"זו חוויה שאני צריך לעבור לבד. אני משאיר את המשפחה, את בת הזוג, את הכל מאחור ויוצא לחוויה הזו. וברצינות, אם לא עכשיו, אז מתי?" כך הגיב דורון קדמיאל להרמת הגבות שלי למשמע כוונתו לצאת למסע מסביב לעולם על גבי אופנוע הב.מ.וו R1200GS שלו, שהספיק לצבור כבר 120 אלף קילומטרים במגוון מקומות בעולם. מסע שימשך כשנה וחצי וייקח אותו דרך עשרות מדינות, מאות ערים וכפרים בחמש יבשות. בהחלט משהו לקנא בו. אז כדי שגם אתם תוכלו לטעום קצת מאבק הדרכים ומטעם הנדודים, אנו מביאים בפניכם את סיפורו של דורון קדמיאל, רגע לפני היציאה לדרך, יחד עם עדכונים שוטפים וסדירים מהמסע הייחודי.
דורון קדמיאל: מסביב לעולם, 80,000 ק"מ על אופנוע
המסעות הם בנשמתי ובליבי לאורך כל חיי. בילדותי וגם בבחרותי קראתי ספריהם של מגלי עולם וכובשי פסגות וכמובן את כל ספרי ז'ול וורן מהם אני עדיין שואב השראה רבה. במשך שנים טיילתי בעולם ברגל, באופניים וברכב. ב 6 השנים האחרונות רכבתי על האופנוע שלי בכל רחבי אירופה ועד למוסקווה, מורמנסק שעל הים הלבן והכף הצפוני בנורווגיה, כמו גם לאוקיאנוס האטלנטי - לספרד ומרוקו. זכיתי לפגוש אנשים נפלאים לאורך הדרכים להתארח בבתים רבים וגם לארח רוכבים מהעולם שהגיעו לישראל ולהכיר להם את ישראל היפה כפי שאני מכיר אותה מאז נולדתי כאן.
אני סובב את העולם אך ליבי ומשפחתי כולה נמצאים כאן בישראל. אני אשא עמי את שם מדינת ישראל ועם ישראל בגאווה רבה, לאורך הדרך, לכל פינה אפשרית על פני הגלובוס. אקח עמי סיכות קטנות עם דגל המדינה לחלוקה כמזכרת במעברי הגבול הרבים אותם אעבור, כתודה למארחים ולאנשים טובים אותם אפגוש לאורך הדרך. מסע זה שאורכו צפוי להתפרש על פני כ-80,000 ק"מ במשך כשנה וחצי ממלא אותי בהתרגשות רבה כמו גם בלא מעט נעלמים וסימני שאלה. בזאת טמונה כל ההרפתקה. אני תפילה כי אגשים החלום במלואו, אראה עולמות ומקומות המלווים אותי שנים רבות ואשוב הביתה אל משפחתי, חברי וארצי עם חוויות ורשמים של פעם בחיים.
בחודש אפריל 2012, בין חג הפסח ליום העצמאות אצא למסע על אופנוע סביב העולם. מגמת פני היא מזרחה לעבר תורכיה, ארצות הקווקז, מדינות הפריפריה הדרומיות של ברה"מ לשעבר, קזחסטן, אוזבקיסטאן, טג'יקיסטאן ומשם לעבר המדבר המונגולי. אגיע למרכז סיביר, לאגם בייקל מדרום וארכב מזרחה עד לאוקינוס השקט, לוולדיווסטוק. אני מתכוון לחצות את יפן ומדינות דרום מזרח אסיה לעבר אוסטרליה. אחצה את האוקינוס השקט מערבה לעבר אמריקה הדרומית לקראת סוף 2012 במטרה להגיע לארץ האש. מהקצה הדרומי של יבשת אמריקה אטפס צפונה לאורך האמריקות עד לאלסקה שבצפון בשיא הקיץ של 2013 ומשם אתחיל את החזרה לארץ בחציית צפון אמריקה, מעבר האוקינוס האטלנטי לאיים הבריטיים ומשם דרך אירופה חזרה לחיפה לאחר חג הסוכות, באוקטובר 2013. חלופה לתכנון הבסיסי תיתכן על ידי מעבר אווירי לאלסקה ומשם ירידה דרומה לארץ האש. במקרה כזה אשוב לאירופה מדרום אמריקה.
מה מביא אותי לכאן וגם מה לוקח אותי לדרך?
חיידק המסעות מלווה אותי כל חיי. המסע עבורי הוא הדרך העוברת בנוף ולא ההגעה ליעד. זיכרונות חיי עוברים דרך תחנות נוף וקטעי דרך, סיפורי מסעות ותמונות, רובן מצוירות דווקא. עד היום אני מסוגל לשחזר בדיוק רב מאוד כמעט כל דרך בה עברתי במהלך חיי, רישומן של דרכים נחרט במוחי ובזיכרוני ולא עוזב אותי כמעט לעולם.
