כמו גדולה: הונדה ג'אז 1.3 ל' Comfort החדשה במבחן דרכים

איפשהו בין הפרידה מהונדה S2000 לקליטת מנועי "חלומות כדור הארץ", הונדה קצת איבדו את דרכם; התוצאה היא אכזבות אקולוגיות כמו הונדה אינסייט, ודגמים סמי-ספורטיביים כהונדה CR-Z שיסיימו את חייהם כגימיק. אפילו את הונדה אקורד יקירתנו חתכו האירופים כי אף אחד כבר לא באמת קונה מכונית מנהלים. אז אחרי פרק התחבטויות ממושך, נדמה שלקחו הונדה נשימה ארוכה והחליטו לרכז מאמצים בשתי חזיתות: מכונות ספורט מוגזמות (ע"ע NSX וטייפ R נינג'אית, שהלהבה לא תדעך) ורכבי פנאי להמונים - לקראת HR-V החדש ו-CR-V, שממשיך לאתגר את יריביו עם אצבע על הדופק.

במרקם שמורכב מקרוסאוברים ומסיוויק שגרתית, שממתינה בקוצר רוח למנועי טורבו ב-2017, אנחנו נפגשים עם מכונית שראויה להגדרה "אי של יציבות": הונדה ג'אז. קהילת הסופר מיני צירפה אותה לשורותיה ב-2001, ובדרך נחושה הפכה היפנית החביבה ללהיט בקרב משפחות בתחילת דרכן שמצאו בה מרחבי מחייה נדירים; החיבור בין המוניטין היפני ליכולת לשאת 5 מבוגרים במכונית עירונית בעלת תא מטען גדול ורצפה משוכללת, השאירו את המתחרים ללא תגובה הולמת.

בדור השלישי, הונדה משוועת לרתום את היכולות המחוננות של הג'אז לקהלים צעירים עוד יותר. לשיטתה, סוד הצלחתה של הג'אז 2015 טמון ביכולת לחזק את תכונותיה הטבעיות, ולעטוף אותן בחבילה ויזואלית וטכנולוגית שמתיישבת עם המחצית השנייה של העשור הנוכחי.

בארון התארים של הונדה ג'אז אפשר למצוא ערימה של הישגים על אמינות מופלגת, אבל לחובתה גם תארים שנויים במחלוקת שניתנו לה בגין הרכב המומלץ על ידי אגודת הגריטארים בבריטניה (בפרט הגריאטריות, ואפילו ב"טופ-גיר" הקדישו לכך דקות מסך). בהונדה חשדו שהאשם אולי נעוץ בעיצובה החיצוני העגלגל והמתון מול הקליאוים והפיז'ואים החצופות, ולכן בגלגול הנוכחי שרטטו אותה בצורה כזו שתקלע (גם) לטעמו של דור האייפון המחוצ'קן.

התוצאה אינה חד משמעית לטובתה, אך היא משדרת את הנוסח הנעורי שנפקד מהג'אז שנים ארוכות. השילוב בין החזות ה"מהירה והעצבנית" של הסיוויק, לבין המבנה המרווח של התקרה וקשתות הגלגלים הבולטות, השבכה המושחרת והחישוקים הנאים, משווה לה מראה של סופר מיני שהיא סופר פרופורציונלית ומושכת. רכב המבחן שהגיע בצבע אדום, מדגיש היטב את השינוי שעבר עליה.

ג'אז טיפחה חלק ניכר מהרפרטואר שלה על השימושיות והווירטואוזיות של תא הנוסעים. אם תשאלו בעלי ג'אז מה דעתם עליה ואיך היו מתארים אותה, סביר שתקבלו תשובה זהה במרבית המקרים - מכונית קטנה, שהיא נורא גדולה. הפטנט של מכל דלק שמותקן במרכז הרכב תחת המושבים הקדמיים במקום מאחור, וקונפיגורציה של חלל פנים שמסוגל לאכסן מבוגרים בקלות יתרה הפך לסימן ההיכר בג'אז, סימן שממשיך להשלים חלק יסודי מזהותה.

