פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      ילד בן 3 נשרף ברכב. האם זו תאונת דרכים?

      תחזוקה לקויה או תאונה מצערת? בית המשפט נאלץ להכריע במקרה קשה, האם כל תאונה ברכב הינה "תאונת דרכים"?

      ילד בן 3 נשרף ברכב בו הושאר ללא השגחה על ידי אביו. השניים התעתדו ליסוע לקניות במכולת, אך טרם הנסיעה הבחין האב כי ארנקו אינו עימו ובשעה שחזר לבית לצורך חיפושו, עלה הרכב – ובנו בתוכו – באש. אמנם חלילה לא נשרף למוות, אך כוויותיו והשלכותיהן גרועות ביותר גם כך. הלב נכמר. ההוצאות בטיפול בילד הפגוע לשארית חייו – גבוהות. איך רואה המשפט, בעינו הקרה והמדויקת, את המקרה?

      המקרה שהבאנו היום הינו דוגמה מובהקת לתוצאה של החלת הכללים המשפטיים על אירוע שקרה בעולם המציאותי ולא במסדרונות האקדמיה. ובדומה לחיים – לא בכל טרגדיה יש אשם ספציפי ולא כל טרגדיה ניתן לרפא. גם לא בכסף.

      האם כל תאונה ברכב הינה "תאונת דרכים"?

      פסק הדין שניתן בעניין בוחן שאלה אחת ויחידה – האם מקרה השריפה בו נפגע הילד הינו תאונת דרכים כמובנו של מונח זה בחוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים? כידוע, חוק זה הינו בעל בסיס סוציאלי; מחד, במקרים המוגדרים כתאונות דרכים, אין "מזיק" (כמו בדיני הנזיקין הרגילים) ואין צורך להוכיח אחריות לתאונה וכללי הפיצוי ברורים ומכוונים לכך שכל נפגע יפוצה. זו הסיבה לכך שהמדינה מחייבת בחוק עריכת ביטוח חובה, אשר כשמו כן הוא. מאידך, תקרת הפיצוי מוגבלת יחסית למקרים נזיקיים אחרים בהם יש אשם ספציפי והנדונים לפי חוקים אחרים והעילה לפי חוק זה שוללת זכות תביעה לפי חוקים אחרים.

      יש מקרים בהם הבחנה זו גוזרת את גורלו של אדם לשבט (היעדר פיצוי) או לחסד – פיצוי כנפגע תאונת דרכים. אתם ודאי סבורים כי קל להבחין בין מה שהוא "תאונת דרכים" לבין מה שאינו כזה, אך פסקי הדין הרבים שניתנו במהלך השנים כמו גם תיקון חקיקה שנועד להבהיר את המצב המשפטי ואת הגדרת תאונת הדרכים מוכיחים את ההיפך – באופן מפתיע, מקרי השוליים הינם רבים ביותר וקשה עד מאוד לדעת מהי לאשורו של דבר "תאונת דרכים". פעמים רבות, נזקק השופט לפרשנות "יצירתית" ביותר בכדי להכניס מקרה כלשהו לתוך ההגדרה החוקית. וכך נאמר בפסק הדין בפנינו לעניין זה: "לא כל תאונה בה מעורב כלי רכב ושבמהלכה נפגע אדם היא תאונת דרכים".

      במקרה שבפנינו. היה ויוכיחו הורי הילד הפגוע כי מקור השריפה היה ברכב – יתכן שיזכו להכנס להגדרת תאונת דרכים והילד יקבל פיצוי לפי החוק. זאת, כיוון שהחוק מכיר גם בפגיעה כתוצאת שריפת הרכב כתאונת דרכים וכלשון החוק: "יראו כתאונת דרכים גם מאורע שאירע עקב התפוצצות או התלקחות של הרכב, שנגרמו בשל רכיב של הרכב או בשל חומר אחר שהם חיוניים לכושר נסיעתו".

      שאלה משפטית סבוכה

      לפני שניכנס לגוף פסק הדין ברצוננו להדגיש את המובן מאליו: בין אם מקרים כגון אלו הינם "תאונות דרכים" אם לאו, הרי שהשאלה המשפטית הסבוכה הזו אינה אלא בבחינת "חוכמה שלאחר מעשה" וגם היה ותוכרע לטובת ההורים, חיי הילד והמשפחה כולה לעולם לא ישובו להיות כשהיו. בשום פנים ואופן אין להשאיר ילדים בגיל זה ברכב ללא השגחה. לטעמנו, בין אם מקור השריפה ברכב ובין אם בגורם אחר – עצם השארת הילד ברכב כשגורם הסכנה לידו – הינה פסולה ומסוכנת ואנו מפצירים בכם שלא לעשות כן.

