פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      למה תמיד נשלם מחירים מופקעים על רכב חדש

      המדינה מתחבאת מאחרי מסך ערפל של נוסחאות חשבוניות כדי לגבות מיסים שערורייתים מציבור הנהגים. הפרה החולבת? מס על שווי שימוש לרכב צמוד, שגדל בהיקפים דמיוניים

      סוחר רכב (ShutterStock)
      קנה רכב, שלם מיסים שערורייתים למדינה (אילוסטרציה: Shutterstock)

      בסופ"ש האחרון פורסמה בוואלה רכב כתבה על מכלול הסיבות שבגללן לא תקום בישראל מחאה בתחום הרכב. כל המומחים קבעו כי אחת מהסיבות המרכזיות לכך היא חוסר ההבנה של הציבור לגבי מדיניות המיסוי בנושא. לצערנו, היקף השיח הציבורי בנושא יוקר המחיה בתחום הרכב, מצומצם, ולא בכדי. המדינה על זרועותיה השונות מתחבאת מזה שנים מאחורי מסך עשן של נוסחאות חשבונאיות מורכבות שהציבור רחוק מלהבינו.

      לכאורה, האינטרס של המדינה מסתכם בהטלת מיסים על היבואנים ועל חלקי החילוף, אולם זו טעות גסה. אחד ממנועי ההכנסה הגדולים של המדינה - הינו שווי השימוש. בשבע השנים האחרונות, התייקרו הסכומים שהציבור משלם בגין שווי השימוש על מכונית משפחתית ביותר מ-100%. מדובר על הכנסה של עשרות מיליארדי שקלים שנכנסו לקופת המדינה במהלך השנים האחרונות, אשר משפיעה באופן ישיר על מדיניותה הכוללת בתחום התחבורה בישראל.

      להלן הסבר פשוט מדוע המדינה פועלת באופן שמתנגש עם הכמיהה של כולנו להורדת יוקר המחיה בתחום.

      סוחר רכב (ShutterStock)

      המדינה מעוניינת שתשלמו מחירים מופקעים על כלי הרכב

      מחירי הרכב בישראל גבוהים באופן ניכר ומקומם ממדינות רבות בעולם. מדוע נגזר עלינו לשלם מחיר שלעיתים גבוה פי שתיים ויותר? כי למדינה יש אינטרס מובהק שמחירי הרכב יעלו. אין מדובר רק על גובה המס שהיא מטילה על היבואנים. אחד ממנועי ההכנסה המשמעותיים שלה הוא מיסוי שווי השימוש. התקנות קובעות כי שווי השימוש של רכב צמוד יחושב כסכום של 2.48% מ"מחיר המחירון" הרשמי (הפיקטיבי) של יבואני הרכב.

      משמעות הדבר היא, כי ככל שמחיר הרכב עולה, המדינה מגדילה את הכנסותיה. פשוט וקל עבורה. היא אינה צריכה להפעיל מערך גביה אגרסיבי ואינה צריכה לפשוט על עסקים. כל שעליה לעשות הוא לגבות את המס ישירות מתלוש השכר של מחזיקי הרכב הצמוד.

      הכשל בתחבורה הציבורית אינו מקרי

      אוטובוס דן (שרון בוקוב)
      (צילום: שרון בקוב)

      הבעיה מהותית עוד יותר: אזרחי ישראל הפכו להיות שבויים של שיטת המיסוי הזו. את ה"תודות" יש להפנות לשרשרת הגורמים שאחראים על דשדוש שירותי התחבורה הציבורית בישראל. אין ספק כי רבים היו מוותרים על "התענוג" של "הטבת רכב צמוד" ותשלום שווי שימוש לו היו יכולים להגיע מידי בוקר בזמן למקום העבודה. אולם המציאות מכתיבה ברירה אחת עבור אלו שעיקר שימושם ברכב הוא לצורכי עבודה– תשלום מס גבוה. החלופה בדמות תחבורה ציבורית ישראלית – רחוקה להוות פתרון יעיל עבורם. אתם עדיין מתפלאים מדוע המדינה משקיעה מיליארדים בסלילת כבישים ומנתבת סכומים קטנים בהרבה לצורך השבחת שירותי התחבורה הציבורית?

