מבחן: פולקסווגן CC החדשה

לחטיבת הפרטיות של פולקסווגן לא כל-כך הולך עם מכוניות פאר. וזה לא שהם לא ניסו, פשוט ישנן תזכורות שליליות אחרי הנפילה עם הפייטון, ומשום כך העדיפו להפקיד את יצירות היוקרה בידיים של מותג אודי ולהישאר נאמנים לפילוסופיה המקורית של החברה ("מכונית העם", כזכור).

לפני ארבע שנים, פולקסווגן בכל זאת החליטה לקחת סיכון עם רכב שלוטש עיניים לפסגה, ולמכונית הזו שנולדה בהשראת מרצדס CLS קוראים פולקסווגן פאסאט CC. למעשה, זוהי גרסה ארוכה ורחבה מהפאסאט הרגילה, אך בשם הגזרה האופנתית הונמכה התקרה בחמישה סנטימטרים שלמים כדי לשוות לה את מראה הקופה המלבב המייצג את תפישת "קופה קומפורט". הצליח להם? המספרים באירופה ובארה"ב מעידים שכן.

לאחרונה, הגיעה ארצה מתיחת הפנים של הדגם אחרי הבכורה בז'נבה. ואחד הדברים הראשונים שפולקסווגן בחרה לבצע ב-2012 הוא לגזור את השם "פאסאט" מ-"CC" ובקצרה לכנותה "פולקסווגן CC". הקיצוץ באותיות נועד לפתות בעלי פאסאט לפזול למכונית יוקרתית נגישה במחירה ולהציע להם הופעה לא שגרתית עם בשורה כלכלית: לא חייבים לזלול חסכונות ולרכוש אודי A7 כדי לנהוג בקופה ארבע דלתות. השאלה היא, האם פולקסווגן CC באמת כל-כך מובדלת מהפאסאט, שהיא אכן מצדיקה תוספת מחיר גבוהה?

היקף השינויים בין ה-CC הקודמת לנוכחית מסתכם בפריטים וויזואלים די שוליים, ואלה בולטים בחלקה האחורי, בפגוש הקדמי ובקשתות הגלגלים; חלקים שבמסגרת מתיחת פנים נכללים בילד-אין בכל מקצה שבו היצרנית מחדשת את החזות החיצונית והפנימית (ויש מי שאף פוסחות לפעמים על תא הנוסעים).

מבחינה חזותית, הפולקסווגן CC החדשה נראית טוב יותר מקודמתה. הפנסים מלפנים ספורטיביים יותר, מאחור גם, והשבכה הקדמית מקנה לה מעין חזות של פסנתר אלגנטי. הפרופיל נעים מאוד לעין כשהוא נע ללא הפרעות דרך דלתות נטולות מסגרת, וזורם מהחרטום עד לקצה דפנות בתי התאורה של תא המטען בקו נקי. מכונית יפה, אין ויכוח, אבל עדיין לא מצליחה לכבוש את הלב או לשדר תחושה דרמטית. חסר לה משהו. יותר מדי קרירות, פחות מדי חום ותשוקה.

פעם-פעמיים, הראש שלכם עלול לחטוף חבטה לא נעימה מהקורה הקדמית בעודכם מנסים להשתחל למושב הנהג. ואין מה לעשות: בתמורה לסקס אפיל היומרני של ה-CC מוענשים על ידי תקרה קמורה ומשתפלת בחדות - סביבות 1.42 מ' מהכביש עד למעלה. בהתחלה זה מעיק - אפילו לממוצעי קומה, ואח"כ מתרגלים למפתן ופשוט לומדים להתקמט ו"לצנוח" אל המושב.

תנוחת הנהיגה נמוכה. גם אם מגביהים את המושב (ומגלחים את התקרה עם הפדחת) זאת תחושה לא טבעית. ואולם, האחיזה בדפנות הגוף טובה, והאיכות הגבוהה של המושבים בזכות הריפוד המובחר בהחלט יוצרים כאן את אותה אווירת "פרמיום" גבולית. בשורה השנייה, יש עוד הפתעה מבורכת: מושב נוסף, שלישי. במקום הפלטה הכעורה והפלסטית שחצצה בין שני המושבים ב-CC הקודמת, ייושם אזור ייעודי לנוסע (עם חגורת בטיחות). יותר שימושי וגם נראה הרבה יותר טוב.

