מכשיר הניווט כמעט ששיגע אותנו, כשהחל פתאום לקבל חיים ודעה משל עצמו. במקום להוביל אותנו ממרכז רכבי ההדגמה של ב.מ.וו במינכן אל גארמיש פארטנקירשן במסלול שנקבע לו מראש, הוא לקח אותנו לסיבוב ספוראדי בכפרי בוואריה ואף לפקק תנועה שמגמד את אלה הנכנסים אצלנו לתל אביב לממדי אפונה.
אמנם יכולנו לחשוב על דברים גרועים יותר מאשר להתברבר בכפריה הירוקים דרום גרמניה, אבל פקקים, לא באים בחשבון. בטח שלא במדינה שבה הרוכבים מתנהגים כמו מכוניות, לא חולקים נתיבים עם בין הטורים העומדים ומאחור נושאים מזוודות שמכפילות את רוחב האופנועים.
אז במחלף הקרוב (כ-10 קילומטרים ממקום התחלת גודש התנועה) נמלטנו ימינה כדי לקבוע מסלול חדש אל עבר מפגש האופנועים הגדול של ב.מ.וו, ה-12 בסדרה. מפגש שמכנס בעיירת סקי רדומה עשרות אלפי רוכבים של המותג הגרמני (וגם כמה אחרים שמחפשים סיבה למסיבה) מכל רחבי העולם, כשחלק מהם אף הגיע ברכיבה ממדינות רחוקות במיוחד, והפעם בניהם גם ארבעה ישראלי על ארבעה אופנועים F800R, R1200R, K1300R ו-K1300S.
אופנועים מקיר לקיר
כ-300 קילומטרים לאחר נקודת ההתחלה ורגעים לפני שקיעת השמש המאוחרת בגרמניה, נכנסנו אל העיירה גארמיש פארטנקירשן. אולם כבר עשרות קילומטרים קודם לכך, עם התרבות הרוכבים שמופיעים בדרכים, הבנו שאנחנו בכיוון הנכון ומכשיר ה-GPS לא התבלבל שוב.
המפגשים עם הרכבים בדרכים, הוא עוד דבר מני רבים להתקנא בו. במילה אחת, ניתן להגדיר זאת כ"אחווה". גם ללא שום היכרות ולרוב גם ללא יכולת לתקשר באותה שפה, מספיקה העובדה שקסדה לראשך ושאופנוע נמצא בין רגליך, כדי לקבל נפנופי שלום (סימן V עם אצבעות יד שמאל) מרוכבים הבאים מולך, דרך התרעות על סכנות או שוטרים בדרך ועד עצירות יזומות של רוכבים בסמוך לרוכבים אחרים לשאלה אם צריכים עזרה כל שהיא. מדהים.
ואז, במרכזה של העיירה, בסמוך לפארק סקי פעיל בימי החורף, מאות אופנועים מתקבצים לאורכו של רחוב אחד, מחפשים כל פינה פנויה להחנות בו את האופנוע ובקצהו, מתחם האירוע. שער ענק המתנוסס בכניסה מקבל את פני הרוכבים ושוטרים וסדרנים מכוונים את המגיעים אל מתחמי החניה המאורגנים. שם בשקט ובסדר מופתי מוחנים אלפי אופנועים. אלפים. זה בלבד, עוד לפני שמביטים אל התפאורה שמסביב, הרי סלע גבוהים וירוקים שנושקים לעננים.
הכל על שני גלגלים
מרגע שנכנסים למתחם האירוע, קשה להחליט לאן להפנות את המבט ולמה להעניק את תשומת הלב. לרשות המבקרים עומדים שלל ביתנים המציעים מגוון חלקים ושדרוגים, שירותי טיולים והדרכות רכיבה, חברות ביטוח, מוסכים ושירות החלפת צמיגים ואפילו ספר ומעסות שיעניקו לכם מסאז' לקרקפת ולשאר חלקי גוף.
ב.מ.וו הקימו במקום גם מספר מתחמים עבור המבקרים. אוהל ענק אחד תפקד כאולם תצוגה לכל דבר שבו ניתן היה לראות ולרכוש כל אחד מאופנועי החברה ולבחור מתוך מגוון גדול של ציוד הרכיבה הממותג. במתחם שני, ניתן היה לבצע רכיבות מבחן על אופנועים בתאום מראש, בשלישי לבצע עסקאות טרייד אין על המקום וברביעי להתנסות ברכיבת שטח על האופנועים הרלוונטיים מבית הוסקווארנה וב.מ.וו.