      אבסורד זועק: ההוצאה על שווי השימוש גבוהה מסכום אחזקת הרכב

      אך יש עוד; לשיטת מדינת ישראל, קיים היגיון שסכום שווי השימוש שישלם המחזיק ברכב יהיה גדול מסך הוצאות אחזקת הרכב השנתי. ניקח לדוגמא רכב מסוג מיצובישי האנטר שעלות אחזקתו החודשית מגיעה לכדי 4,000 שקלים לאחר כ- 7 שנים. על פי התקנות הקיימות, הסכום שישלם המחזיק ברכב מידי חודש יעמוד על מעל לכ-6,000 שקלים .

      עיוותים אלו לא צפויים לבוא על תיקונם בשנים הקרובות ומי שסבור כי מחירי הרכב בישראל ירדו בטווח הנראה לעיין - מוטב שיתפקח ויבין כי מסך העשן בדמות וועדות למיניהן, נועדו לעשות דבר אחד בלבד, להסיט את הזרקור מהפעילות הקדחתנית של המדינה להגביר את הרגולציה ולשכלל את המחלבה. וכל זאת עוד בטרם דיברנו על סוגיית הבלו.

      אתם יכולים להוזיל את שווי השימוש

      סוחר רכב (ShutterStock)

      אולם יש קרן אור אחת והיא יוצאת דווקא משערי בית המשפט. קיימת אפשרות להוזיל את הסכום המשולם בגין שווי השימוש, אך באופן מאוד לא מקרי, המדינה אינה משקיעה מאמץ בשביל להביא את העניין לתודעה של הציבור. במה אמורים דברים?
      כפועל יוצא משורה של פסיקות מעסיק רשאי להציג כראיה, נתונים עובדתיים לגבי כמות הנסיעות העסקיות וכמות הנסיעות הפרטיות של כל עובד ברכב בכל שנת מס וכן את סכום הוצאות הרכב שבו נסע העובד בפועל. על בסיס נתונים אלו רשאי המעסיק לזקוף לעובד הנוסע ברכב צמוד בעיקר לצרכי העבודה שווי רכב מופחת לצרכי מס, המחושב רק לפי סך הנסיעות הפרטיות בפועל ביחס לסך כל הוצאות הרכב בפועל, דהיינו לפי - "שווי שימוש כלכלי ברכב". וכך להקטין את הוצאות השימוש ברכב צמוד.

      חישוב פרטני ומדוד כזה גובר לדעת בית המשפט על החזקה הקבועה בתקנות שווי שימוש ברכב, הקובעת שווי רכב שרירותי ואחיד לפי 7 קבוצות רכב שנקבעו על ידי רשות המיסים, או על בסיס שווי רכב ליניארי. לצורך כך, ישנם מספר תנאים שיש לעמוד בהם ובכללם : עריכת מעקב ובקרה של המעסיק על השימוש ברכב והשוואתו ליומן הנוכחות של העובד, ביצוע רישום מפורט של כל הנסיעות העסקיות ברכב, הכולל בין היתר: פירוט של שעת התחלה ושעת סיום נסיעה, מס' ק"מ (לגבי מונה הקילומטרז' וקיומם של מכשירי איתור רכבים שנועדו לצורך פיקוח וביקורת מדגמית ואקראית על פעילות הדיווח של הנוהגים בכלי הרכב

      *הכותב הוא רו"ח, סמנכ"ל חברת SAVETAX שעוסקת בהפחתת שווי שימוש ברכב.

      לייק אחד ואתם חברים בקהילה המוטורית הגדולה בישראל