גרוטאשטח 2016: מאילת לחרמון, במכוניות כביש הזויות

..."בשביל החום המתפתל בבקעת בית נטופה, זיהיתי את עובד ארזי הדוהר ישירות לכיווננו. ב-80 קמ"ש מעכתי את הדוושה, כאשר הופיע עדר כבשים על השביל... עקפתי את הכבשים על השדה, הסובארו מרחפת מעל הקרקע התחוחה; החלקתי את האימפרזה החבוטה ימינה, ונתתי בגז... איזו הנאה צרופה אפשר להוציא מהגרוטאה הזו!..."

חודש וחצי מוקדם יותר, קיבלתי טלפון מדנדן גוזמן: "נרשמנו לגרוטאשטח, בוא נחפש אוטו". כבר שנים שאני מפנטז על מסע שטח עם רנו 4 או דה-שבו, והנה הגיעה ההזדמנות. הרעיון של מסע גרוטאות נרקח לפני חודשים אצל רועי אלוני מעמק יזרעאל וחבורת "הכיתה הטיפולית - מוסך גבע". אל הקיבוצניקים הצטרפה עדי שפרן 'כפרה' וביחד החלו להתוות קווי יסוד לאירוע.

חוקי האירוע קבעו כי גרוטאה משתתפת חייבת להיות בעלת טסט וביטוח, ועלותה כולל ההכנות אינה עולה על 5000 שקל – נתון שהתגמש ככל שעבר הזמן. דף הפייסבוק חולל 'באז' נרחב ברשת, ורשימת המשתתפים התגלתה כמגוונת ומבטיחה: צעירים חסרי מנוח, חובבי הגה, ספורטאים מוטוריים וסתם אנשים טובים.

לאחר שבועיים של חיפושים התחלנו להילחץ - אין אוטו. לבסוף, נפלה הזדמנות לסובארו 1600 ידנית, שנת 94'. סגרנו מחיר אבל לקח עוד שבוע לאסוף אותה. שאננים משהו? עם הגעת הכלה, נבחר שם לצוות – "שלושת המוסקטרים", דנדן, אני והסובארו. מלאכת העיצוב החלה בקדחתנות, בעיקר על ידי דנדן, וההתרגשות החלה מחלחלת - הנה זה קורה, אנחנו הולכים למסע מצחיק, הזוי, מתריס ובעיקר מהנה. המוסקטרית החלה לקבל צורה בעזרת מגוון שאריות שמצאנו במחסן הג'יפים שלנו – כולל זרקורים ומשאבה חשמלית למקלחת. הרכישה הטובה ביותר הייתה צמיגי 'מקסיס' בעלי סוליית בוץ אגרסיבית ודופן מחוזקת. מגן גחון נתרם על ידי צדי, מרסטה.

ארבעה ימים למסע אני יוצא לנסיעת מבחן ראשונה – הסובארו מחליטה להתמרד ואחרי רבע שעה רותחת מזעם. במוסך "אוטו-איטליה" מתברר כי הרדיאטור סתום והתרמוסטט תפוס. הסובארו ממשיכה לרתוח, דנדן ואני מטילים ספק ביכולתנו להצטרף למסע בעוד יומיים. מעיפים את התרמוסטט ויוצאים לנסיעת מבחן בשדות יקום, העליות של אריאל, ופקקים בתל אביב – מד החום לא זז מילימטר! יששששש, "אנחנו על המפה"!

ביום רביעי אנו נוסעים לנקודת הכינוס של האירוע, קניון שחורת הסמוך לאילת. המחנה נראה כמו מצבור הזוי של מכוניות מוזרות, אנשים מחויכים, וריח אלכוהול באוויר – נראה מבטיח. זו הפעם הראשונה שאנו פוגשים את משתתפי האירוע, חלקם חברים ותיקים, חלקם עמיתים ולקוחות, וגם כאלה חדשים, מחיוכים ומוכנים להרפתקאה. הכלים יצירתיים במיוחד – סובארו "טנק", "טויוטה דרקון", טרזיט בסיסית, MPV קרבית, ושלל סוברואים במגוון תצורות... מדהים ויצירתי.

