כדי להתחיל בנימה חיובית ולפרגן לאלה שעמדו בפרץ, אנו שמחים לדווח שביום שישי נערך בחולות שונרא מרוץ שטח חוקי, בהשתתפות כשלושים כידונאים ונהגים. לאחר מסלול המכשולים הביורוקרטי אותו עברו המארגנים ובהתחשב בדרישות המופלגות של 'חוק הספורט המוטורי', פלא שמישהו בכלל הצליח לנהוג בחולות הלוהטים! אבל מסתבר כי השמועות על מותו של הספורט המוטורי בישראל, היו מוקדמות מדי.
הדברים נראו פחות אופטימיים ב-11:30, לאחר המתנה מתסכלת של חמש שעות ועיכוב נוסף בהזנקה. המתחרים הזועמים כבר החלו להעמיס את רכבי המרוץ על הנגררים, בכוונה לצאת להפגין אל מול ביתה של שרת הספורט החדשה; הם קיוו שמירי רגב תתחבר לספורטאים המביאים גביעים בינלאומיים, ומשמיעים את 'התקווה' על פודיומים ברחבי הגלובוס. אבל בדיוק אז סיימה המשטרה לערוך 'הסתננות יחידים' מסביב לבקרי המסלול, האור הירוק ניתן באיחור של ארבע שעות, והמתחרים נערכו לזנק בטמפרטורת 35 מעלות ובמכוניות המרוץ, אין מזגנים!
נראה כי הבעיה העיקרית היא שחוק הספורט המוטורי מטיל על הרשויות יותר מדי סמכויות והחלטות; תן למארגן מרוצים לקחת החלטות ואחריות, הוא יעשה זאת במהירות ומקצועיות. תן לשוטר או פוליטיקאי לקחת אחריות להזנקת מרוץ, והוא יקרוס תחת החרדה שתאונת הדרכים הבאה תתרחש בדיוק במשמרת שלו, ואז יהיו טענות וחקירות, ושימועים, והנה הלכה לו הפנסיה... לכן, בשום מקום בעולם אין לרשויות ממשלתיות אחריות ישירה על ניהול המרוץ. יש כללים ותקנות, מארגני הראלי מנהלים אותו במקצועיות (הקיימת גם אצלנו) ויאללה, יוצאים לדרך!
כשהמנועים רועמים, המוזות שמחות
ראשונים הוזנקו הכידונאים לשלוש הקפות מסלול באורך 38 קילומטרים; המתינו להם 114 קילומטרים תובעניים עם פניות חדות, באמפים אימתניים, וישורת ארוכה בה עוברים טובי המתחרים את ה-150 קמ"ש. במקצה הכידונאים השתתפו 8 אופנועים, 5 טרקטורונים וחמישה RZR'ים. הם ניסרו את השבילים ברעמת מנועים אופנועי 2 ו-4 פעימות, טרקטורונים מושחזים, ורייזרים אוטומטיים. האופנוען המהיר ביותר היה גב סלע שסיים שלוש הקפות ב-1:22 שעות, עם 27:41 דקות להקפה המהירה ביותר. רוכבRZR המהיר ביותר היה רוני פישמן עם 1:29 שעות. דורון וינטר המתאושש מפציעה עצר שעונים על 1:34 שעות, ברוך שובך!
