ההיסטוריה הארוכה של וולוו בישראל ידעה עליות ומורדות. על הצד החיובי ישנה העובדה שבמשך שנים היו אלה מכוניות השרד של נבחרי הציבור בישראל, מה שהעלה מאוד את קרנן של אלה. אולם בצד השלילי, נמצאת ירידה עקבית במכירות, למרות הופעתן של מכוניות חדשות ותחרותיות בתמורתן.
בתחילת 2013 הגיעה לישראל אחת המכוניות החשובות ביותר של היצרנית השוודית שיצאו משעריה בשנים האחרונות - ה-V40. מכונית שנועדה להתחרות בצורה אופטימלית נגד הגרמניות המקבילות (מרצדס A קלאס, ב.מ.וו סדרה 1, אודי A3) ואולי אפילו לנצח אותן במגרש שלהן.
אז אחרי שנהגנו בה לראשונה בהשקתה העולמית, פגשנו בישראל את המכונית שאמורה לא רק להיות הכי מעניינת בקבוצתה, אלא זו שיכולה להחזיר את וולוו למרכז המפה. היא מצליחה?
קרירה ויפה, מאוד
השבדים אולי משאירים תחושה קרה בכל מה שהם נוגעים בו, אבל בכל הקשור לעיצוב של ה-V40 החדשה, הם דאגו לחמם קודם את הידיים לפני שהגיעו למלאכת בחירת ההופעה שלה. ה-V40 נראית טוב. ממש טוב. היא נראית מפוסלת, מעוגלת ומטופלת בקפידה מכל כיוון שמתבוננים בה. גרסת הקרוס קאונטרי מוסיפה על הכל גם חפויי פלסטיק בפגוש הקדמי, בחצאיות הצד ובפגוש האחורי שמאכלס גם צמד אגזוזים מגרים. גרסת הפנאי הזו גם מוסיפה 4 סנטימטרים לגובה המתלים ביחס לגרסת ההאצ'בק, מה שמוסיף קצת אוויר בין הגלגלים לכנפיים.
אולם כשנכנסים פנימה אל תא הנוסעים שלה, מוצאים את הארכיטקטורה המוכרת של וולוו וזה אומר, חומרים רכים וטובים, קונסולה מרכזית מרחפת (בצבע זהוב במקרה שלנו), הגה לא מעורר השראה וגם מרחב טוב. אל המושבים שלה צריך להתרגל, משום שאלה יוצרים תנוחת נהיגה לחוצה משהו באזור הירכיים. אולם משמתרגלים לצורת ישיבה זו, נוחות היא לא בעיה כאן. המרחב מאחור לא גדול, אך הגיוני לרכב בסדר גודל שכזה וגם תא המטען מציע נפח סביר ונגישות טובה לכל עומקו.
רשימת האבזור ברכב המבחן שהגיע ברמתו הבסיסית, אינה מרשימה. יש מערכת שמע סבירה, יש מסך מגע קטן, יש מגביל מהירות ובקרת אקלים, אבל לא הרבה מעבר לכך. רשימת אבזור הבטיחות מלאה כמצופה מוולוו, מה שאפשר לה לזכות בציון הבטיחות הגבוה ביותר במבחני היורו NCAP.
גם לוולוו יש טורבו
בעוד שהמתחרות של הוולוו הזו מציעות בתחתית ההיצע מנועים חלשים יחסית, ה-V40 רוצה לפגוע ללקוחות בול בפוני עם מנוע הטורבו שלה. זה מפיק מ-1600 סמ"ק 180 כ"ס ו-27.5 קג"מ ואלו נתונים מרשימים מאוד. יחד עם תיבת הילוכים טובה, כשמצמידים את דוושת הדלק לרצפה, היא מגיעה ל-100 תוך 8.5 שניות ומשם למהירות מרבית של 225 קמ"ש.
המנוע של וולוו לא מנסה להבהיל את הנהגים עם מחץ ועצבנות, אלא מעניק בתמורה גמישות ראויה והתגברות ליניארית של הכוח מסל"ד שאינו גבוה בהרבה מסרק ועד סוף הסקאלה. כל לחיצה על דוושת הדלק, גורמת לה להגיב בהתקדמות מהירה קדימה, לרוב גם כשתיבת ההילוכים לא מורידה הילוכים בזכות המומנט הנגיש.
לצמד האגזוזים מאחור אין אפקט קולי משמעותי והם רק נראים טוב. צליל המנוע מוחרש ומושתק ביעילות וכשגם שאר קולות הסביבה נאלמים, הנוסעים לא ממש יכולים לנחש מה היא מהירות הנסיעה. המנוע הזה של וולוו יודע גם להחזיר צריכת דלק מצוינת, כך שלמרות שלחצנו והעמסנו עליו לאורך רוב המבחן, בתחנת הדלק היא רשמה לזכותה 13.5 קילומטרים לליטר.