אולם המתחם הפופולארי ביותר היה כמובן אוהל המסיבות. כ-10,000 איש נכחו שם מדי לילה, גמעו אלפי ליטרים של בירה, בלעו מאות עופות צלויים ובעיקר רקדו בשרשרת הופעות של להקות מקומיות. החבר'ה האירופים האלה, שנראים קפואים הכל ימות השבוע, פשוט שחררו הכל, רקדו על השולחנות עד השעות הקטנות של הלילה.
גארמיש 2012, באופן אישי
זו הפעם השניה שבה אני מבקר באירוע האופנועים העולמי של ב.מ.וו ולמרות זאת, האירוע האחרון ממשיך להפתיע בעוצמתו ובמידת הפופולריות שלו. המתחם השתנה ביחס לאירוע הקודם לפני שנתיים, בעיקר גדל מאוד בממדיו, בכמות החברות שלקחו בו חלק, במספר המבקרים ובמגוון המופעים שתוכננו עבור הקהל. כריס פייפר, רוכב הפעלולים שוב גרם למבקרים להחסיר פעימות לב עם השליטה המדהימה שלו באופנועים, לא רק ב-F800R שלו, אלא הפעם גם בלווייתן הענק ה-K1600 GTL החדש. לצדו נערכו גם מופעי קפיצות לאופנועי מוטוקרוס, תחרויות לשיטה ברכיבה בהשתתפות המבקרים וגם לעילות מאורגנת לילדים.
המפגש של 2012 היה הגדול מכולם עד כה, אולם מב.מ.וו כבר מכינים את הקרקע לאירוע ה-13 (5-7 ביולי 2013), שבו יחגוג המותג יומולדת 90 לחטיבת האופנועים של החברה, כך שהאירוע הבא צפוי להיות גדול ועוצמתי עוד יותר ואני מקווה מאוד לקחת גם בו חלק, אולי אף עם קבוצה גדולה יותר של ישראלים.
ביום השני (שבת) לאירוע, עלינו שוב על האופנועים, לטובת טיול בהרי האלפים האוסטריים ולמשך מאות קילומטרים. תנאי הרכיבה המדהימים שכללו כבישים מפותלים ברמת סלילה מדהימה עם אחיזה אינסופית, האופן שבו התנועה מסביב מבינה את הרוכבים וכל הירוק הזה מסביב, גורמים לאישונים להתרחב וללב להתכווץ מקנאה. כשאוויר צלול וממוזג ל-21 מעלות ממלא את הריאות והאופנועים מרגישים מצוין (ה-F800R ידידותי וקליל וה-K1300S ספורטיבי וגמיש) התפללתי שהרכיבה הזו תימשך לנצח.
אולם כאמור, באופן אישי, הביקור באירוע השנה הזכיר לי יותר מכל, אדם אחד - טל שביט. לפני שנתיים, באירוע העשירי בסדרה, נכחנו שם יחד, רכבנו לשם יחד ונהניתי להתחמם ולהשכיל לאורו. ללא ספק, הוא עשה את האירוע עבורי לעמוק הרבה יותר בזכות הידע החרב שלו ובעיקר, האהבה שלו לעולם האופנוענות ומפגש מוטורי שכזה ממחיש בדיוק את זאת. עד היום וגם היום, יותר משנה לאחר שנהרג בתאונת דרכים, עוד לא הצלחתי למצוא את המילים כדי להיפרד מעמית שכמוהו למקצוע, מחבר שכמוהו ואולי גם שלא אצליח לעולם לבטא את שנמצא לי בפנים. אולם למרות שנדמה שהכל כבר נאמר עליו, שהכל כבר נכתב, לטעמי, גם בעוד עשור ויותר, חסרונו יורגש לרבים. לאלה שהכירו אותו מקרוב ולאלה שמכירים את פועלו. הוא חסר לי.
ביקור באירוע האופנוענים של ב.מ.וו בשנת 2010
עוד חדשות דו-גלגלי בוואלה! רכב
כאן תמצאו מבחן לאופנוע הבא שלכם
"קליק" אחד ואתם חברים בקהילה המוטורית הגדולה בישראל
