ביקור בקודש הקודשים של אסטון מרטין באנגליה

"תתמיד על הקו הלבן, עוד, עוד, תימנע מהמהמורות שבנתיב השמאלי ושים לב לצלקות האלה על האספלט" אמר מדריך הנהיגה שמשמאלי, בעוד אנחנו שועטים על מסלול הניסויים מילברוק שבאנגליה ומדויק יותר, על גבי מסלול ההתנהגות האלפיני שבמקום. אני מנסה להתרגל למיקום השונה ברכב (נוהגים בצד הימני), למסלול הסופר טכני והלא מוכר, לראפיד החזקה (מאוד) בה אני נוהג לראשונה והוא מצדו ממשיך להעמיס לי את האינפוטים למוח עם הסיפור הבא: "הצלקות האלה נגרמו מההתהפכות של האסטון מרטין של בונד בצילום הסצינה המפורסמת בסרט סקייפול" אמר בגאווה.

"מגניב!" חשבתי לעצמי מבלי להישמע זקן מדי. אבל זה רק חלק מהסיפור, כי רק מסתבר שבסצינה הזו ובלוקיישן הזה הייתה כאן טעות הפקה קטנה. הוואנקוויש סירבה להתהפך ולא משנה מה עוללו לה. אפילו בנו לגלגלים הימניים רמפה קטנה שתקפיץ אותם ותעזור לנהג הפעלולים להרוס אותה בגלגול פוטוגני, אבל כלום. הוונקוויש נדבקה לכביש ובקושי הסכימה לבצע ספין מבויש. אז צוות הפעלולים החליט לשים מטען חבלה קטן שיקפיץ את הרכב בצורה נחושה יותר בעת העלייה על הרמפה.

הניסיון שלנו אומר שחיבור חומר נפץ ומכונית, לא הולך טוב ביחד, אבל לא שאלו אותנו. נהג הפעלולים האיץ, עלה על הרמפונת הממולכדת ושיגר את האסטון לשמונה גלגולים מרסקים במקום אחד בלבד. מכונית הספורט-פאר הבריטית עזבה לעולם שכולו טוב. "המזל הגדול היה, שכל הצלמים שהיו במקום הצליחו ללכוד את הגלגולים כדי שלא נצטרך לעשות את זה שוב". ומה על נהג הפעלולים, שאלתי. "הוא כבר לא עובד כנהג פעלולים", השיב המדריך בחיוך.

אי אפשר לנהוג במכוניות אסטון מרטין מבלי להכיר את שורשיה ההיסטוריים של החברה, כדי להבין את מיקומה היום בשוק הרכב, את מוצריה ועתידה. אז נספר לכם שיצרנית הספורט-פאר הבריטית החלה את דרכה בדיוק לפני 102 שנים בשנת 1913 על ידי ליונל אסטון ורוברט במפורד. השניים היו רוכבי אופניים ומכורים למהירות. אולם מהר מאוד גילו גם את יכולותיהם מאחורי ההגה של המכוניות של אותן שנים. רק שאלה לא היו מהירות מספיק לטעמם ותחביב פרטי לשדרוג כלי רכב ומנועים הפך לעסק שבנה מכוניות מירוץ על בסיס מכוניות מוכרות. מסלולי מרוצים מסודרים לא היו אז בבריטניה והתחרויות שנערכו התמקדו בנהיגה במעלה גבעות על גבי כבישים מפותלים, נגד השעון. במקרה של ליונל אסטון ורוברט במפורד, בגבעת מרטין. עד מהרה ועם הניצחונות, השם מרטין דבק לאסטון וכך נולד השם 'אסטון מרטין'.