      בית המשפט העלה תמיהות באשר לגרסת האב לעניין אופן קרות האירוע והאם אכן היה קשור לנסיעה כלשהי ובהקשר זה הזכיר כי ההגדרה החוקית כוללת "שימוש לרכב" כשזה כולל כניסה ויציאה ממנו לצורכי תחבורה. השהייה ברכב חונה, כשלעצמה, אינה באה בגדר שימוש ברכב, גם כאשר הרכב עומד במקומו בהמתנה לנסיעה שתבוא, כל עוד לא הוחל בנקיטת צעדים אקטיביים לשם תחילת הנסיעה. עם זאת, החליט השופט להתבסס על ההנחה כי עדות האב אמינה.

      תחזוקה לקויה או תאונה מצערת? במהלך המשפט נשמעו עדויות מומחים שונים לגבי הסיבה לפרוץ השריפה ברכב. המדהים והעצוב לטעמנו היה, כי כדי שיהיה אפשר להוכיח שהרכב נשרף כתוצאת ליקוי בו, היה צורך להדגיש באיזה מצב תחזוקה לקוי היה מצוי וכיצד "תוקן" ו"טופל" בצורה רשלנית, בלתי מקצועית ואימפרוביזורית (ראו בקישור המצורף כיצד תיקון בלתי מורשה יכול להרוג).

      מהנדס מטעמו של האב מצא כי נעשו ברכב שינויים הכוללים "העברת צמות על רצפת תא הנוסעים בצמוד למושבים האחוריים". העברה זו נעשתה, "ללא כל הגנה שהיא כך שהצמות חשופות לפגיעה חיצונית", באזור השרפה. "כשל חשמלי" יכול לגרום, במקרים רבים, להתלקחות כלי רכב וקיימת אפשרות כי היושבים במושב האחורי פגעו בצמות ובבידודן. על אף כיבוי הרכב, נותר בו מתח חשמלי והיפגעות מערכות הרכב "מהווה סיבה מספקת על מנת להוביל לזליגה התחממות ושריפה". לכן, כך הסיק, "קיימת אפשרות סבירה ביותר והיא שגורם השריפה הנדונה יכול היה לנבוע כתוצאה מכשל חשמלי שהתחולל בצמה המובילה לעבר החלק האחורי של הרכב ואשר חלפה תחת המושב האחורי בתא הנוסעים" של הרכב.

      גם אם וככל שתיזה זו היתה מתקבלת כנכונה על ידי בית המשפט, עדיין תוהים אנו הכיצד זה עלה בדעתו של מאן-דהוא להשאיר את כבלי החשמל חשופים ברכב. בית המשפט העדיף את עדותו של ניצב רן שלף, ראש היחידה לחקירת הצתות במעבדה לזיהוי פלילי במשטרת ישראל, אשר קבע כי בשריפה לא היה מעורב חומר דליק וכי "הדליקה פרצה ככל הנראה כתוצאה מהדלקה של ניירות, יתכן על ידי מצית". מסקנה זו מבוססת גם על ערימת הניירות המפויחים, שהיו מוקד השרפה.

      בית המשפט פוסק

      בית המשפט קבע, כי השרפה נגרמה ממשחקם של הילדים במציתים שבאמצעותם מי מהם הדליק את הניירות שהיו מונחים ברכב בהישג ידם, בין המושב הקדמי ימני לספסל האחורי עליו הם ישבו. אין כל קשר בין פרוץ השרפה לבין רכיב או מערכת כלשהי של המכונית.

      בית המשפט המשיך ובחן היבטים משפטיים שונים של העניין ובכלל זה מציין כי אין המקרה דומה למקרה בו פעוט מוסע ברכב, הנהג שוכח להורידו ממנו עם סיום הנסיעה ופונה לדרכו, אזי הפעוט שנשאר במכונית נפגע מן החום הקופח המצטבר במכונית הסגורה והבלתי מאווררת ואף עשוי לקפח את חייו, מקרה אשר הוכר כתאונת דרכים. במקרה שבפנינו, הואיל והשריפה קרתה כתוצאת משחק הילדים ברכב, אין כל קשר סיבתי בין המצאות הילדים ברכב והנסיעה בו לבין השריפה והפגיעה.

      וכל שנשאר לנו לשאול הוא – למה הושאר ברכב בו נוסעים פעוטות, מצית זרוק על רצפתו יחד עם ניירות?


      * הכותבת הינה היועצת המשפטית של איגוד המוסכים בישראל ופורום התיקון הבטוח