שטח ירוק: למי יש בעלות על שמירת הטבע והסביבה?

אם זה לא היה מ?נ?ג?'ס, זה היה מצחיק – בעקבות כל כתבה העוסקת בטיולי שטח מזנק קומץ גולשים בזעקות שבר מתוכנתות, המעידות על כותביהן יותר מאשר על עצם העניין. "אתם הורסים את הסביבה ומשמידים את בעלי החיים" הם מקלידים בהתרגשות. "למה אתם לא מטיילים ברגל?". "אתם סתם מיליונרים משועממים" קובעים אחרים... אין לי בעיה עם ביקורת עניינית, ואני גם מודע לכך שחלק מנהגי ורוכבי השטח – אינם מכבדים את הסביבה, ואת המשתמשים האחרים בשביל.

כמו שיש נהגי כביש טובים ויש חוליגנים, כפי שיש פרחחים השולפים סכין, כמו שיש תיירים המשתוללים בטיסה, כך גם יש ג'יפאים וכידונאים שהתנהגותם אינה מוצאת חן בעיני. מה לעשות? בתוך עמנו אנו יושבים. אבל אלו מיעוט והג'יפאים איתם אני מטייל שומרים על הסביבה, אוספים את האשפה, לא מפזרים נייר טואלט בפינות היפות ביותר. אנחנו לא נוהגים על חוף הים, ולא מ?א?בקים רוכבי אופניים וצועדי שביל ישראל. אנחנו תמיד מציעים להם בקבוק מים, ובמידת הצורך – עזרה בניווט, או חילוץ מהשטח. אני אפילו מודה שחטאתי והקפצתי טירונים מותשים, שהתברברו במטעי האפרסקים של חורשן...

וזה לא רק אני. עם עליית קרנם של הקרוסאוברים הצטמצם פלאות מספרם של הג'יפים המטיילים במרחבי הנגב, ואלה שנשארו הם אוהבי טבע ושומרי סביבה אמיתיים. להקות הג'יפאים העירוניים שהיו יורדות לשטח כקוריוז אופנתי נכחדו לפני שנים רבות (נמאס להם מהטלטולים והאבק ונחמד להם לבלות בקניון הממוזג, מעולה!). ברשות שמורות הטבע והגנים כבר הבינו שהמאבק על שמירת הסביבה אינו מתנהל מול טיילי הג'יפים, אלא עם קבוצות אחרות. אופנועי שטח וטרקטורונים מושכים אליהם את הנהגים משולחי הרסן, ושם מוקד הפעילות.

זה לא אומר, אגב, שכל רוכב טרקטורון או אופנוע הוא שור מועד. רובם הגדול נוהג לפי הספר אבל האינדיאנים המעטים, מוציאים לכל הקבוצה שם רע. אילו היו הרשויות מאפשרות לנהל בארץ ספורט מוטורי ראוי לשמו, חלק גדול מהנהגים היה מוצא מסגרת ראויה לתת בגז. בעולם התרבותי מנקזים נהיגה ספורטיבית למרוצי שטח, ורק אצלנו הנושא חסום בהררי ביורוקרטיה – אבל זה כבר נושא לכתבה אחרת ולריאיון עם שרת התרבות והספורט, מירי רגב.

הבעיה היא שבין אבירי המקלדת יש גולשים הבטוחים שכל החוכמה נפלה בחיקם; לשיטתם ראוי לטייל בטבע רק ברגל, עם מימייה צהלית ושקיק אפונה יבשה. מכוניות? ג'יפים? אלה נועדו למושחתים ומאפיונרים. אז תרשו לי לומר לכם, חובבי הסנדלים התנ"כיים; טיול ברגל הוא דרך נפלאה לטייל, אבל לא היחידה. אפשר גם לדווש באופניים, לטייל בג'יפ או בטרקטורון, או לשלב בין הדיסציפלינות. לגבי הטענות שאנחנו מפקיעים את המדבר מרגליכם – תסלחו לי, לעתים עוברים ימים שלמים בשטח בהם איני פוגש כלב עזוב במדבר. בטיול היונימוגים נסענו 10 שעות רצופות, וראינו רק שני ג'יפים – גם הם חונים בשולי הכביש. כך שהקשקושים על כך שהג'יפאים גודשים את הנגב ולא משאירים מקום לצועדים, הם פשוט שטויות. אכן, בחול המועד פסח יהיה צפוף בגב צניפים אבל כך גם בכל מקום בישראל, מהכינרת ועד כרכום.