למרות ההצלחה, הימים הבאים היו קשים מאוד עבור המותג. מלחמת העולם הראשונה עצרה את העבודה במפעלים, ב-1920 רוברט במפורט עזב את השותפות ומאז ועד 1947 החברה פשטה רגל מספר פעמים, תחת בעלויות שונות שלא הצליחו למנף את היכולות ההיסטוריות. ב-47' כאמור, רכש את החברה דיויד בראון שהתמחה בייצור טרקטורים והוא זה שייסד את דור מכוניות ה-DB (ראשי תיבות שמו). ב-1950 יוצרה ה-DB2 ואחריה DB2/4, ה-DB מארק III ב-1957. ה-DB4 כבר נחשבה למצליחה של ממש ב-1958 והצליחה להביא לחברה את המזומנים הדרושים כדי לייצר את ה-DB5 המיתולוגית בשנת 1963 - מכוניתו המפורסמת ביותר של 007 ג'יימס בונד, גיבור סיפורי הריגול בספרות והקולנוע הבריטי.

שנות ה-70 הזכירו שוב לחברה כמה קשה דרכה בעולם הרכב ואסטון מרטין קרסה כלכלית מספר פעמים בעשור זה, החליפה ידיים וניסתה למצוא את דרכה. המשבר הכלכלי של תחילת שנות השמונים הביא לירידה בייצור מכוניות החברה ל-3 בשבוע בלבד והעתיד נראה אבוד. למעשה, עד אמצע שנות התשעים, אז נרכשה אסטון מרטין על ידי פורד, החברה החליפה ידיים מספר רב של פעמים, כאשר כל סבב בעלויות שכזה הזריק לחברה מזומנים ודגמים חדשים, אך ההצלחה סירבה להגיע. בשנת 2003 הוקם המפעל החדש בגיידון ובאותה השנה חשפה אסטון את מכונית הקונספט שקדמה לוואנט'ג בתערוכת דטרויט וזכתה לעניין רב ואף הציגה את ה-DB9 המרהיבה שהחליפה את ה-DB7 אחרי עשור שלם.

בשנת 2007, פורד מכרה את רוב חלקה באסטון מרטין לידי פרודרייב (סדנת המירוצים שסייעה לה לשוב למסלולים עם ה-DBR9), לידי משקיע אמריקני וחברת השקעות מזרח תיכונית. באותה שנה, נכנסה אסטון מרטין גם לשוק הסיני ושנה אחר כך הודיעה על כוונתה להחיות את הלגונדה - מכונית פאר עם ביצועי על. החברה המשיכה להתגלגל בין בעלי מניות, עד אשר אלה הודיעו על מינויו של אנדי פאלמר, יד ימינו של קארלוס גוהן בקונצרן רנו-ניסאן, למנכ"ל החברה ב-2 בספטמבר 2014 והוא קיבל החלטה להחליף את כל קו המוצרים של החברה ב-5 השנים הקרובות ולהרחיבו גם לעבר קהל נשי עם הצגת ה-DBX קרוסאובר. הדור הבא של כלי הרכב ייהנה מהרחבת שיתוף הפעולה עם AMG (חטיבת הספורט של מרצדס) אשר רכשה 5% ממניות אסטון מרטין, בתמורה לאספקת מנועי V8 מוגדשים מודרניים ואת המערך האלקטרוני המתקדם של מרצדס (ניווט, אוטונומיה, מולטימדיה ועוד) החסר מאוד במכוניות החברה.

עם כל הכבוד לג'יימנס בונד, הדמות הבדיונית שאחראית לחלק ניכר מההילה סביב מכוניות המותג, לי יש משימה אחרת לגמרי - להתמודד עם מה שהראפיד V12 יכולה, עם מה שנהג המירוצים שמלווה אותי מבקש ועם מה שהמסלול האלפיני דורש. זו מכונית ארוכה, גדולה וחזקה מאוד והכביש הצר מתקשה להכיל את כל ההמולה הזו. אחרי לוקיישן ההתרסקות של הוואנקוויש של בונד, הכביש מתפתל ימינה, אחר כך שמאלה בפניה עיוורת לגמרי, צולל לירידה ואז לעליה חדה שנגמרת בפיתול מבהיל שמאלה. מזל שלפחות כאן לא מגיעה תנועה נגדית.

