דומה כי בזמן האחרון, אנחנו בעין הסערה, מותקפים מכל עבר ובעוצמות שלא ידענו. אפילו מזג האוויר נגדנו, ביג טיים! פעם, ירד פה גשם, היום זה מבול; פעם, הברד היה בגודל של שקל, היום הוא בגודל של אגרוף. אחרי הגשם, ברחובות היו נחלים, היום יש נהרות; שלוליות? זה כל כך שנות השמונים. היום זה מינימום הצפות. פעם שקענו במים, היום אנחנו טובעים. הנכוניות והאופנועים השתנו גם כן בשנים האחרונות. הבטיחות הפסיבית השתפרה, יותר כריות אוויר מגינות עלינו ומערך אלקטרוני שלם ימנע מאיתנו להחליק בכביש, ברוב המקרים. אבל למרות הכל, המיומנות של בלימה נכונה וחמיקה מהסכנה מלפנים נשארה זהה בדרישותיה. קיבצנו את און יעקבסון מבית הספר לנהיגה מתקדמת דרייב ארט ואת כפיר לווין מבית הספר לרכיבה מתקדמת פרוריידינג ויצרנו מדריך חשוב. קראו, זכרו ותרגלו כדי למנוע סכנה.
נוהגים על רטוב: בולמים כמו בקיץ (און יעקבסון)
אז מהי הדרך הטובה ביותר לנהוג בתנאים האלו? ובכן, המומחיות שלי היא לא בתחום הספנות ולכן ההמלצה שלי בתנאים האלו היא לא לנהוג, לחנות במקום גבוה ומקורה ולוודא שהביטוח המקיף בתוקף ושהוא מכסה פגעי מזג אוויר. אלא שרוב הזמן, באמת רק יורד פה גשם, והכבישים רק רטובים וניתן להוריד את החיים מהאחסנה בבוידם ולהמשיך בשגרה. כלומר, אשכרה לנהוג על כביש רטוב.
דומה שהפחד הגדול ביותר של הנהגים בנהיגה בכביש רטוב, הוא בלימות חירום. מצב בו מסיבה כלשהי איבד הנהג ריכוז או עניין בכביש ועבר להתעסק בדברים אחרים במקום לנהוג (מי אמר טלפון?) ולפתע הוא מרים את מבטו לכביש ומגלה שהמכונית לפניו עומדת, או מאטה במהירות והנה התאונה היא כמעט בלתי נמנעת. האומנם? עד לפני כשני עשורים, בלימת חירום על כביש רטוב הייתה אומנות השמורה לנהגי מירוץ, או לפחות נהגים מקצועיים שעברו קורס או שניים בחייהם. מערכות עזר אלקטרוניות (דוגמת ABS) עוד לא הייתה נפוצה ולכן היכולת לחמוק ממצב חירום הייתה תלויה אך ורק במיומנות הנהג. או במזל. היום זה הרבה יותר פשוט. בחמש השנים האחרונות מצוידות כל המכוניות החדשות בשלל מערכות אלקטרוניות לסיוע בשליטה במכונית. מערכת ABS המונעת נעילת גלגלים היא בררת מחדל, כמעט בכל המכוניות שנמכרו כאן בעשור האחרון. והמערכות האלו הופכת את השליטה במכונית לעניין של מה בכך.
בשנים האחרונות, בכל קורס נהיגה מתקדמת לקראת החורף, עולה השאלה: אז איך מבצעים בלימת חירום בכביש רטוב? התשובה פשוטה. באותו האופן כמו על כביש יבש - כי אין הבדל בשיטה, יש הבדל ברמת האחיזה. ולכן, נדרשת לחיצה חזקה והחלטית על דוושת הבלם והפעלה מידית של מערכת ה-ABS. לא להתרגש ולהיבהל מהדפיקות והתקתוקים של המערכת! הכול תקין. ככה זה צריך להישמע. מערכת ABS מודרנית "יודעת" למקסם את יכולת הבלימה של המכונית בכל מצב (על כביש. בניגוד לשטח. אבל שם זה סיפור אחר) ולכן תקצר את מרחק הבלימה בהשוואה למכונית ללא המערכת. לעולם הגלגלים לא ינעלו בזמן בלימה ולכן המכונית תישאר בשליטה מלאה של הנהג. זאת ועוד: בזכות העובדה שהגלגלים לא ננעלים, ההיגוי לא נפגע ואפשר לכוון את המכונית ימינה או שמאלה (תוך כדי בלימת חירום!), לחמוק מהמכשול ולמנוע תאונה.
