכתפיים תפוסים כמו אחרי אימון מאומץ של שעה בחדר כושר.
תרגילי שליטה
את רוב היום על כוכב החצות ביליתי באימון המשמעת העצמית שלי. תרגול של שליטה במצערת ועמידה בפיתוי. לא תמיד הצלחתי ולפעמים אפילו נכשלתי בגדול, אבל עם חלוף הקילומטרים הערכתי יותר ויותר, את רכות המתלים, את תמיכת המושב ואת חלקות המנוע. נוכחתי לגלות גם שבניגוד לקרוזרים אחרים המשווקים בארץ, ניתן להיכנס לפניות מהירות גם בהטיה מהנה. הרגליות גבוהות יותר ממה שמקובל במגזר, צריך לרצות לשייף את הגששית בתחתית מדרך הרגל גדי לקבל את הצליל המשכר של הכחחח... מהכביש, וסתם בטעות נדיר שהרגלית תפריע לאופנוע. בפקקים ובכניסה לעיר גיליתי גם כי שווה לפעמים לעמוד כמו מכונית, סך הכל רוחב הכידון עובר את המטר, יותר מהמרווח שבין שתי מכוניות עצבניות שעומדות יותר מידי זמן בשמש.
לאורך כל היום ראיתי כיצד אנשים עוצרים ומביטים באופנוע הגדול וחשבתי לעצמי, איך הם יגיבו למראה האח העצום עם מנוע ה-1,900 סמ"ק? העיניים של הילדים פשוט קופצות החוצה, של המבוגרים חומדות את עיקולי הכרום, מה שהרס לצופים את ההצגה הוא היעדר הרעש לו מצפים כשרואים את האגזוז המפואר, אבל זה המחיר שמשלמים היום על עמידה בתקנות הרעש המחמירות.
רכיבה בשניים
לקראת סוף היום אספתי את זוגתי לסיבוב בריא של טיול לילה. תמיכת הגוף גם ללא משענת הרשימה לטובה ומיקום רגליות המורכב מצוין ותומך כך שגם בזינוק או בלימה חזקים לא נרשמו תלונות מאחור ולא נשמעו זעקות שבר או איומים על חיי הרוכב.
ברכיבה בשניים שמתי לב גם לאיכות הבלמים, שני דיסקים גדולים מלפנים ואחד מאחור, שלושתם בקוטר של 298 מ"מ, אחראים על האטת ועצירת המאסה העצומה שיכולה לעבור את מחסום ה-500 קילו בקלות (נוזלים, רוכבים וכו'). לא ציוד סטנדרטי באופנועי קאסטום, אבל אם כבר השקיעו בהזרקת דלק, משקולות לאיזון הרעידות ושאר ירקות, אז למה לא בעצם?
מפתיעה לטובה במיוחד איכות האופנוע והשקט שמפיק האגזוז הגדול. קצת הפריעו לי ה"בק-פיירים" של הממיר הקטליטי בעזיבה של ידית הגז, אבל זה כנראה לא משהו שבשליטת היצרנים. התקנות מחייבות ואנחנו צריכים לקבל ולהמשיך הלאה.
נוחות הרכיבה ויכולת הטיה משופרת בזכות רגליות גבוהות יותר עשו את ההבדל והוסיפו להנאה וחוץ מהמשקל הגבוה ורוחב הכידון שהשאירו אותי עם שרירים תפוסים אני לא יכול למצוא חסרונות בימאהה החדש והמיופיף.
תמורה מלאה
האופנוע כחבילת תיור לחובבי החלום האמריקאי נותן תמורה מלאה ל-95,000 שקל, למרות שהייתי מצפה לקבל בקרוזר כזה מנוע ששיא המומנט שלו מגיע כבר בסביבות ה-3,000 סל"ד וגם הייתי מסתפק ב-4 הילוכים שמחולקים אחרת. היכולת של המידנייט סטאר לפתח מהירות בחדווה וקלילות לא מתיישבות אצלי בראש עם המהות של רכיבה על אופנוע מסוג זה, הכוח ברור והעוצמה בזינוק מתאימה למראה, אבל דוחות מהירות על המקרר של רוכב קאסטום שירכוש את הכלי לא יראו טוב.
*הכותב, אורן קוזלובסקי, הנו עורך אתר האופנועים ריידרס www.riders.co.il