בירידה, בניגוד לכל היגיון נראה, המדריך מבקש ממני "עוד כוח, עוד כוח". כמה עוד כוח הוא רוצה? אני לא מצליח לראות יותר מ-150 מטר קדימה, משום שהכביש מפתח עליה חדה שאחריה נמצא הלא נודע. "עכשיו שים את ההגה ישר ותהיה מוכן". עוד לא הספקתי לשאול מוכן למה והאסטון מרטין ראפיד מזנקת לאוויר ב-120 קמ"ש.

זמן אוויר, ולא בסלולארי. תעופה ולא עם מטוס. למרות שהחגורה צמודה חזק, הגוף מתנתק לרגע מהמושב, חווה אפס גרביטציה לרגע. קפיצות לאוויר עם מכוניות מצליחות לעצור לי את פעימות הלב והפעם האחרונה שזה קרה, הייתי נעול בתוך מכונית WRC שאוהבת שזורקים אותה מגבוה, אבל עם מכונית ספורט-סלון סדרתית על אספלט? הכל עובר פתאום להילוך איטי ואני מדמיין את האסטון הזו מתנתקת מהכביש, קודם הגלגלים הקדמיים ואז האחוריים, מרחפת, את הגלגלים מסתובבים מנסים לחתור באוויר ואז את הנחיתה. האימפקט בכביש חותך את החלום בהקיץ ואין זמן למצמץ, כי ממול כבר יש פניה שמאלית חדה נוספת שגם בה המשך הדרך לא נראה.

הראפיד של אסטון מרטין היא כאמור מכונית סלון לארבעה נוסעים ועם 4 דלתות. בחזית שלה נמצא מנוע ה-V12 המוכר שלו נפח של 6.0 ליטר והוא מפיק 560 כ"ס וכמעט 64 קג"מ. תיבת הילוכים אוטומטית של ZF עם 8 הילוכים עוזרת לה להאיץ ל-100 קמ"ש תוך 4.2 שניות ומשם להמשיך למהירות גג של 327 קמ"ש. כן, אסטון מרטין לא שותפה לאמנה הגרמנית להגבלה אלקטרונית של מהירות הנסיעה ל-250 קמ"ש.

רובר הייתה זו שהעבירה את אסטון מרטין מהמפעל המקורי שלה אל המתחם המוטורי הענק בגיידון (Gydon), בסמיכות ללנד רובר ויגואר. גדר בלבד מפרידה בין החברות שפעם היו אחיות. כבר בכניסה מבהירים לנו מיד - זהו קודש הקודשים של החברה, אתם עלולים לראות כאן מכוניות בשלבי פיתוח שונים ולכן אסור לצלם. בחוץ עומדת על סלעים וואנקוויש שצופתה בכרום והפכה לפסל סביבתי, אחרי שנאכלה על ידי חולדות במתחם האחסנה בהודו לפני שהספיקו להעבירה ללקוח ובאמצע בריכת מים עומדת ואנטג' צהובה, מחלידה לאיטה.

מעבר לקירות השיש והזכוכית, הסיפור שונה לגמרי. נקי כמו חדר מעבדה לגידול שבבי סיליקון. כל דגמי החברה עומדים זה לצד זה באולם תצוגה ומעבר לו, המוזיאון הצנוע והמפעל שבו קורה הקסם. אסטון מרטין מייצרת כיום 4,000 יחידות בשנה וכולן ללא יוצא מן הכלל נבנות בעבודת יד. מי שמוביל אותנו לאורכו של פס הייצור מתגאה בעובדה שבמפעל ישנו רק רובוט אחד ותפקידו למרוח את הדבק מסביב לשמשת החזית של המכוניות ולהדביק אותה למקומה. כל השאר כאמור, מורכב, נתפר, מאוחה ונצבע ביד. אסטון דורשים 4 שבועות כדי לייצר מכונית מתחילת התהליך ועד סופו - 200 שעות עבודה, מהן 70 שעות לייצור תא הנוסעים, 50 שעות לצבוע את המכונית, 18 שעות לצביעת מכסה המנוע לבדו ו-49 דקות להרכבת השלד בתהליך איחוי בין אלומיניום לסיבי פחמן.

