פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      אגדה חיה, רעה

      מערבות אוסטרליה ועד הקרחונים של איסלנד, מהדיונות בסהרה ועד הג'ונגלים בדרום אמריקה, האגדה המוטורית מגיעה גם אלינו

      לנד קרוזר נחשב כבר כמה עשרות שנים לאגדה מוטורית. מי שצריך כלי רכב שייקח אותו כמה אלפי קילומטרים לתוך השממה, יגבור על כל מכשול שהטבע מעמיד לאורך המסע, ישרוד בתנאי תחזוקה מחפירים, יעשה זאת בלי לגבות מחיר בנוחות וגם יחזיר אותו הביתה בשלום, בסבירות גבוהה שיבחר באייקון של טיוטה – הלנד קרוזר. ולא, הכוונה היא לא לפראדו וללנד קרוזר שנמכרו ונמכרים בישראל במאות עותקים כל שנה. הכוונה היא לבהמה שמסתכלת עליכם בזה הרגע.

      "אני חושב שהיציאה מכאן", אמרתי בקול רם. "רק נעלה את העלייה הזאת ואנחנו על הכביש". זה התחיל כמו כל סרט אימה; נוף פסטורלי, אווירה מחויכת ואנשים תמימים שלא מודעים למה שמתקרב. בהתחלה השיפוע היה מתון והדרדרת לא נראתה כמו משהו שצריך להתייחס אליו ביתר רצינות. מתקדמים לאט, צולחים חריץ גשם לא עמוק, מתחמקים מסלע סורר ופתאום מגלים שהשיפוע מתחיל להקצין. טוב נו, מה נחזור עכשיו הכל אחורה? נמשיך, יהיה בסדר...

      הדרדרת התחלפה במרבד סלעים בגודל של מלון בשל וזווית הטיפוס התחדדה. פה ושם נשמעו אבנים נחבטות, הצמיגים נלחמו על שבבי אחיזה ותוואי המעלה החל לג'נגל עם המרכב המגודל. העצה שקיבלתי הייתה; "זה קצת מוגזם, אולי נחזור?". "נחזור? לאן נחזור?!" אני עונה בקול סמכותי שמחפה על ההיסטריה. "נראה לך שלרדת ברוורס את כל הדרך הזאת זה נעים? ממשיכים!".

      האמת שאני צריך ללמוד להקשיב, כי בזמן שאני שרבבתי ראש מחוץ לחלון כדי להתכוונן על הנתיב, ידידי שישב לצידי ראה את המדרגה שמחכה לנו בקצה הדרך. לא המדרגה הכי גבוה שנתקלתי בה, אבל טריקית. מדרגה שכופה שיפוע צד חריף ומביאה את מערכת המתלים למגבלות. כמו הדרדרת, האבנים והשיפוע, גם המדרגה נדרסה באפתיות תחת צמיגיו המגודלים של הלנד קרוזר ומשיפוע הצד נותרו רק זיכרונות. לא נעים להגיד, אבל רק כשהכל נגמר שמתי לב ששכחתי לשלב להילוך כוח.

      אייקון בעולם ובישראל

      זה לא שאין עוד רכבי שטח שיצלחו את המעלה המדובר או שאר מכשולים בהם נתקלנו לאורך היום המפרך, זו הדרך בה הוא עושה את זה; בנינוחות רגועה על סף אדישות, בזלזול מוחלט בעובדה שהוא שוקל יותר משני טון וחצי לפני ציוד ואנשים. בניגוד לגיבורי אינסטנט-ריאליטי שנעלמים במהירות שבאו, הלנד-קרוזר הרוויח כל קומפלימנט על ידי הרבה עבודה שחורה, באתרים הנידחים בעולם ולאורך עשרות שנים.

