נסיעה לאילת הפכה לחלק חשוב במבחנים ארוכי הטווח שלנו וגם את הסובארו XV החלטנו לאתגר בנסיעה הממושכת בחודש הרביעי למבחן עמו, בעיקר כדי לעמוד על צריכת הדלק שלו בשיוט רגוע וממושך מחוץ לעיר. התוכנית המקורית הייתה לארוז את המשפחה פנימה, לנדוד דרומה, להשתכן במלון לסוף שבוע ולחזור שזופים ועייפים במוצאי השבת. אבל לווירוסים שהפילו את הזאטוטים שלנו זה אחר זו היו תוכניות אחרות. אז המלון בוטל ונשארתי לבד עם ה-XV, עם המון קילומטרים לגמוא ובלי מלון. זה אומר לנסוע לאילת ולשוב באותו היום הביתה.
באופן אישי, אין לי בעיה לבלוע קילומטרים. להיפך, אני אפילו נהנה מזה, אבל לנסוע לאילת ולחזור באותו היום זה משהו שקשה כבר ברמה הפסיכולוגית, עוד לפני המעמסה הפיזית. אבל כבר ב-5:30 בבוקר יצאנו מתחנת הדלק בבאר יעקב דרומה במסלול המוכר - כביש 431, כביש 6, כביש 40 דרך מצפה רמון והרי אילת (אל כביש הערבה המשעמם להחריד אני לא מתקרב) ובסך הכל קצת יותר מ-350 קילומטרים לכל צד.
היה רדיו?
נהיגה בשעות האלה של היום היא תענוג צרוף עבורי. הכבישים שוממים, הטמפרטורות קרירות ומעט לפני עוקף באר שבע השמש זרחה באור כתום חמים. עד לאותו רגע גם תצוגת מפלס הדלק הראתה מלא ורק אחרי באר שבע הקוביה הראשונה נעלמה. אולם מחשב הדרך לא היה מעודד באותו האופן כשהציג צריכה ממוצעת של מעט יותר מ-12 קילומטרים לכל ליטר למרות הנהיגה הרגועה. לכל אורך הנסיעה אגב, שמרנו על המהירות החוקית והשתדלנו שלא להעמיס על המנוע יתר על המידה כדי להשיג צריכת דלק מיטבית, אך מציאותית ולא משתדלת מדי.
מצפה רמון חלף מהר למדי ועמו גם הפיתולים המענגים של כבישי הנגב ה-XV טרף את הדרך בלי להניד עפעף ואפילו הצליח לגרום לנו לחייך בקטעים המסולסלים. חלוקת המשקל הטובה שלו, יחד עם המתלים ההדוקים וההגה המדויק עושים אותו לרכב פנאי שמרגיש מצוין גם על האספלט. עם זאת, כשמתרחקים מהציביליזציה האחרונה דרומה, קרי מצפה רמון, גם לרדיו אין יותר מה להציע בתחום הזה של ישראל ושם חסרה לנו מאוד היכולת להשמיע מוזיקה דרך הסמארטפון. ה-XV שלנו מציע חיבור ישיר רק למכשירי אייפון מדור 4 (לי יש סמסונג), חיבור זה ביטל למעשה את כניסת ה-AUX כך שגם נגן סטנדרטי לא ניתן לחבר ויכולת קריאת קבצי MP3 של המערכת דרך שקע ה-USB גבולית עד מוטלת בספק במקרה הטוב.
רק הגענו, כבר חוזרים?
בשעה 9:07 כבר הגענו לאילת מצדה ההררי והיפה. אחרי עצירה קטנה לצילום מחייב בקצה הדרומי ביותר של ארץ ישראל, נכנסנו אל תחנת הדלק כדי למדוד מה הצלחנו להשיג בכל הקשור לצריכת הדלק. מד המרחק הראה שעברו בדיוק 353.7 קילומטרים מהתדלוק האחרון ו-27.8 ליטרים נמזגו אל מכל הדלק - רק מעט פחות מחצי מכל נצרך. חישוב מהיר מגלה שעל כל ליטר דלק גמאנו 12.7 קילומטרים, נתון שמקבל אצלנו ציון סביר בלבד, שכן בנסיעה רגועה שכזו ונטולת עצירות או עיכובים ציפינו לנתון חסכוני יותר. בחישוב העלות, הנסיעה ממרכז הארץ לאילת עלתה 177.8 שקלים בכסף אילתי נטול מע"מ (6.24 שקל לליטר) או 216 שקלים בכסף של שאר ישראל לפי מחיר של 7.53 שקלים לליטר. מחשב הדרך לעומת זאת היה אופטימי יותר עם נתון של 13.5 קילומטרים לכל ליטר.
כל ההתעסקות הזו עם המספרים השכיחה את העובדה שהגעתי לאילת אחרי 4 וחצי שעות נהיגה רצופה בלי כאבים, בלי מיחושים ואפילו בלי צורך ממשי לחלץ עצמות. אז אחרי ארוחת בוקר קלילה, שילבנו דרייב ועלינו חזרה צפונה חזרה, באותה הדרך כמובן. שעתיים, שלוש ואפילו ארבע שעות אחר כך, עדיין על מושב הנהג וללא עצירות משמעותיות. לפי השלטים, הבית כבר נמצא 20 קילומטרים מאיתנו, אבל חבל להפסיק עכשיו. אז סובבנו את ההגה 90 מעלות ימינה ועלינו להרי ירושלים להקפה הקבועה שמקלפת כמה מילימטרים מהצמיגים החמים.
בסופו של היום הארוך, שבנו הביתה לאחר שגאמנו 853 קילומטרים של נהיגה כמעט רצופה עם הסובארו הזה. יש מעט מאוד מכוניות שמאפשרות לנוסעים לבלות בהן זמן ומרחק ממושכים כל כך מבלי להעניש, מבלי לגבות מחיר מהגוף. זה לא קרה ב-XV. אז אולי הוא יכול היה להיות חסכוני מעט יותר, אבל אחרי כ-12 שעות מאחורי ההגה שלו, הנוחות חשובה יותר.
על הצד הטכני:
מנוע: בוקסר, 2.0 ליטר
הספק: 150 כ"ס ב-6,200 סל"ד
מומנט: 20.9 קג"מ ב-4,200 סל"ד
תיבה: רציפה
100-0 קמ"ש: 10.7 שניות
מהירות מרבית: 187 קמ"ש
צריכת דלק ממוצעת (יצרן): 15.1 ק"מ לליטר
משקל: 1,405 ק"ג
מרווח גחון: 22 ס"מ
זווית גישה: 29 מעלות
זווית נטישה: 29 מעלות
אורך, רוחב, גובה: 455, 178, 161 ס"מ
בסיס גלגלים: 263 ס"מ
נפח תא מטען: 350 ליטר
מכל דלק: 60 ליטר
כריות אוויר: 7
מבחני ריסוק: 5 כוכבים
אחריות: 5 שנים או 150,000 ק"מ
מרווח טיפולים: 15,000 ק"מ או שנה
מחיר: 160-173 אלף שקל
חודש שלישי עם סובארו XV
חודש שני עם סובארו XV
חודש ראשון עם סובארו XV
לייק אחד ואתם חברים בקהילה המוטורית הגדולה בישראל