בניה ידנית אינה כלכלית, אלא הכרח לשם האדרת תחושת הפאר ומאחר והכל בנוי בעבודת יד, הכל גם ניתן לשינוי והתאמה אישית. אסטון מרטין לא מספיק ייחודית בעיניכם? החבר'ה כאן ישמחו להציג בפניכם את מחלקת Q. אותו Q מסרטי בונד שיצר עטים מתפוצצים והחביא מקלעים מאחורי הפנסים, רק בכיוון פחות לוחמני. אנשי Q ידעו לתפור לכם, עבורכם ויחד עמכם את המכונית שתהיה רק שלכם. הם יאפשרו לכם להיפגש עם המעצב הראשי של הרכב, לבקר תכופות בפס הייצור ואף לקחת חלק בתהליך הבניה, לבחור בין כל סוג ריפוד וצבע, כל גימור ותפירה ואפילו ישדרגו עוד קצת את מערכות הניהוג והכוח אם רק תשלמו על זה. וזה עולה לא מעט. למשל, להחליף את חוגות המיזוג ומערכת השמע מאלומיניום לזהב יצוק יעלה לכם כ-30 אלף דולר (לפני מסים). בסוף, אם תרצו, תקבלו אלבום מהודר שבו צילום מכל רגע של ייצור המכונית שלכם.

מתחם הניסויים של מילברוק כולל מגוון רחב של תנאי נהיגה לצורך בחינת כלי רכב בתהליכי תכנון שונים ואחד מהם, הזכיר לי את הילדות, כשנהגתי לעורר מערבולת בקערת הקורנפלקס לפני הבליסה. אז דמיינו קערה שכזו, רק בקנה מידה גדול - היקף של שני מייל (3.2 ק"מ) מאספלט שסלול בארבעה מסלולים בזוויות שונות. המסלול הראשון והפנימי שטוח לגמרי והחרים מזדקפים בשיפועים עולים. מדוע? כדי שנוכל לנהוג במעגלים כשההגה בעצם מופנה ישר - השיפוע רוצה להפיל את הרכב למרכז המעגל והכוח הצנטריפוגלי דוחק את הרכב החוצה במעלה השיפועים.

בלי לבזבז יותר מדי זמן יקר, אני מקיף את המסלול נגד כיוון השעון ומתחיל לטפס במעלה המסלולים, עד הרביעי והאחרון. לרוחבו של הנתיב כתובות הספרות 100 והמדריך שלשמאלי (נוהגים כאן בימין, זוכרים?) מסביר שב-100 מייל לשעה (160 קמ"ש) הכוחות הפועלים על הרכב מגיעים לאיזון מושלם ואז הוא מבקש ממני פשוט לעזוב את ההגה. לעזוב. בלי ידיים. זה קשה - המוח אומר "זהו, אם לא נהרגנו בקפיצה, עכשיו זה יקרה) והבטן אומרת "שגר. הכל בסדר". בלי ידיים, אז בלי ידיים והרכב ממשיך לנסוע ישר, כלומר שמאלה במעגל אינסופי בלי לזוז מילימטר בנתיב. הרפיה קלה מדוושת הדלק מורידה אותנו מטה אל מרכז המעגל והאצה מעלה אותנו החוצה.

"יופי, עכשיו כוח. עוד כוח" מבקש המדריך. אז רגל ימין מגבירה את הלחץ על הדוושה ומנוע ה-V12 של הוואנטג' שלו 568 כ"ס הולם בגב שלי כמו פטיש כבד. תוך שניות ספורות מד המהירות מראה 165 מייל לשעה, ובעברית, 265 קמ"ש ויש לה עוד לתת. מכונית הקופה הזו היא אחת היפות ביותר בליין של אסטון וגם אחת המיוחדות שבו. השלד משלב אלומיניום עם סיבי פחמן, אבל הגוף כולו עשוי מהאריג האקזוטי. היא קלה, מהירה (3.8 שניות מעמידה ל-100 קמ"ש) ומרגישה חדה בידיים כמו להב מושחז. נהגתי בה מעט, מעט מדי, אבל תוך רגע מתאהבים במכונה הזו. רגע לפני שהמוח שלי עושה לעצמו ריסטארט מהתנועה המעגלית האינסופית, אני מרפה מהגז, מחליש את הניגון הפילהרמוני ל-12 בוכנות של חצי ליטר כל אחת שבוקע מהאגזוזים ומנמיך גובה. צמרמורת.