כפי שמותר לכם לא לנהוג בג'יפ, אתם צריכים לקבל את העובדה שלא כולם רוצים או יכולים לטייל ברגל; אצלי זה עניין של עצלנות אבל יש גם בעלי מוגבלויות, כולל אחד המגיבים לכתבה האחרונה – נכה צה"ל המתעקש לחשוב שגם לו מגיע לטייל בטבע, למרות שהחיזבאללה ריסקו לו את הברך! אבל בואו נעזוב דרמות צבאיות, ונעשה חשבון קטן. לפני כמה שנים צעד אחד מחבריי את שביל ישראל; לפני שהגיע למכתש רמון ביקש ממני להטמין לו בקבוקי מים ומזון בכמה נקודות; ירדתי דרומה בשמחה, והשארתי לו צידה ומשקה. לאחר מכן הקפיץ אותו רכב שני לנקודת הזינוק ולאחר שבוע ירד לדרום ג'יפ שלישי, שהחזיר את הצועדים הביתה. שלוש ירידות מהמרכז למצפה רמון, כדי לצעוד 30 קילומטרים ירוקים... אז עם כל הכבוד לשמירת הסביבה ורוממות הצועדים, אני מזהם את המדבר פחות מהם! אני גם בטוח שאני מזהם את האוויר פחות מרוכבי אופניים העולים עם מכוניות ליסינג מתל אביב לקריית שמונה, רק כדי לעשות את הסינגל של מנרה!

הנקודה היא שאנשים המתיימרים להיות ירוקים, נאורים ותרבותיים, אמורים להיות פתוחים גם להעדפותיו של האחר. יש מקום ומרחב לכל תחביב ואהבה; עבורי, כל מי שיוצא אל הטבע זוכה בנקודות זכות חשובות. ייבחר כל אדם את דרכו לממש את אהבת הטיולים, ובלבד שיכבד את שותפיו לשביל ואת דעותיהם, וישמור על הסביבה.

אם יש לכם מסר להעביר לאומה, אולי תנסו להתנסח בצורה שלא תגחך אתכם? כי אם חמומי המקלדת כותבים שאנחנו (ציטוט מדויק) "פלצנים עם אגו נפוח, שיצאו שעה קודם מבריכת המלון ושירי אה-גה-דו", אם הם מגדירים כל ג'יפאי כ"ילדים תאבי הורמונים שמתפארים שלי יש גדול יותר"... רבאק, אתם יודעים שזה לא משכנע אף אחד. מי שכותב על 'פלצנים מיליונרים' מוזמן לשבת איתנו סביב המדורה; שם יימצא את ארץ ישראל היפה, אנשי עמל ופנסיונרים, חקלאים ויוצאי היחידות המובחרות של צה"ל, חלקם שילם בדמו ובאיבריו עבור הזכות לטייל בארץ ישראל.

תגובותיכם המתלהמות רק מגחכות אתכם, ולא מאפשרות לכם להעביר מסרים שלעיתים הם ירוקים, חיוביים ונאצלים. כאנשים שאהבת ורוממות הארץ בפיהם, האם אתם באמת רוצים להיבלע בעולמם החשוך של הטוקבקיסטים הנלעגים? משם תשכנעו אותנו לצעוד בדרככם? האם כך 'הוא הלך בשדות'?

ככל שאני דוגל בפלורליזם תחבורתי, אני משוכנע שאת הפרחחים עוברי החוק אנחנו חייבים לכסח עד הסוף – לחלט להם את המכוניות, לשלול להם את רישיונות הנהיגה, להשליך לכלא את מי שפוגע בזולת. את הטרקטורוניסט שפגע בקבוצת האצניות האתיופיות היו צריכים להשליך לכלא ולהחרים לו את רישיון הנהיגה לצמיתות; בחומרה דומה צריך להעניש מי שמשתולל על חוף הים, מי שמזהם, מי שפורץ קוליס במדבר – ללא רחמים. אבל שאר נהגי השטח הם אנשים לא פחות טובים (ואולי אף טובים יותר?) מהמשתלחים בהכללות ובדעות קדומות.

קריאת התגובות לכתבות השטח מראה שרוב הגולשים מזדהים עם טיילי השטח, ורק מיעוט קטן וצווחני עושה את המהומה. אבל גם דיון כזה הוא הזדמנות טובה עבורנו, להתבונן במראה המאובקת. האם אנחנו באמת עושים כל מה שצריך? נוהגים רק על שבילים מסומנים, לא נוהגים בחושך, ישנים בחניוני הלילה? האם אנו מאטים מספיק כאשר אנו עוקפים את מדוושי וצועדי שביל ישראל? האם אנו עוצרים להציע להם סיוע במים, ניווט, או איסוף אשפתם?

מניסיוני האישי ומדיווחי מנהלי רש"טג, רוב הג'יפאים מתנהגים כיאות ובמשמעת. זה מצוין, אבל תמיד אפשר לעשות טוב יותר – לא להשתמש בכלים חד פעמיים, להביא קרשים למדורה מהבית, להשמיד ולקבור ניירות טואלט. במדינה בה מתייחסים לכל הנאה מוטורית כאל חטא קדמון, אנו נוסעים על קרח דק, ועלינו לחשוב גם על יחסי הציבור של עצמנו. ינבחו כלבי המקלדת ככל שירצו, ותמשיך שיירתנו לטייל בשבילי המדבר. אף אחד לא יגיד לנו איך לטייל!