עוד מירוץ בוטל

ההרגשה היתה חגיגית משהו. עם ניצנים של התרגשות אמיתית. כבר בירידה מהכביש, בהתאם לסימוני המארגנים, היה ברור שזה הולך להראות קצת אחרת. מתקדמים עוד כמה מאות מטרים בשטח, והצפיות מתחילות להתממש. שורת אוהלי הקבוצות הרשמיות ארוכה מתמיד, כשהפעם, בנוסף ל"עופר אבניר" ו"ד.ל.ב מוטוספורט" התייצבו גם קבוצת "יוסאנג" וקבוצת "קשר ימי". מרשים.

מבט חטוף ימינה ושמאלה ואני מבין שאנחנו עומדים לפני מרוץ היסטורי. כן, אני יודע שזה נשמע דרמתי משהו, אבל כך זה הרגיש. אצל כולם. צמד נערות חינניות מטעם רד בול ישראל הזכירו לנו מראות מחו"ל. שער הזנקה מרשים, חלוקת משקאות אנרגיה לספורטאים, אוירה של קרנבל.

29 מתחרים נספרו בפיטס, כולל שמות שלא נצפו בליגה עונות רבות. השמועה על הפקה חדשה, ובעיקר - "אחרת", עשתה את שלה והביאה מתחרים שהדירו את רגליהם עד היום. חבורת הרוכבים שהגיעה בבוקר עברה שרשרת חיול קצרה: רישום במזכירות הארוע אצל האחת והיחידה, תמר נתנוב, מעבר אצל צמד סוכנויות הביטוח (דנביט/סרפד) לטובת ביטוח אישי, קבלת מדבקות ומספרי מתחרה וקדימה לתדריך הראשי, שהועבר על ידי צמד המפיקים, ירון גולדשטיין ותומר דרזנר ועל ידי שופט הארוע, ברק גולדפינגר.

הפיטס מעולם לא היה מסודר יותר, ונראה כי הסס"לים נמתחו בעזרת פלסים ומדי זוית. שילוט מדוייק נראה בכל מקום, מערכת הכריזה עבדה וכך גם מערכת מדידת הזמנים. אפילו האמבולנס והגזלן הגיעו בזמן. ואז הכל נגמר. מרוץ הפתיחה של עונת 2008, פוצץ על ידי תלונה אנונימית במשטרת נתיבות. פעם נוספת למדנו כי "מלחמות היהודים" אינו רק שמו של ספר כי אם הגורם המשמעותי ביותר בענף, גורם הרסני לצערנו.

צמד השוטרים, שתוגבר מאוחר יותר במג"בניק חביב, גילו אמפתיה רבה כלפי כולם, החל מהמתחרים (אשר את חלקם הם הכירו) וכלה במארגנים. אולם אמפתיה לחוד והוראות מהקודקודים לחוד. שיחות הטלפון, שהחלו כמה ימים לפני הארוע, נמשכו עד לשניה האחרונה, והגיעו עד למפכ"לים לשעבר. כאמור - ללא הצלחה.

לא עזרו ההסברים, התרוצים והבקשות. לא עזרו האישורים שהושגו. לא עזר מראה העיניים, שמדובר בארוע מסודר ולא בחבורה של חוליגנים. לא עזרו הסס"לים המתוחים וצוות המרשלים המתוגבר, שהיה במקום על מנת לשמור על הסדר. תלונה זו תלונה, ואין אפשרות להתעלם מאחת כזו לאחר שהוגשה. לך תוכיח שאין לך אחות.

לבסוף ניתן אישור לקיים את הקפת ההכרות בלבד, בטרם פוזר המרוץ. גולדשטיין כינס את כולם שוב, הסביר, הקשיב, ענה לשאלות ואז צעד לטרקטורון. לאחר חבישת הקסדה, המנוע הותנע והשיירה יצאה לדרכה, כאשר דרזנר מתפקד כמאסף. "הקפת הכרות", "הקפת מחאה" או כל שם אחר שלא נמציא לעניין - פעם נוספת הרגשת האין אונים הכל כך מוכרת לצערנו אפפה אותנו, גורמת לנו להשפיל מבט ולכבוש את כעסנו.

בשיחותי עם מנהלי הקבוצות והמתחרים, עלתה בעיקר מילה אחת שחזרה פעם אחר פעם - "עצוב". טל בודגה, מנכ"ל "מבט קדימה", יבואנית יוסאנג לישראל, סיפר על הכנות רבות לקראת המרוץ, על רוכב רישמי חדש לקבוצה (עמית בתיה - בהצלחה מכולנו!) ובעיקר על יום עצוב לספורט המוטורי בישראל. עינב כהן, מנהל קבוצת המרוצים "רז גל", שעמד להשתתף בעצמו במרוץ, מתאר את שארע כטעימה מהנתח הכי איכותי של הפרה, שניה לפני שהצלחת נלקחת מהשולחן. ולמרות זאת, לדבריו, הוא יוצא מחוזק מהארוע ומלא מוטיבציה לקראת הארועים הבאים, עתה, לאחר שהבין מה צמד המפיקים יודעים לעשות.

רווה תבורי, מנהל קבוצת המרוצים של "עופר אבניר", מבטיח כי הקבוצה תמשיך להשתתף בכל פעילות מוטורית ולא תתן למקרה זה לעצור את שאיפות המתחרים. דני אוחנה, יו"ר עמותת הטרקטורונים הישראלית, ציין כי לדעתו היה מזל גדול בכך שהמרוץ בוטל, שכן האבק הרב שנצפה במסלול היה גורם לסכנה מוחשית לכל מתחרה.

בסיום, בעודם מוציאים בזנ"טים ואוספים סס"לים, ניגשתי לירון ותומר. המבט בעינייהם אמר הכל. אבל אז, מבין העצב והאכזבה, ראיתי את אותו זיק של נחישות, את הרצון הבילתי נגמר, את ההבטחה שהמילה האחרונה עוד לא נאמרה. בקרב הנוכחי הפסדנו, אין ספק, אבל המלחמה לא הסתיימה.