אנו מסכמים עם צוות "רסטה" הכולל את צדי ופטריס באימפרזה, וגל שחם וקיד בליאונה ידנית, שנצטרף וניסע כשלישיה. אני עובר עם יורמי על המסלול והוא מתגלה כאתגרי להפתיע, ממש לא "טיול בפארק". מחר עלינו לעבור לא פחות מ 250 ק"מ של שטח מגוון – כולל עליות לא פשוטות וערוצי נחלים פראיים – מבטיח וגם לא פשוט.

בתדריך הבוקר מעבירה כפרה דגשים לגבי המסלול, נקודות ביקורת, שמירת טבע, נסיעה זהירה ובעיקר הנאה. לאורך המסלול ימוקמו אנשי "הכיתה טיפולית" התותחים של מוסך גבע, מצוידים בטנדרים אימתניים ןמזוודים בכל טוב, על מנת לחלץ ולתקן כל תקלה של חברי ומשתתפי המסע – כיף גדול. "זו אינה תחרות", היא מדגישה שוב, אלא טיול טבע מרתק.Oh, yeah!

הנסיעה מתגלה כזורמת אם כי מלווה בדפיקות נוראיות מכוון המתלים, שאינם מסוגלים להתמודד עם משקל הציוד במוסקטרית שלנו. חבל שלא החלפנו קפיצים ובולמים! בעמודי עמרם אנו נתקלים במעבר הטכני הראשון, מעבר סלעי המותח את מתלה הסוברו של גל שחם, עד תום. היי ליפט נשלף, שפאלות נפרשות ולאחר כמה דקות הסובארו ממשיכה בדרכה. צדי ואנחנו בוחרים נתיב שונה וקצת יותר גז, ועוברים לתשואות הצופים...

אנו נותנים בגז, הריכוז גבוה ובחירת הנתיב קריטית, על מנת להתרסק כמה שפחות לתוך השביל, לא מפסיקים לצחוק על הסיטואציה ההזויה. אני עוקף את מעלה קטורה כדי לחסוך מעבר טכני שהתברר כמחייב גרירה עם הסילברדו. לפנינו מעלה מתון ודרדרתי מאוד, המשלב מדרגות קטנות וחריצים אלכסוניים. הסובארו מזנקת, מסבסבת צמיגים בניסיון לקבל אחיזה, מקפצת על האבנים הגדולות, ונעצרת ללא יכולת התקדמות. יורד לאחור לניסיון נוסף. קצת יותר מהר, עשרים סנטימטר ימינה, לא מצליח. אני חושש לשבור את מערכת ההנעה העדינה, אבל איזה 'עדינה'? הסובארו נאבקת, אוחזת, קופצת, משפשפת וממשיכה למעלה – איזה כיף. איזה מזל!

הדרך טומנת בחובה מדרגות סלע, חריצים עמוקים, חצץ עמוק. אנו מנווטים דרכנו בזהירות, מתפעלים מיכולות הגרוטאה לשמר יכולת תנועה. בקעת עובדה, נחל גרזי, פקחי שמורות הטבע בצידי הדרך מנפנפים לשלום. מלפנינו מיתמר אבק של שיירת ג'יפים המתנהלת בנינוחות. אנו מצפצפים בעדינות וחולפים על פניהם ההמומות במהירות שהם לא מכירים. הזוי!

בנקודת הביקורת הראשונה מחכים המרשלים המחוייכים, עם אבטיח קר ומרענן. נחל צניפים, ציחור, פארן, זעף. מידי פעם אנו מתחרים עם המשתתפים האחרים, לעתים נוסעים לאט ומתמוגגים מהמעמד הלא שגרתי. כיף אמיתי. העלייה מנחל זעף לציר המעיינות תלולה ודרדרתית. יחסי ההילוכים בסובארו מציעים כוח ופירפורים בראשון, או מחנק בשני. אנחנו בלחץ אוויר מלא ואחרי שלושה ניסיונות כושלים, ולפני הורדת לחץ אוויר משמעותית, עירא מגיח מאחור עם הסילברדו המושיע. משיכה של שני מטרים ואנו ממשיכים.