שני דברים נוספים וחשובים: האחד, לאן שהמבט מסתכל - לשם הידיים הולכות. אל "תנעלו" עם העיניים על הפגוש הגדול והמפחיד של המכונית שאתם עומדים לפגוע בה, הסיטו את המבט לאן שאתם מנסים להתחמק. רבים הסיכויים שאם תעשו כן - תצליחו במשימה. ודבר שני, מיד אחרי שהצלחתם במשימה, הסדרתם את הנשימה והאשמתם את כל העולם בזה שכמעט עשיתם תאונה, תנו לעצמכם ניעור רציני. נקלעתם לצרה עוד הרבה קודם, בשלב בו איבדתם ריכוז בנהיגה. רוב תאונות הדרכים נגרמות בגלל איבוד ריכוז. ולפיכך, תתמקדו בנהיגה. יותר קל לא להיכנס למצב חירום, מאשר לדעת איך לצאת ממנו.
על שני גלגלים: בלימה או חמיקה? (כפיר לוין)
מתי נעדיף לבלום לפני מפגע כלשהו הנמצא לפנינו? ומתי נעדיף לשנות את הקו/ נתיב בו אנו נעים כדי לעקוף את הבעיה? מדובר ללא ספק באחת הסוגיות החשובות והלא קלות להחלטה עבור המשתמש הדו-גלגלי, ובמקביל ידוע שניסיון והאימון בכל אחת מהטכניקות תסייע להגעה להחלטה הנכונה עבור כל מצב בפני עצמו ובוודאי לאיכות הביצוע שלנו.
הכלל המרכזי סביבו אנחנו ממליצים לנקוט הוא, שלמהירויות נמוכות יחסית (עד כ- 50 קמ"ש) בהן מרחק העצירה של דו-גלגלי הוא קצר - רבים הסיכויים שנצליח לגייס לטובתנו את הבלמים ואת יתרון הדו-גלגלי על פני שאר כלי הרכב בתחום המשקל הנמוך שמסייע בקבלת מרחקי בלימה קצרים. במהירויות גבוהות יותר גם הדו-גלגלי נדרש למרחקי בלימה בלתי-מבוטלים ולכן מחוץ לעיר למשל, שם גם הנתיב רחב יותר ובעל שוליים גדולים יותר, סביר שנעדיף לנסות לחמוק מאלמנט שמסכן אותנו על הנתיב בו בחרנו לנוע.
עיקר כוח הבלימה מגיע מהבלם הקדמי שהוא גם הגדול יותר בקוטרו ובעל מערכת הידראולית מתוגברת לעומת הבלם האחורי. הסיבה לכך פיזיקלית- בכל האטה מופעל כוח על הגוף הנע (הדו-גלגלי והרוכב) המייצר העברת משקל אל הגלגל הקדמי. ככל שיש יותר משקל על הצמיג כך הוא נצמד חזק יותר לאספלט ומספק יותר אחיזה המאפשרת הפעלת כוחות בלימה גבוהים וקבלת מרחקי עצירה קצרים. יחד עם יתרונות הבלם הקדמי מגיעים גם החסרונות: לבלם הקדמי פוטנציאל עצמה גבוה, המתאים לניצול מקסימלי של המצב בו עבר משקל אל הגלגל הקדמי והאחיזה בו גבוהה. בכל מצב אחר (למשל רגע לפני הבלימה, בו המשקל עדיין לא עבר קדימה), עלול להיות מדובר בפוטנציאל בלימה גבוה מדי שעלול בתנאים מסוימים להוביל לנעילת הגלגל קדמי. זה בדיוק המצב שנכפה עלינו הרוכבים כאשר אנחנו נבהלים ממשהו לפנינו ומסתערים על הבלמים - המשקל עדיין לא עבר אל הגלגל הקדמי אבל הבהלה הובילה ללחיצה חזקה ומהירה מדי על הבלמים וזו עלולה להוביל לנעילת גלגל קדמי ולאיבוד השליטה.