נוחה בכביש, מיותרת בשטח
קרוס קאונטרי קראו לגרסה הזו וכדי להעניק לה יכולות שטח, המתלים כאמור הוגבהו ושונו וגם הגוף קיבל את סממני העיצוב המצופים. אבל לא צריך יותר ממאה מטר בשביל הכבוש, כדי להבין ששטח זה לגמרי לא הקטע שלה ולא משנה עם כמה ינסו לשכנע אתכם באולם התצוגה.
לא צריך להיות פרופסור למדעי השטח כדי לראות שמעט מדי סנטימטרים מפרידים מהגחון הפגיע שלה לקרקע, שעם הנעה קדמית קשה להתקדם בתנאים חלקים, שעם כל כך הרבה מומנט מהמנוע על אותם גלגלים קדמיים גורם לסחרורם כמעט בכל רגע האצה, ושהפלסטיקים האלה שקיבלתם בשם הקרביות, הם בדיוק המחיר שתשלמו במפגש עם הגבנון או הקוליס הראשון.
על זוויות גישה, נטישה וגחון כמובן שמיותר לדבר ועם צמיגי כביש טהורים, יכולותיה של הקרוס קאונטרי בעולם שמעבר לכביש הסלול, אינם שונים בהרבה מאלו של מכונית הליסינג שלכם. אבל זה שהיא לא 'מי-יודע-כמה' בשטח, לא אומר שהיא לא כזו גם בכביש. להיפך, היא אפילו מאוד טובה. מצוינת אפילו.
זה לא טריוואלי לקבל הגה טוב כל כך במכונית שכזו, בטח שכשאפילו ב.מ.וו ל אמצליחה במשימה הזו עם הסדרה 1 שלה. הקרוס קאונטרי מתחברת הרבה יותר לכביש מאשר לשביל ועל האספלט השחור, היא פשוט מבריקה. המתלים שלה מחד יודעים להעניק נוחות נסיעה טובה, אך מנגד, גם לתפקד מצוין תחת עומס פניות, בלימות והאצות. וכמו שניתן לצפות ממכונית של וולוו, בכל שלב של הנסיעה ולא משנה עד כמה דוחקים בה, היא מעבירה תחושה בטוחה, מוצקה ויציבה, כאילו הכל בשליטה, בין אם בפיקוח האלקטרוניקה ההגנתית או בידי הנהג.
הטובה, היפה והמיותרת
שלוש גרסאות של ה-V40 הגיעו לישראל. אבל למרות שאהבנו את גרסת ההאצ'בק, לא מצאנו סיבה אמיתית לשלם 17 אלף שקלים יותר עבור גרסת הקרוס קאונטרי שעולה 200 אלף שקל. למרות שלדברי נציגי המכירות באולם התצוגה כי גרסה זו מהווה מחצית מכלל המכירות, תוספת המחיר המבוקשת עבורה לא מחזירה שום יתרון שווה ערך בתמורה. עצם הוספת פלסטיקים לדפנות הגוף, הגבהת המתלים ב-4 סנטימטרים והצמד תג שם של חוצה ארצות, לא הופכים אותה למכונית פנאי. לכן, אם חפצה נפשכם בוולוו V40, כדאי לבדוק את גרסת ההאצ'בק הזולה יותר.
לזכותה של ה-V40 ניתן לומר כי מדובר במכונית יעילה ומהנה לנהיגה שיכולה במידה רבה להתחרות בתוצרת הגרמנית המקבילה, עם מנוע מצוין, התנהגות כביש מהנה ורמת איכות נסיעה גבוהה מאוד. אולם, בתחרות מול הגרמניות היא מוצבת במקום בעייתי. בזמן שאת ה-A של מרצדס, ה-1 של ב.מ.וו ואת ה-A3 של אודי אפשר לקבל כבר ב-160 וקצת אלף שקל, ה-V40 לא מציעה גרסת כניסה זולה מספיק שתפקידה, ממש כמו במקרה של מרצדס, למשוך אתכם אל אולם התצוגה, גם אם בפועל תצאו משם עם מכונית שמחירה 200 אלף שקל. מי מהן תנצח בלוחמה הפסיכולוגית הזו? כשנסכם את המכירות בסוף השנה נדע.
עוד על וולוו בוואלה! רכב
קונים רכב חדש? קבלו מבחן דרכים
לייק אחד ואתם חברים בקהילה המוטורית הגדולה בישראל