אני מציע לדנדן לשנות את המסלול המומלץ ולקצר דרך מעלה עשוש; זהו מורד תלול מאוד, תחוח ומשופע במדרגות ואבנים גדולות. אנו חולפים על פני חבורת גראנד צ'ירוקים המסתכלים בהשתאות בסוברו המוזרה החולפת מולם. מעלה עשוש נפרש למרגלותינו, ודנדן יורד להנציח את המאורע. אני נצמד לימין ויורד בזחילה את המעלה האתגרי - דקות מאוחר יותר אנו יוצאים במחול הניצחון, ולא מפסיקים לצחוק - ירדנו את מעלה עשוש עם סוברו 1600, שנת 94'! העץ בפינה של נחל עשוש, היה המקום המושלם לעצירת התרעננות והתרגעות – משקה קר נשלף מהמקרר, ירקות ונקניקים, וכמובן מצה עם נוטלה לקינוח – בריאות. אנו ממשיכים בציר המעיינות, דנדן מתענג על סטייג' ראלי מהיר בנחל אמציהו.

גיא רפאלי מחליט להתחיל הכי מהר שאפשר, ורק אז להאיץ... בתגובה, מערכת המתלים מחליטה לצאת לגמלאות ועוזבת את המרכב של הסוברו. גיא מחבר בתושיה את הפרונט ברצועות ראצ'ט, מזעיק חבר מהקריות עם בולמים וקפיצים, ויוצא לכביש הערבה. דקות מאוחר יותר, ארבע ניידות משטרת התנועה מקיפות את הסובארו ומאלצות את גיא לעצור בשוליים. השוטרים לא יודעים מהיכן להתחיל - צמיגים שאינם קשורים לאוטו, פגוש עם כננת, פנסים על מכסה המנוע, אין מספר רישוי. זו עילה להוריד את האוטו מהכביש ולכלוא את גיא ואילן לסוף השבוע... השוטרים מבינים כי לא מדובר במכונית תופת והצוות משוחרר עם דו"ח על נסיעה מסוכנת, ובהתחייבות שלא יעלו יותר על הכביש אלא יסעו רק בשטח. שעה מאוחר יותר גיא מגיע לנקודת הביקורת בתחילת נחל סדום, כולו חיוכים. הסובארו כשירה למקצה הבא.

את נחל סדום אנו מתחילים בעקבות רז והלל, גיא בעקבותינו. תוך שניות הופכת הנסיעה למרדף סוער; אני נכנס ממזרח לערוץ צר, גיא, רז והלל נעלמים ממערב. השביל הופך עמוק מפודרה, אני מועך את הדוושה ומקווה שלא טעיתי. פונים לכוון מצדה וצוק תמרור, ומגלים שאל נקודת הלינה הגענו ראשונים...אבל זו לא תחרות, Oh yeah.

ארוחת מלכים ממתינה לנו עם אסדו איכותי, סלטים, בירות חופשי ושתיה חמה. אנו מתענגים על האוכל המשובח, מרווים את צימאוננו ומעבירים את הלילה בחוויות מיום גדוש צחוק והנאה. 250 ק"מ, 200 מתוכם בשטח, עם המוסקטרית ושאר ירקות.

היום השני יהיה קצר וקל בהרבה. מטפסים לראש זוהר, מנחת ערד, ויער יתיר. השבילים לבנים ומהירים, טובים במרביתם, מזמנים נהיגה מהנה להפליא, שוטפת ומהירה. באחד העיקולים אנו מזהים את רז והלל בצד הדרך. רז מתעד, הלל מתקן – אחד הבולמים נתלש מהתושבת העליונה. אנו מציעים עזרה, מוודאים כי הצוות מסודר וממשיכים בדרכנו.