      אי אפשר להתחיל לדבר על הלנד-קרוזר V8 בלי לגעת מעט בהיסטוריה המפוארת. מייסד השושלת היה ה-BJ שהושק בתחילת שנות החמישים והיה המענה היפני לג'יפ האמריקני. כמוהו הוא היה ערמת ברזלים ממונעת. עם השנים המשפחה החלה להתרחב ולהתפצל כשמתחילת המילניום השלישי היא מונה שלוש משפחות תחת השם לנד-קרוזר; סדרה 70, 100 ו- 120. סדרה 70 מיועדת לעבודה אינטנסיבית וצבאית, סדרה 120 לשימוש שטח עירוני (בישראל הסדרה מוכרת פשוט כ'לנד-קרוזר') וסדרה 100 שמשלבת בין יכולת שטח פנומנלית ליוקרה. בספטמבר האחרון הוצג הדור החדש של הלנד קרוזר וגם שם הסדרה השתדרג לסדרה 200.

      כשמשלחת של נשיונל ג'אוגרפיק מתכננת מסע לעומק הסרנגטי במטרה להבין את חיי המין של האריות ומחפשת להצטייד בלנד-קרוזר, היא לא מחפשת את הלנד-קרוזר המוכר לכם מהחניה של השכן ממול. הפראדו שנמכר כאן משנת 1999 ותחילת שנות האלפיים ושהוחלף אחר כך במה שמקובל לכנות בישראל לנד-קרוזר, הוא לא יותר מצלו של הדבר האמיתי. העיצוב אמנם דומה וגם הסמלים מציינים שזהו לנד-קרוזר, אבל זאת גרסה מעודנת ומרוככת שעושה שימוש במכלולים עדינים יותר שסף הסבל שלהם נמוך בהרבה.

      הלנד-קרוזר האמיתי, ששיווקו החל זה עתה בישראל תחת השם V8 (שמייצג את תצורת מנוע הבנזין כמו גם של הדיזל) עושה שימוש ברכיבים מסיביים וקשוחים להחריד, בדיוק כמו בסדרה 70 הספרטנית רק עם מרכב מלוטש ותא נוסעים מפואר ומאובזר לעייפה.

      גדול מהחיים

      ה-V8 הוא הדור האחרון של שושלת הוואגון של לנד-קרוזר וקשה להגיד שהמודרניזציה באה לידי ביטוי בעיצוב החיצוני. באופן אישי אני מאוד אוהב את העיצוב החיצוני, אך טעמי האישי בכל הנוגע לרכבי שטח מעולם לא היה אנין במיוחד. בתור אחד שחושב שלנד רובר דיפנדר וג'יפ CJ בן עשרים הם כלי רכב יפים, אני לא אנסה להגן על קביעה זו בחירוף נפש. אין ל- V8 קווי זרימה מפוסלים, אין לו עיצוב קינטי ולא זנב דמוי קופה-ספורט. ה- V8 פשוט גדול.

      קשה לראות את זה בתמונות בגלל שאין למה להשוות, אבל ה-V8 הוא גוש מרובע ונדיב ממדים שלא מנסה להיות דבר למעט רכב שטח. מה שכן יש לו ובשפע זו נוכחות. פשוט אי אפשר להתעלם מהעוצמה המתפרצת מכלי רכב עצום שכזה. הגלגלים בשרניים, הפנסים ענקיים והגריל עצום. אפילו פנסי הערפל שטמונים בפגוש הקדמי יכולים בקלות למלא את החלל בחזית של משפחתית ממוצעת. הוא כל כך לא פוליטיקלי-קורקט שאי אפשר שלא לאהוב אותו.

      גדול היא הגדרה מצוינת גם לתא הנוסעים. חמישה מטרים מפרידים בין הפגוש הקדמי לאחורי. הרוחב שלו עומד על 1.97 מטר לא כולל מראות והוא מתנשא לגובה של 1.91. הרבה מאוד חלל שמיועד לאכלס שבעה נוסעים. לנהג, הנוסע מימינו ואלו שישבו בשורת המושבים השנייה ייהנו ממרווח סופר נדיב. שורת המושבים השלישית, בשונה מהמושבים הקטנטנים שמיועדים רק לילדים להם התרגלנו ברכבי שטח עם שבעה מקומות, מאפשרים גם למבוגר בגודל מלא להתארח בהם. אמנם זה לא יהיה נוח לאורך זמן בגלל תנוחת הישיבה הנמוכה, אבל מקום יש ובנדיבות.