בהונדה החליטו שבדור החדש ילכו צעד נוסף קדימה; הפלטפורמה חדשה לחלוטין, בסיס הגלגלים התארך ב-3 סנטימטרים, היא צמחה לאורך בכמעט 10 סנטימטרים בהשוואה לקודמתה, ושיפור גדול נרשם במרחקי המרפקים בין היושבים בשתי השורות ובתא המטען. זה אגב הוגדל ב-17 ליטרים ל-354 ל', ומשתרע עד 1,314 ליטרים בקיפול השורה השנייה. התמונות לא עושות חסד עם יכולת הנשיאה של הג'אז או הגישה המאוד נוחה אל פתח השפה; המבנה האחורי רחב, קו ההעמסה נמוך והנפח מרשים וכולל נקודות עיגון. רק לשם השוואה, מכונית סופר מיני ממוצעת מסתפקת לכל היותר ב-285 ל', ולרוב מדובר בפחות מכך.

גולת הכותרת באגף השינוע היא פילוסופיית התכנון של הג'אז שנשענת על 4 מצבים שהם חלק מסידור ה-Magic Seats. לא בלבד שהרצפה הופכת את עורה בהתאם לצורך, אלא במצב Long למשל, בו כל המושבים מקופלים ויוצרים מנהרה, ניתן להעמיס חפץ שאורכו כמעט 2.5 מ'. הג'אז פשוט מתחננת שתאתגרו אותה בשיגעונות הובלה, והיא כבר תמצא לכם פתרון מתקבל על הדעת.

הקפיצה אל מושב הנהג מהספסל האחורי משאירה עלינו רושם מצוין. מחד, פלסטיקה היא התפאורה הראשית כאן - והרבה ממנה פולש לשטח המחייה, במיוחד בחלק המסיבי שמפריד בין הנהג לזגוגית הקדמית. אולם, האיכות גבוהה בהרבה מכפי שהייתה והתחושה אינה זולה אלא מוצקה ועמידה - מסוג התרכובות שישרדו את המכתשים שנפערו באזור העבודות להקמת הרכבת הקלה בגוש דן.

תכנון הפקדים בג'אז מחולק בין מסך המגע המרכזי של 'הונדה קונקט' לבין הצג הדיגיטלי בלוח המחוונים. כאן, בגרסת קומפורט, קיימת שליטה רב תפריטית הן על המידע שמוצג בלוח המחוונים והן על המידע שמוקרן בצג הראשי - וכמעט הכול נגיש מגלגל ההגה. מלאכת התפעול קלה, ולא תתקלו באף מתג שמצריך פענוח של שעתיים וחצי כדי לגלות על מה השפיע ומהן ההשלכות.

העיצוב ההיקפי של הדקורציה די נעים, עם ריווח חכם, זורם בסדר, וחולק קווי דמיון עם סיוויק. אהבנו את עוביו של גלגל ההגה ותחושתו בידיים, ולחובבי החפיצים צמד שקעי USB, כניסת HDMI ואפליקציות מובנות עם גישה מהירה לשירותי אינטרנט וכדומה. משענת היד שימושית אבל קצת נמוכה לטעמנו ומערכת המיזוג נראית מיושנת.

היו ימים שבהם מבט חפוז אל הנתונים בעלון המכירות היה חורץ את גורל העסקה. מנוע 1.3 ל' ותיבה רציפה, לכאורה, לא נשמעים כמו משהו שכדאי להשתעבד עבורו בבנק. אלא שבשנים האחרונות חלה התקדמות אדירה בכיול של תיבות ההילוכים הרציפות (CVT), ודווקא המנוע הפך להיות החוליה החלשה אם אינו הוכשר לטפל בעומס של השלדה והנוסעים.

הונדה, תפרו לג'אז מערכת הינע מאוזנת שמספקת ביצועים טובים. יחידת הכוח בחזית מפיקה 102 כ"ס ב-6,000 סל"ד, ועקומת המומנט מחלצת 12.54 קג"מ מטווח של 5,000 סל"ד. החיים בהיעדרו של מגדש טורבו עשויים למרבה הצער להיות נטולי חדווה, להתחיל בעצלתיים, והם מאלצים את הנהג לשהות בתחומים "חיים" שנמצאים מעבר ל-3,500 סל"ד. בתוך כך, המנוע של הג'אז מצליח להתמודד עם נהיגה מפוקקת או מהירה, וביכולתו ולסחוט האצה ל-100 קמ"ש ב-12.8 שניות (12.1 ש' יצרן), ומ-80 ל-120 קמ"ש ב-7.4 שניות. גם בעליות התלולות של הרי ירושלים מבצע עקיפות בצורה בטוחה באופן מפתיע.