נקודת הביקורת הבאה ממוקמת בנחל אדוריים, למרגלות מצוק תלול. המוסקטרית גולשת במדרון התלול, ואנו מגלים כי חלק מהצוותים גם טיפסו את המעלה. איתן מצוות 'אבירי הגליל' נוהג ב-205 חבוטה, מזנק וטס מעלה לתשואות המתבוננים. גם המוסקטרית מפרפרת גלגלים ואני מטפס באטרף לראש המתלול – לא יאמן! בתל צפית ויער המגינים, מטיילים מזהים את האירוע ומריעים לנו בהתלהבות. מופתעים ומתרגשים אנו חולפים על פניהם בניפנופי ידיים. טל שחר, שעלבים, בן שמן, ואנו מגיעים לנקודת הביקורת במצפה מודיעין, שם מחכה לנו כתב חידה, שיוביל אותנו לנקודת הלינה של היום השני.

כביש 6 מדלג אותנו צפונה. במחלף עירון אנו יורדים לאנדרטת משמר הגבול, שם ממתינים לנו המרשלים ומשאית הקייטרינג הנפלאה – בירות נשלפות מהמקרר, והסיפורים מתחילים לזרום – הנאה בסיסית ופשוטה.

טרנזיט "Less is More" מדלג מעל המכשולים ללא היסוס. באחד הגשרונים מסתער הצוות באטרף מתחת למעבר הבטון. הטרנזיט חורק פחים וננעץ מתחת לגשרון... שמונה אנשים צריכים להיכנס לטרנזיט ולמעוך את המתלים מספיק, כדי שהטרנזיט ישתחרר לאוויר העולם. אין אלוהים לנועזים!

היציאה מאנדרטת משמר הגבול נראית כמו זינוק לראלי מקצועי, החברים באטרף ונהנים מכל רגע. ציר המוביל, יער הזורע, רמת דוד. בין בריכות הדגים אנו מזהים את צוות טרנטולה (עובד ארזי). דרך האבק הסמיך אנו עוקפים, ספק על השביל ספק בשולי השדה. כיף גדול. זרזיר, נחל ציפורי בואכה בקעת בית נטופה. אנו יוצאים לנהיגה מהירה בבקעה, מטריפים את עצמנו מול צוותים אחרים. החוויה אדירה ואינה דומה לנהיגה בג'יפ מזווד וגמלוני.

אנו יורדים לשכשוך מרענן בנהר הירדן בגשר כפר הנשיא, מזמינים את צוות טרנטולה לעצירת הריענון. בכפר סאלד אנו מגלים פינת חמד נינוחה בצד האקליפטוס ואגם יפיפה. עוצרים לקפה, נשנוש והתרגעות... הסוף מתקרב. אנו מגיעים בשעה ארבע לקיבוץ שניר, חלק מהמשתתפים כבר ממוקמים בשולי מגרש הכדורגל. האנשים שרועים בנינוחות בצל העצים על הדשא הירוק. נפילת המתח מורגשת באוויר, בכל זאת עשינו 850 ק"מ, מרביתם בשטח עם כלי רכב סדרתיים פחות או יותר - איזו תחושה אדירה של סיפוק!

טקס הסיום נערך מאוחר יותר, ובעיקרו תודות למארגנים ונותני החסות אשר אפשרו את קיום האירוע – המשתתפים מכבדים במחיאות כפיים את חברת פוינטר, רסטה, מוסך קבוצת גבע, ש. ונציה יבואני STIHL, הנפלד טכנולוגיות בע"מ, זוהרון, צמיגי בני משה ביטון עפולה, קייטרינג בשר נטו צ'ימיצ'ורי.

כמשתתפים מן השורה, דנדן ואנוכי חוזרים הביתה עם חוויות נפלאות. הארגון היה מעולה, ועיקר תודתנו למארגנים על שהעניקו לנו הזדמנות לקחת רכב נוסעים ישן, להכינו במשורה, ולתור את הארץ בחברותא נפלאה. השוויון היחסי בין הכלים לא נתן יתרון לאף צוות והעדר תחרותיות רשמית, אפשר לנו ליהנות, מי בשאנטי ומי באטרף. אנו נתכונן בצפייה דרוכה לאירוע הבא ועד אז, בטח נצא עם המוסקטרית לטיולים נוספים.

לייק אחד ואתם בקהילה המוטורית הגדולה בישראל