      הלנד-קרוזר מיועד לעשירון העליון וככזה הוא מאובזר בשלל פונקציות מפנקות שארוזות במראה מאוד סולידי. כשנכנסים למושב הנהג ומתרווחים בכורסת העור נדיבת הממדים לא מסתנוורים מחומרי דיפון אקזוטיים. אין לו את המראה ההייטקיסטי של הדיסקברי 3 ולא את המראה האליטיסטי/סטרילי של רכבי השטח הגרמניים. יש שפע עור וקצת עץ אבל עיצוב תא הנוסעים, כמו העיצוב החיצוני, משדר תכליתיות. כפתורים גדולים ובשרניים מוקפים בהרבה פלסטיק שחור. תא הנוסעים מרגיש מוצק וקשוח ונדמה שגם אם תנחת פצצת אטום לידו הוא יראה ויתפקד כאילו דבר לא קרה.

      שלא תטעו ותחשבו שמדובר בתא נוסעים דומה לזה שבפיג'ו 504 שנת 88', הלנד קרוזר מאובזר במיטב הגאדג'טים ואף יותר; יש לו בקרת אקלים מפוצלת לארבעה אזורים עם שליטה נפרדת עבור הנוסעים מאחור, חימום למושבים הקדמיים וגם לאחוריים, 12 כריות אוויר, בקרת יציבות ומערכת למניעת החלקה, מערכת שמע איכותית שכוללת מחליף לשישה דיסקים ו-14 רמקולים, מפתח אלחוטי, התנעה בלחיצת כפתור ויש עוד. רשימת האבזור ארוכה וגדושה אבל מה שבאמת מלהיב היא ההתייחסות לאבזור לטובת השטח; ל- V8הנעה כפולה קבועה ומתג חשמלי לשילוב להילוך כוח, יש לו כפתור לנעילת דיפרנציאל מרכזי, בקרת משיכה, בקרת ירידה במדרון ומערכת למניעת דרדור בעליה.

      עד כאן זה טוב אבל לא יוצא דופן. מה שכן יוצא דופן הן היכולת לשלוט על המהירות של בקרת הירידה על ידי בחירה בין שלוש מהירויות אופציונליות, ABS שמתאים עצמו לשטח ובקרת זחילה. בקרת הזחילה, שקיימת רק בגרסת הבנזין (בדיזל המומנט העשיר בסל"ד נמוך עושה את העבודה) ומיועדת לנסיעה בקטעים טכניים קשים. הנהג בוחר באיזו משלוש המהירויות הוא רוצה שהרכב יזחל והוא פתור מלשחק עם דוושת הגז. זה שומר על מכלולי הג'יפ ובשילוב בקרת המשיכה גם דביל גמור יהפוך בלחיצת כפתור לנהג שטח מדופלם.

      למרות כל המחמאות יש גם כמה הערות; בכלי רכב שעולה חצי מליון שקל מותר לצפות שיהיה מסך LCD מובנה וזה שאין פנסי קסנון זו כבר סתם קמצנות. קיימת גרסה יוקרתית יותר שכולל מסך LCD ושליטה על גובה המרכב, אבל לא בישראל.

      בשעטה קדימה

      אחרי הקדמה מייגעת הגיע הזמן לבדוק לעומק מה יש ללנד קרוזר להציע הלכה למעשה. התנעת שמונת הצילינדרים של גרסת הבנזין מלווה בדממה חרישית. איכות הבידוד מצוינת עד לאזור ה-100 קמ"ש, אז מתחילים לשמוע את לחש הצמיגים ואוושת הרוח סביב המראות הגדולות. זה לא פוגע בנינוחות שבתא הנוסעים אבל קיים.