בימי חול המועד סוכות ופסח נהגה משפחתי ל'רדת' לאילת מערב החג ועד ל'חג השני'. נסענו כולנו - הורי, אחותי אחי ואני בג'יפ בכבישים של שנות ה 60 'הי דרומה לאילת'. מן הנסיעות הארוכות הללו על אותם הכבישים הישנים זכורה לי נקודה אחת יותר מכל אתרי הדרך. מעט דרומה מבית קמה שלא היה אז הצומת הסואן של היום ולא היה בו מעגל תנועה של התחבורה המודרנית אלא רק המשך של הכביש דרומה לעבר אל הוזייל (רהט של היום) - עיירה בדואית קטנה ומאגר מלא במים כאשר עברנו על פניו למחרת ליל הסדר, מול הכניסה לקיבוץ שובל.
מעט יותר דרומה הדרך צנחה בעיקול חד מאוד, כך נראה היה לי בעיניים של ילד, לעבר נחל גרר ומשם המשיכה הדרך לעבר באר שבע ודרומה לאילת. בכל נסיעה ציפיתי להגיע לעיקול הזה במורד לעבר הנחל, כאן התחילה עבורי ההרפתקה של המסע לאילת. ליבי תמיד ניתר למראה המקום המופלא הזה. החוויה של המקום המסוים הזה נשארה בי עד היום כאשר אני מרבה לעבור במקום הזה יותר מבכל מקום אחר שהרי אני בדרך לביתי במשמר הנגב. ראיתי עיקולים חדים ותלולים ממנו במסעותיי וגם התלילות, המורד והעיקול הם כבר לא מה שהיו פעם - עדיין המקום המסוים הזה, 2 ק"מ מצפון למשמר הנגב הוא זיכרון מתוק ביותר עבורי.
מעולם לא ישנתי במהלך נסיעות או טיסות, אני תמיד משתדל לשבת על יד החלון בטיסה או במיקום הפונה לנוף היפה יותר ברכב כדי לא להפסיד את המראות. אני מנסה תמיד לזהות מה אני רואה תוך שאני אוחז במפת הטיסה או הדרך בידי. זו גם האהבה השניה שלי הקשורה קשר הדוק לאהבה שלי לנופים ודרכים. העיסוק התמידי בנוף, דרכים ומפות המשיך ללוות אותי בכל נתיבי חיי ובכל הזדמנות שהייתה לי להגיע למקום חדש בארץ או בעולם במסגרת תפקיד או עבודה ניסיתי לתור את האזור עד לקצה הזמן או היכולת שעמדו לרשותי. כך במהלך השירות הצבאי ערכתי ניווטים רבים, יחד עם אחרים מיחידתי ובלעדיהם ברחבי חצי האי סיני ובעיקר בדרומו, בדרכי רמת הגולן, דרום לבנון, הנגב והגליל.
החיים על הדרך והעתיד
כאשר התחלתי דרכי בעולם האופנוענות בשנת 2001, תרגמתי כל המטען העשיר הזה למסעות על אופנוע. בתחילת שנת 2006 הקשבתי מרותק להרצאה שנתן פרופ' וורנר באוזנהרט, מרצה לספרות גרמנית מאוניברסיטת אוטווה בקנדה, על 4 מסעות בעולם שערך לגמרי לבד על BMW 650 בגיל 60. חודשיים לאחר המפגש מעורר ההשראה עם הרוכב הגרמני-קנדי יצאתי למסע עם קבוצה לירדן השכנה, ארבעה חודשים לאחר מכן יצאתי למסע הראשון מ'תוצרת עצמית' לארצות הבלקן, שלוש שנים עברו עד למסע הבא מן הים השחור בתורכיה אל הים הלבן בצפון רוסיה ואל הכף הצפוני בנורווגיה ושנה לאחר מכן יצאתי שוב למסע "תחת שמי ים התיכון" לעבר חופי האוקינוס האטלנטי, חצי האי האיברי ומרוקו.
כל מסע כזה ארך חודשיים. בקיץ האחרון יצאתי עם קבוצה לרכיבה על אופנועי Royal Enfield להימלאיה ההודית. עתה אני עומד לצאת ל"גדול מכולם" ואינני יודע לומר אם יהיה זה האחרון.
לסיום המחשבות של "מה מביא אותי לכאן ומה לוקח אותי לדרך" רק אוסיף עוד כי רגעים מאושרים לא פחות אני חווה על מרפסת ביתי במשמר הנגב, כאשר אני מביט דרומה אל גבעות הנגב הצפוני המחליפות צבעים עם חילופי העונות וממשיך לחלום על מקומות רחוקים.
תעודת זהות:
יליד: גבעתיים
שירות צבאי: 26 שנות שירות בחיל התותחנים
מגורים: קיבוץ משמר הנגב
פעילויות: התנדבות בארגונים ציבוריים, מנגן בתזמורת כלי הנשיפה של באר שבע
וותק רכיבה: החל משנת 2001
אופנוע: ב.מ.וו R 1200 GS עם 120,000 ק"מ
עוד חדשות דו-גלגלי בוואלה! רכב
כאן תמצאו את האופנוע הבא שלכם
מצטרפים אל הקהילה המוטורית הגדולה בישראל