לאחר מקצה הכידונאים נשמעה נהמה גדולה כאשר זינק לדרכו טל ויינברג, עם הבאגי קלאס-1 הכתום. "הצ?רעה הכתומה" היא ה- קלאס-1 המהיר ביותר בישראל, וטל יודע להוציא ממנו את המיטב. ה-V8 מנגן כמו פגניני, והמתלים מתמודדים בקלות עם נחיתות מגובה רב ובינוני. בזמן שנהנינו לשמוע את רעם המפלטים השיג טל את התוצאה הטובה ביותר במרוץ, 1:16 שעות (שש דקות מהיר מהאופנוען הטוב ביותר). בישורת האחורית רשם מד המהירות 180 קמ"ש, חוויה מרגשת בשביל כורכר משובש
הטרופי טראק של ירון כהן עצר את מחוגי השעון על 1:25 שעות, 9 דקות לאחר ווינברג; בהקפה השלישית נותקו שלוש משמונה הבוכנות, וירון נאבק כדי להביא את הטרופי טראק הפצוע אל הסיום. שי שמעוני נהג את הטנדר 1T כמיטב יכולתו, אבל הבאמפים הרצחניים לא עשו לו טוב; הוא סיים ב-1:28 דקות, זמן מצוין לקטגוריה. דדי שפרונץ סיים ב-1:40, אילן פטורי ו-רן סיטון קבעו 1:24 מצוין עם הבאגי T1 2X4.
שני באגי 'קלאס-1' זינקו, אך לא סיימו את המרוץ; אלירן יפרח איבד את מיכל העיבוי, לא לפני שקבע את ההקפה המהירה במרוץ 24:22 דקות (אלירן התחרה גם במקצה ה-RZR ולא סיים). לאייל לביא נקרעה רצועת המנוע בהקפה השנייה, סוף המרוץ. בקטגוריית הטרקטורונים נרשמו זמנים מוזרים, שלא אפשרו לקבוע דירוג מסודר ואמין.
לעתיד טוב יותר?
עמותת ראלי-רייד ישראל מתכננת לארגן השנה עוד שלושה מרוצים: באר מנוחה, צאלים, הנחלים הגדולים. מרוץ אשלים הוכיח שלמרות כל הקשיים (להם אחראיים המשטרה והאבטחה, פוליטיקאים, המארגנים וחלק מהמשתתפים), יש עוד תקומה לספורט המוטורי בישראל. רשות הספורט תרמה מתקציביה, ושלושה אנשים התנדבו יומם ולילה כדי לארגן את המרוץ רפי כהן, ניצן שקל ואלי שחר. עזרו להם וותיקי עולם המרוצים בישראל: ניר בן ארי, וויקו אסולין, מישל גדז' ואחרים.
מסלול מירוצים חוקי יוקם בערד בתוך שנתיים?
כמי שמלווה את הספורט המוטורי בישראל עשרות שנים, אני יכול להעיד שבשנים הפרטיזניות שלפני חוק הספורט המוטורי, נערכו כאן אירועים גדולים ומדליקים החל במרוצי 'חרמון אילת', ליגות ניווט (מסע מעולם אחר, נעם היימן) ועבירות (ליגות יוקוהמה ויונדאי), מרוצי באחה של כמה ימים, ועוד. היום יש לנו מלחמות יהודים בין ארגוני נהגים ועמותות שונות, וחוק הספורט המוטורי אינו עושה טוב לאף אחד. אבל החוק כאן ועלינו ללמוד לחיות איתו - ובמקביל לנסות לרתום את שרת הספורט, כדי להתאים את החוק למציאות ולהקל על העמותות.
משמחת אותי העובדה שיש עדיין מתחרים המוכנים להשקיע מזמנם ומכספם, ויש משוגעים המתנדבים לארגן אירועים כאלה, על חשבונם זמנם ודלקם האישי. אבל אי אפשר לקיים ספורט מוטורי על בסיס תשוקת הספורט ורוח ההתנדבות בלבד. אנו חייבים לפתח כאן תשתית ספורטיבית שלא תדחק את המתחרים הישראלים אל הבלקן ואירופה, ותמשוך ספונסורים המבינים את חשיבות הספורט המוטורי. בואו נקווה שיוסי ניסני מ'הרשות לנהיגה ספורטיבית' יתחיל לעשות את תפקידו, שקצינים ומנהלים יפסיקו להערים קשיים על המארגנים, ושלמתחרים יישארו כוחות וכספים כדי לשמור על הגחלת!