      אם רוצים להיפתר מהרחשים יש שתי אופציות; להגביר את הווליום במערכת או להדביק את דוושת הגז לרצפה.
      האופציה הראשונה סבירה אך משעממת, האופציה השניה הרבה יותר מרגשת. שמונת הצילינדר נוהמים כמו רוטווילר כועס ומדהירים את הג'מוס השמנמן עמוק לתוך טווח המהירות הפלילית.

      מנוע ה-4.7 ליטר מספק 288 כ"ס ומומנט בריא של 44.5 קג"מ. זה מספיק כדי להזניק את הלנד קרוזר מעמידה ל-100 קמ"ש תוך 9.2 שניות ולהצמיד את מחט המהירות ל-200 קמ"ש. זה טוב אבל לא מצוין. אופי פעולת המנוע אינו תזזיתי וחד כדוגמת ה-X5 לדוגמה, הוא יותר דומה לשחקן פוטבול שרץ לעבר קו הטאצ'דאון; לא זריז כמו מתעמלת רומניה אבל חזק, החלטי ושמישהו ינסה לעצור אותו.

      בסביבה עירונית הלנד קרוזר אינו המכונית האידיאלית. הוא ארוך, רחב וגבוה, מכסה המנוע משתרע הרחק לפנים ושדה הראייה לאחור בעייתי. במיוחד בתמרוני חניה. זה המקום בו הייתי שמח מאוד למסך LCD עם מצלמת רוורס. יש לו חיישני רוורס שמצפצפים כשמתקרבים למכשול, אבל ככל שניתן לראות, זה גישוש באפלה. המתלים בסביבה עירונית עושים עבודת קודש בהעלמת מפגעי אספלט למיניהם. יכולת הספיגה והשיכוך שלהם מעולה בתנאים אלו, גם אבן שפה של מדרכה סוררת מרגישה לא יותר מאשר חופן עדשים.

      כשיוצאים לכביש המהיר הקרוזר מתנער מהצפיפות האורבנית ומרגיש הרבה יותר טוב. קצב ההתקדמות שלו החלטי, עקיפות מסתיימות בזריזות מפתיעה ובנינוחות. גם בנהיגה בינעירונית מתלי הקרוזר מתגלים כמעולים עבור הכבישים המרופטים בישראל. התחושה שמתקבלת על סיפונו היא כמו על שטיח מעופף – מרחף מעל כל הכשלים של מע"צ מבלי להטריד את נוסעי הרכב בקיומם.

      מי שאוהב רכבי שטח הדוקים בסגנון של ה-X5 והטוארג, הקרוזר יהיה עבורו רך מדי. זה בא לידי ביטוי במיוחד בכבישים מפותלים. בפניות מהירות וארוכות מרגישים את זווית הגלגול אבל המתלים מחזיקים אותו אחיד. יחד עם בסיס גלגלים ארוך והרבה גומי על הרצפה מתקבל בטחון רב גם במהירויות גבוהות. בפניות הדוקות הקרוזר מרים ידיים; הבלמים, שאינם עומדים בקו אחד עם איכות שאר המכלולים, מתקשים לבלום את הקרוזר, יחד עם זוית גלגול חדה ומשקל גדול הקרוזר לא ממהר לפנות. יש כמובן חיישנים אלקטרונים ששומרים עליו בתוך הנתיב אבל זה לא בשבילו.

      הנווד המתמיד

      כשעוזבים את רצועת האספלט השחורה לטובת דרכי עפר ואוויר פסגות אז מתגלה אופיו האמיתי של הקרוזר, האופי שהפך אותו לאגדה. זה מתחיל על השביל המהיר בגיהוץ כמעט חסר תקדים עבור רכב שטח סדרתי. רק מתלי האוויר הקסומים של הדיסקברי 3 יכולים לעמוד ברף של הלנד קרוזר. בין אם במהירות טיול משפחתי ובין אם בנהיגה מהירה ואגרסיבית, המתלים המעולים בולעים הכל. באמפים, שבילי קורדרוי וחריצי גשם עמוקים נעלמים תחת צמיגיו בנונשלנטיות. ככל שהתאמצתי להוציא אותו משיווי משקל או להגיע לסגירת מהלך המתלה הקרוזר רק גיחך, כאילו לוחש לי 'הי, בחורצ'יק, אתה רציני? לזה אתה קורא אגרסיבי. תתחיל לזוז או שתחזיר אותי הביתה'.