התיבה הרציפה של הג'אז, על 7 הילוכיה הממוחשבים, מציעה "התנהגות" שמאוד מנסה לחקות תיבת הילוכים אוטומטית פלנטרית ויוצא לה משהו באמצע; במצב רגיל, D או S, היא מפגינה כוח רציף וקצת מנומנם יש לציין, אך היא מפקידה בידי הנהג שליטה טובה יותר דרך מנופים מגלגל ההגה שמשפרים את העידון על תגובות המכונית. צריכת הדלק היא נקודת חוזק של הג'אז, שהחזירה בממוצע כ-14 ק"מ לליטר בתנאים משולבים: מאומצים, בינעירוניים ועירוניים. למשוטטי האוטוסטרדות היא תחזיר יותר מ-17 ק"מ לליטר.

חלקים מהרפורמה של הג'אז מורכבים מדיאטה ושינוי דינמי מעניין מתחת לעור. הונדה השילו ממשקלה של הג'אז 12% וטיפלו בשיכוך ובהיזון החוזר ממערכת המתלים. מכונית מסוגה, שגובלת במיני MPV עם מרכז כובד גבוה, בד"כ אינה מקבלת מחמאות על תכונות אקרובטיות שמעניינות מתי מעט. ויחד עם זאת, הג'אז החדשה סוף סוף מתרגמת את הטכנולוגיות שהושתלו בקרביה לניהוג שאפשר להזכיר אותו בנשימה אחת עם כמה ממתחרותיה היפניות והקוריאניות. האירופיות עדיין בליגה אחרת.

ההגה לדוגמא, בהחלט מספק אינפורמציה שימושית מהכביש. ההיגוי מהיר בשיעור של 22% ביחס לדגם היוצא והכניסה לפיתולים אינה מלווה בחרדות על איזון ובהלה. ישנה קורלציה ברורה בין הנתונים המספריים של הונדה לבין מה שקורה על האספלט בפועל כשהעומסים מתגברים ונדרשת טיפה יותר בקרה על התנודות שלה. היא לא ממהרת לאבד אחיזה ולרוב תהדק את העיקול פנימה, אך יש לשים לב שהזנב קצת "שמח" מידי לעתים. מערכת בקרת היציבות תתריע מתי עברתם את הגבול והפרזתם בשובבות. בעניין זה, נציין כי לג'אז מעטפת הגנה כמעט מושלמת שמחפה על טעויות ומזהירה מפני שטויות: בקרת בלימה אוטומטית בשעת חירום במהירות עירונית, שמירה על סטייה מנתיב, התראה על עצמים קרובים, מערכת זיהוי תמרורים עם מגביל מהירות חכם, חיישנים היקפיים, תאורה אדפטיבית (מונעת סנוור עד 40 קמ"ש) ועוד.

כשעוברים לצד הרגוע, הנסיעה המנהלתית בג'אז די נעימה. היא מכונית נוחה מאוד; מושביה אוחזים היטב, שדה הראייה מצוין (חריצים בקורות A), הטיפול בסלילה הישראלית מרשים על כל סוגיה, הבלימה נחושה וכל אחד ימצא פה תנוחת נהיגה שמתאימה לו בזכות כיוונים במושבים ובעמוד ההגה.

הונדה ג'אז היא סופר מיני פונקציונלית שנותנת תמורה הולמת למחיר. עלות הדגם הידני כאמור 89 אלף שקלים בלבד, אך הדגם הרציף שנבחן שלכם בעבור 106 אלף שקלים, ואפשר גם ב-103 אלף שקלים אם מדלגים על כמה צעצועים; זהו פער של כ-10,000 שקלים ביחס לדגם הקודם שזכה לקבלת פנים צוננת בשל עלותו הגבוהה.

ג'אז 2015 לא הכי מהירה ברמזור, וגם לא הכי מרתקת בעולם. אבל היא באמת כל חדשה: היא מעוצבת כך, נוסעת כך, מאובזרת כך, וזו אמנם בחירה רציונלית, אך יש בה ניצנים רגשיים שמסתתרים מתחת לחזות המרועננת ותא הנוסעים הוורסטילי. ביבואנית לישראל 'מאיר', מספרים שקצב ההזמנות תואם את הציפיות - למעלה מ-500 יחידות כבר נמסרו והביקוש גדל וזמן ההמתנה מתארך. זו מכונית שתהווה נקודת תפנית חשובה ליבואנית המקומית שנאלצה לנופף לשלום לכמה מכוניות חשובות, ונערכת בעתיד להשקת HR-V וכן, גם הונדה סיוויק טייפ R תעשה עלייה ויש אפילו חלומות רחוקים, לייבא את ה-NSX.


עוד הרבה על הונדה בוואלה! רכב
מבחני דרכים חדשים בוואלה! רכב