ספק אם איאן פלמינג אשר יצר את סוכן ארגון הביון הבריטי MI6, ג'יימס בונד, או 007 בשמו הנומרי, תאר לעצמו מה יהיה עוצמתה של הדמות. בסדרת הרומנים והסרטים שהתפתחו מאז תקתק על מכונת הכתיבה את סיפורו הראשון בשנת 1953, בונד הפך את הברטה השנויה במחלוקת לנשק יום הדין, את נשות בונד לעוצמתיות בהרבה מהשפנפנות של יו הפנר (פלייבוי), את המרטיני המשוקשק ולא הבחוש ל'דרינק' הכי גברי ואת אסטון מרטין לאסטון מרטין.

בונד הוא אמנם דמות ולא יותר. פיקציה ספרותית, אבל עבור יצרנית מכוניות הסופר פרימיום באנגליה, הוא חשוב מאין כמוהו. בכירי החברה מנהלים מגעים קבועים עם 'איון' מפיקת סרטי בונד ויחד הם רוקחים את החיבור בין המרגל הקטלני לבין מכוניות הספורט של החברה. שון קונרי נהג ב-DB5, דניאל קרייג השמיד את הוונקוויש וגם את אותה DB5, אבל את אשר שניהם עשו למותג, לא ניתן לכמת גם בקילוגרמים של זהב. 23 סרטים כבר נעשו על בונד ולכבוד ה-24 שיגיע לאקרנים בנובמבר, אסטון מרטין ייצרו 10 מכוניות DB10 עתידיות. רק אחת תשרוד את הצילומים - מכונית הגיבור וכל ה-9 האחרות יחוררו בכדורים, יתרסקו בתאונות ויתפוצצו לרסיסים. אסטון מרטין עוד לא מצהירים בפה מלא אם ה-DB10 כוכבת הסרט אכן תהיה למחליפת ה-DB9, או שמה תיקרא DB11 ותעבור מספר שינוים ביחס למכוניתו של בונד.

אבל רגע לפני שאנחנו נפרדים ועולים חזרה לישראל מהחלום המוטורי בבריטניה, נלקחנו למקום שבו היה המפעל הישן של אסטון מרטין לפני עידן גיידון. ושם, מעבר לקיר המוסך ה"מרכזי" אם תרצו, נמצאת סדנת השיפוץ והשחזור של המכוניות הקלאסיות של החברה. כן, אסטון מרטין מחזיקה מתקן ענק שמייצר חלפים מקוריים עבור כל מכוניותיה מאז 1950 ובו ניתן גם לשפץ בכל רמה שעולה על דעתכם את האסטון הקלאסית שלכם. מסתם צביעה מרעננת וחידוש ריפוד המושבים ועד בניה מחודשת של כל מכונית באשר היא לרמה של חדש. אותנו שבו במיוחד דגמי ה-DB5 בכל שלבי השחזור. עבודה שכזו תעלה לכם 350 אלף פאונד בבריטניה, תימשך 18 חודשים תזכה אתכם במכונית שבכל רגע נתון תוכלו למכור במינימום מיליון פאונד או גם כפול מכך, אם לרכב הספציפי יש סיפור מיוחד. מהשנה, הוא קורה גם בישראל.

*הכותב היה אורח חברת אסטון מרטין באנגליה
"יבואן אסטון מרטין בישראל הינם תומר דותן ומאיר אוחיון, בעלי רשת הטרייד אין אוטודיל" אשר עוסקים/מתמחים בתחום הפרימיום והסופר פרימיום

עוד על אסטון מרטין בוואלה! רכב

קונים רכב חדש? כדאי שתבקרו כאן קודם

לייק אחד ואתם חבקים בקהילה המוטורית הגדולה בישראל