המרחבים ב-CC מצוינים למעט בסעיף המרווח לראש מאחור. לרגליים תמיד יש מקום, הן למרפקים, וגם אם מעמיסים חמישה אנשים עם ציוד מלא (תא מטען 532 ל') אין חשש שהמכונית תעשה צפופה ודחוסה עד כדי כך שנושפים אחד לתוך גרונו של השני את שאריות המזון מתחנת הדלק.

הקונסולה המרכזית, לוח הפקדים שעליה והמחוונים, זהים לפאסאט וזה טוב, כי יש בה הכול והנדסת האנוש מתאימה לבני אנוש: בקרת אקלים מפוצלת, מסך מגע שימושי וגדול, מערכת שמע (8 רמקולים), מחשב דרך, בקרת שיוט, תצוגת חישני חנייה ועוד. אמנם מקובל להניח שתהיינה הרבה יותר אפשרויות אבזור (וישנן עוד מעטות בגרסת ה-2.0 ל' הבכירה) כאשר יוצרים מרווח בין מכונית פרמיום משודרגת (CC) למשפחתית גדולה (פאסאט), אולם פולקסווגן לא הלכו את המטר הנוסף הזה במעבר ל-CC.

גרסת המבחן איננה המכונית הבכירה ביותר (2.0 ל') כי אם גרסת ה-1.8 ל' TSI. מנוע זה אינו מנוע ה-1.8 טורבו החדש שמפיק 180 כ"ס, אלא המנוע הוותיק שצבר ניסיון רב בקבוצת הקונצרן שכן הוא שירת את לאון הקודמת ושות'. אליו מחוברת תיבת שבעה הילוכים רובוטית כפולת מצמד עם תפעול מגלגל ההגה.

מחד, המנוע אוצר יכולות נפלאות: 160 כ"ס ב-5,500 סל"ד ו-24.5 קג"מ מ-1,500 סל"ד. אולם, המבחן מייד חושף מה עומד בין הניצול שלו בנסיעה מנהלית, לבין התכונות שהוא מפגין תחת עומסים. בנהיגה בערים למשל, תיבת ה-DSG מתנהגת לעתים ברגישות קפריזית ומפריעה לזחילת פקקים רהוטה. המוח של התיבה נוטה להחליף הילוכים בתדירות גבוהה כדי לחסוך בדלק, וכתוצאה מכך במהירות 20 קמ"ש ניכרת הפרעה והנסיעה יכולה להיות מעט מטלטלת.

בכביש המהיר המצב הרבה יותר טוב. כשמחט הסל"ד על 2,000 טורים, מד המהירות מצביע על 100 קמ"ש והנסיעה חרישית והפולקסווגן מגהצת את האספלט. המכונית מאיצה בקלות מפתיעה ועוקפת עם בטחון (וגם בסגנון) מרשים, ובתחומי הביניים (80-120 קמ"ש) לא תחושו במאמץ מוגזם של המנוע לסגור טווח של כמה עשרות קמ"שים בזריזות.

העברת בורר ההילוכים ל-S (ספורט) תזין שליטה מבוקרת על התיבה הרובוטית והמנוע. הטורים יטפסו גבוה לקצה האדום והמכונית תאיץ ל-100 קמ"ש ב-7.5 שניות בליווי צליל חצי מחוספס (אך לא צורם). השימוש במנופים מאחורי גלגל ההגה שוב מזכיר מחדש שבהיעדרם חווית הנהיגה פחות מרתקת, וכשיש לרשותך מנוע יעיל וגמיש בדמותו של ה-TSI 160 כ"ס, הימצאותם מחמיאה לו וסוחטת ממנו כל קמצוץ של עוצמה.

נסיעה נינוחה בפולקסווגן CC מבטיחה תצרוכת דלק משולבת של כ-10 ק"מ לליטר. אפשר אפילו לשפר זאת אם ממש מרחמים על דוושת ההאצה ולסגור עם 11 ק"מ לליטר.