הבלם האחורי אומנם משני בעצמתו לבלם הקדמי אך בהחלט תורם לצמצום נוסף במרחקי הבלימה ולכן חשוב לא לוותר עליו, במיוחד במצבי רכיבה בזוג או במקרה של הקטנועים עת מונח יותר משקל על החלק האחורי ויש יותר אחיזה לנצל לטובת בלימה עם הבלם האחורי. הבעיה עם הבלם האחורי היא שכאשר מדובר בכוחות בלימה גבוהים, מה שאומר הרבה משקל שעובר קדימה ומעט משקל שנישאר מאחור, יש פוטנציאל לנעילת הגלגל האחורי תחת בלימה. עלול להיות מסוכן אם כי כל רוכב יעדיף להתמודד עם נעילת אחורי על פני נעילת קדמי.
אם כן, הבלימה הנכונה היא לחיצה הדרגתית על שני הבלמים (בהדרגה עובר המשקל קדימה) ועלייה הדרגתית בעוצמת ההפעלה של הבלם הקדמי (שם כרגע יש יותר אחיזה לנצל), כאשר את האחורי נשאיר בעצמה נמוכה יחסית כדי לא להסתכן בנעילתו. יש לציין שדרוש לא מעט תרגול על מנת להכיר את הכלי בו אתה משתמש, יכולות הבלימה שלו, היציבות המובנית שלו ולא פחות חשוב - את כישורי הבלימה שלך, הרוכב. חשוב להבין כי הכתוב כאן אינו מהווה בשום פנים תחליף להדרכה ואימון מעשיים, שם תחת השגחה מקצועית קטנים הסיכויים להבנה לקויה או לביצוע טעויות שעלולות להיות מסוכנות.
חמיקה ממכשול היא למעשה שינוי מהיר בקו התנועה שלנו, כאשר קו התנועה המקורי הפך ללא מתאים להמשך תנועה מסיבה כלשהי. עדיין, רוב הרוכבים יעדיפו כמעט תמיד לנסות ולבלום כדי להיחלץ מהמצב, אך ישנם מצבים בהם ברור לך שלא תצליח לבלום באופן מספק ואלה הם בדיוק המצבים בהם אין לך ברירה אלא לנקוט בחמיקה ממכשול. הבעיה העיקרית שלנו במצב המתואר היא שאם התגלה איזשהו מכשול או מפגע שגרם לנו להחליט לשנות קו - הרי שהוא גם מפחיד אותנו. וכשאנחנו פוחדים ממשהו סביר שנתעכב עליו עם העיניים יותר מדי זמן, מה שעלול לפגוע ביכולת שלנו להצליח בפעולת החמיקה. קוראים לזה: נעילת מבט.
לכן הדבר הראשון שעלינו לעשות הוא להסיט את העיניים מהר ככל האפשר ממה שהגדרנו כבעיה, ולחפש את הנתיב החלופי שיכול להיות שוליים ימניים או נתיב שמאלי או אפילו נתיב נגדי במידה והוא פנוי. זיהוי מהיר של הנתיב החלופי הוא זה שייקבע במידה רבה האם נצליח בפעולת החמיקה.
לאחר שבחרנו קו חלופי יש להסיט אליו את האופנוע באופן מהיר אך גם בפעולה חלקה ונשלטת ומבלי לאבד את היציבות תוך כדי התהליך.
טיפ כיצד להתאמן:
הדרך הנכונה להתאמן היא להתחיל בקטן, ולהתייחס לכל דבר הנמצא על הנתיב שלנו, כמו מכסי ביוב, אבן, כתם לא ברור, סימוני צבע חלקים או למעשה כל דבר שאינו ניתן להגדרה כאספלט נקי - כמכשול הדורש שינוי קו. מקדו את המבט הצידה מהמכשול (בתוך מגבלות הנתיב), הסיטו לשם את כלי הרכב (אופנוע או מכונית) כאשר אתם תמיד מקפידים להרים את המבט הרחק קדימה אל המשך הדרך.
דגש חשוב בעניין חמיקה ממכשול הוא להבין כי כמעט בלתי אפשרי לבצע גם בלימה וגם חמיקה במקביל. גם באופנוע וגם במכונית, הצמיגים הקדמיים אחראים על רוב הבלימה וגם שינוי הכיוון בשל עקב היכולת המוגבלת של הצמיגים להתמודד במקביל עם כוחות הבלימה ושינוי הכיוון ולכן, בעט ביצוע החמיקה עצמה, הרפו מעט מהבלם (לא שחרור מוחלט) ולאחר החמיקה שובו לבלימה בכל היכולת.