      קטע הדיונות במבחן היה הפעם קצר מתמיד. נכנסנו, ראינו המשכנו הלאה. הצמיגים השמנים, אחרי שנוקזו מאוויר מיותר, ריחפו על פני החול, המנוע שיגר את עדר סוסי הפרא ובעזרת שליטה ידנית על תיבת ההילוכים הקרוזר גלש על פני גבעות החול במהירות ובהחלטיות. ניסינו להתקיל אותו בעליות חדות ותנופה מינימאלית אבל הוא לא הראה סימני כניעה. במיוחד בחול שמחנו לגלות שטויוטה מאפשרת שתי רמות לניתוק בקרת המשיכה; ניתוק חלקי שמתערב מאוחר אבל מתערב וניתוק מלא. המשכנו הלאה.

      השלב הבא של מבחן השטח כלל את שבילי האש של הר חורשן. הר חורשן טומן בחובו מסלולים ברמות שונות. חלקן עבירות כמעט לכל רכב שטח עם הילוך כוח (ומיגון גחון) וחלקן מתאימות רק לכלים משופרים. עם הטויוטה דילגנו על הקטעים הרגילים ועברנו ישר לאגף המשופרים. לרוב אני לא מתקרב לקטעים אלו עם רכב סדרתי, בטח לא עם כלי רכב יקר שכזה. אבל לא עמדתי בפיתוי. בהתחלה הרגיש הקרוזר כמו פיל בחנות חרסינה; ממדיו העצומים הופכים אותו לאידיאלי למסעות ארוכים ומפרכים ופחות למשחקי עבירות צפופים בין סלעים ועצים. למרות זאת הוא המשיך להצדיק את השם שיצא לו.

      הצמיגים הגדולים וזוויות המרכב מאפשרים לתקל מדרגות סלע ללא חשש. רכב המבחן הסתפק במיגון גחון מקורי ודקיק אך הוא הצליח לחלוף על פני סלעים בריאים מבלי להתגרד למעט פעם אחת; שילוב של זווית טיפוס חדה במדרון צר שלא מאפשר תמרון וסלע נבזי שממוקם בדיוק מרגיז באמצע השביל ובקצה המעלה. לגחון שלום. מהלכי המתלה הנדיבים ובקרת המשיכה שתקתקה ביעילות הצליחו להתגבר על מכשולים אכזריים ביעילות מרשימה ביותר. למיטב זכרוני מבין עשרות רכבי שטח שבחנתי באזור הזה, רק הלנד רובר דיפנדר החדש היה יעיל יותר.

      אין ברירה, חייבים להיפרד

      תחילת שיווקו של טויוטה לנד קרוזר V8בישראל מסעירה את שוק רכבי היוקרה לשטח. אדם עשיר וחובב שטח יכול לבחור היום בין כמה אופציות מעניינות כמו דיסקברי 3, טוארג או ניסאן פטרול, אך לכל אחד מהם יש נקודות תורפה; הפטרול הוא אגדה לא פחות מהטויוטה אבל לישראל הוא מגיע עם מנוע של מכונת תפירה, הטוארג עדין מדי ואין לו שבעה מושבים ורק הדיסקברי 3 יכול לתת ל- V8פייט אמיתי.

      בניגוד לדיסקברי 3 שנטש את מסורת אבותיו ונסחף במערבולת הטכנולוגיה והמחשוב, טויוטה לנד קרוזר V8נשאר מחובר למקורות. זה בא לידי ביטוי בעיצוב הפשוט ובמכלולי ההנעה האימתניים שנדמה כי ישרדו לעד. הקרוזר 200 V8 שייך למעמד סוציו אקונומי גבוה אבל הוא לא שוכח מאין הוא בא. היכן הוא הרוויח את תהילתו.