גרסת ה-1.8 ל' אינה מצוידת בבקרת השיכוך הממוחשבת DCC, כפי שקיימת במנוע ה-2.0 ל'. הכיול הממוקד של מכונית המבחן הוא חד משמעית לכוון נוחות משככת ולא לתקיפת פניות, כלומר הרושם הראשוני הוא שהפולקסווגן אינה מהמושחזות. אם תפעילו עליה הרבה לחץ היא אף לא תחסוך מכם אזהרות דרך בקרת היציבות שמוטב לעשות בה שימוש סביר ולהימנע מחוליגניות.

מערכת הסרוורטרוניק של פולקסווגן מקשיחה את ההיגוי ככל שהמהירות עולה. וזה עובד. הבעיה היא מה קורה לפני כן. בדרך לכבישים המפותלים נוכחת תחושה מעושה מההיגוי, ואי אפשר להבין במהירות בינונית-נמוכה איפה הגלגלים. כפות ידיים מנוסות תבחנה בכך בקלות, ואולם למי שכבר הורגל למערכות חשמליות סביר שלא תהיה ביקורת בכלל.

התנהגות ה-CC בנהיגה תובענית משרה רוגע. אין מהומה. היא מסוגלת לבצע פקודות תחת עבודה קשה בלי להפחיד את הנהג, והכוח הרציף של המנוע שומר על תזמון טוב ברצף הפניות. השליטה בגוף מפתיעה לטובה אחרי האכזבה הראשונית מההגה: העברות משקל לא מוקרנות בצורה קיצונית, הישבן לא בורח החוצה בבהלת צמיגים חורקים והבלימה נותרת חזקה וללא רפיון מוחשי בתום נסיעה מאומצת. היא לא מבריקה בתחום הניהוג, אבל גם לא משעממת.

אפילו בלי בקרת שיכוך מתוחכמת עם שלושה מצבים, הפולקסווגן CC משלבת רמת ריסון מהודקת שמונעת מכל מיני בעיות מקומיות בתשתית לעבור דרך תא הנוסעים. אם נוציא מהמשוואה את היבט העיצוב, יכול להיות שסעיף הנוחות הוא התחום שבו היא מצטיינת מעל ומעבר. בין אם זה במהירות גבוהה או נמוכה, מערכת המתלים מטפלת בכל התחלואות הישראליות בנחישות. זו בהחלט אחת המכוניות הנעימות ביותר שנתקלנו בהן לאחרונה.

דבר אחד ברור: פולקסווגן ביצעו מהלך אסטרטגי חכם להפריד בין השם פאסאט ל-CC ולשבץ את המכונית כדגם נפרד בכיתת נישה של מכוניות פרמיום "מוזלות". זה עוד יותר חכם כשיש לה חמישה מושבים במקום ארבעה והעיצוב החיצוני מעודכן ביחס לפאסאט עימה היא חולקת 50 אחוזים מהמרכיבים. אז אחרי שהחברה טיפלה בכמה נקודות תורפה במסגרת חבלי הלידה, האם בכל זאת מתפקשש פה משהו? בערך.

המחיר ביחס לתמורה הוא תמיד גורם מרתיע. רבע מיליון שקלים לפולקסווגן משפחתית - מהודרת ככל שתהיה - בשילוב התכנון המסוגנן, מעמידים בספק את האטרקטיביות שלה. יתרה מכך: קשה היה לעמוד על ההבדלים ביכולת הניהוג בינה לבין אחותה ובתא הנוסעים קטנים ודלים מידי הפערים.

לסיכום, פולקסווגן CC היא משפחתית בניחוח יוקרתי שמבוססת על נוסחה שאין לאף יצרנית כרגע בקבוצה הזו. מצד אחד מכונית טובה, איכותית, יפה ומפוארת ומצד שני, אינה מספיק משכנעת כדי להתנער מהיותה פולקסווגן פאסאט בתחפושת. וזו הרי הייתה כוונתה מלכתחילה.

עוד הרבה על פולקסווגן בוואלה! רכב

פה תמצאו את המכונית החדשה שלכם

הצטרפו לקהילה המוטורית הגדולה בישראל