ראליקרוס פ?צ?א?ל – פתיחה מוצלחת ומאובקת ל-ליגת המרוצים בבקעת הירדן

ביציאה מפניית ה-S פתח אדר מלמד מבערים והסובארו אימפרזה "ספארקו" טסה קדימה, יורקת לאחור אבני חצץ ותימרות אבק. התאוצה הייתה קצרה ולאחריה בלימה חזקה עם נעילת גלגלים, טכניקה ראויה לנהיגה על מסלול עפר. אדר הכניס את האימפרזה לדריפט אלגנטי והמשיך במסלול העקלתון, עליו דהרו מכוניות הגרופ N.

צמוד אליו היה חמאדה עו?דה עם המיצובישי EVO 10 "ראלי סקול"; חמאדה נהג חזק ואגרסיבי, זורק את המיצובישי לרוחב המסלול הרחב, ואף החוצה ממנו. פיצוצי Back fire נשמעו למרחוק, אבל הפרשי הזמנים בין מובילי הקטגוריה היו זעירים ביותר; לאורך מרוץ של ארבע הקפות צבר מלמד יתרון של כ-11 שניות, שהושגו בעיקר בהקפה הראשונה. זמני ההקפות הבאות היו כמעט זהים.

עקביות זו הפתיעה אותי לטובה, בעיקר לאור העובדה שהיה זה מרוץ ראליקרוס הראשון בישראל מזה למעלה מעשרים שנה. הוא גם מרמז על הפוטנציאל הגבוה של מתחרים שעדיין מחזיקים ברכבי מרוץ עדכניים, ושומרים על גחלת המרוצים. ביניהם בלט ניר בן ארי שהוכיח כי לא איבד דבר מיכולותיו מ'מרוצי אשקלון' של שנות השמונים; ניר השיג עם האימפרזה של מוסך "דרך השטח" זמן של 59.663 שניות ואז העביר את ההגה לבנו אייל, שהתחרה גם הוא בחלק מהמקצים.

כאשר נולד תינוק חדש במשפחה, עוצרים כולם את נשימתם – כל גניחה או תנועה, כל הפלצה הופכת לאירוע היסטורי, היסטרי וראשוני. גם אל הספורט המוטורי בישראל אנו מתייחסים כאילו הוא בשלבי ינקות אבל בעצם, זהו תינוק מזדקן המנסה לעמוד על רגליו מזה עשרות שנים, ובכל פעם אנו מתפעלים מיכולתו לדשדש צעד או שניים. בשנים האחרונות כתבתי יותר מדי פעמים על "תחייתו של הספורט המוטורי", "עתיד וורוד נפרש לפנינו" ושאר מליצות; אבל התחושה הפעם היא שאנו באמת עולים על דרך חדשה. הראליקרוס שנערך בשבת היה אירוע מוטורי כהלכתו, עם שפע מתחרים וספונסורים, וקהל שבא באלפיו לצפות באירוע. המרוץ לא היה מושלם ויש מה לשפר אבל נראה שנפתח דף חדש בהיסטוריה המוטורית הישראלית.

יום המרוצים התחיל במקצי דירוג בסגנון 'ראליספרינט', בו עולים המתחרים בזה אחר זה על המסלול, ומתחרים נגד השעון. שיאו של היום היה סדרת מרוצי 'ראליקרוס' אליהם מזנקים 6-4 מתחרים, מקו הגריד. אלו תחרויות עתירות אקשן ועקיפות, קרבות צמודים ואף התהפכויות מזדמנות. על המסלול רעם ערב רב של רכבי מרוץ – אופנועים מ-125 ועד 900 סמ"ק, מכוניות 2X4 עם הספק של 90 כוח סוס ורכבי 4X4 גרופ N, עם 280 או 300 כוח סוס. נוכחות מסיבית נרשמה בקטגוריות ה-SBS, מ-800 סמ"ק עממיים ועד מוגדשי טורבו בנפח 1000 סמ"ק. מתוך הערב-רב של פולאריס RZR ומאבריקים אוטומטיים בלטו שני ימאהה צהובים, עם תיבת הילוכים ידנית; איזה כייף היה זה, לשמוע את מור מגידיש ורפי ברנס, מצריחים את המנועים ל-9000 סל"ד, עם תיבת הילוכים ידנית!

הזמנים המהירים ביותר הושגו על ידי רכבי ה-4X4 גרופ N (55-56 שניות להקפות המהירות), צמודים אליהם היו רכבי ה-SBS (58 שניות עד 1:03 דקות, למהירים). הטרופי טראק המדבריים לא נועדו למסלולים טכניים כמו רצועת הכורכר באורך 1200 מטרים; תן להם דיונות ומרחבים, הם יטוסו כמו עוף החול. בפצאל השיג דור חסון זמן של 1:03:887, מצוין עבור רכב מגודל המתרוצץ בחנות חרסינה.

אבל עם כל הכבוד לקרבות על המסלול, האויב הגדול של המתחרים והצופים היו ענני האבק שהאפילו על חלקו השני של יום המרוצים. כאנשי שטח אנחנו אמורים להיות רגילים לתימרות אבק, אבל הפעם זה היה כבר מוגזם. הצירוף של אדמת גיר רכה, שבירת חמסין והרוח שגלשה מן ההרים, העלה ענני אבק שרק הוגברו על ידי עשרות צמיגים הטוחנים את מסלול הכורכר. כתוצאה מכך, כמעט ולא היו עקיפות על המסלול – למרות שרוחב המסלול הגיע עד 25 מטרים אי היה אפשר לעקוף ובחלק מהמקרים, איבדו המתחרים את דרכם, מכיוון שלא יכלו לראות מטר קדימה.

כך במקצה הראליקרוס הראשון של רכבי ה-SBS בקטגוריית 3T; ווילד קאט' מס' 13 התהפך בפנייה מס' 2, ותוך שנייה ננגח על ידי הבאים אחריו. כלוב ההתהפכות הגן עליו היטב אבל זה רק המחיש, עד כמה צרים מרווחי הביטחון של המתחרים. האבק התאבך לפרקים גם על המתחמים המוצלים של הקהל, ובשלב מסוים אובחנה נטישה קלה של האירוע – לא כל אחד מתענג עם ניקוי חול בלתי פוסק.

כך חלק מהצופים אבל לא מיקי יוחאי, מנהל, מפיק ויזם המרוץ. מיקי הוא מוותיקי הסצנה המוטורית ומאחוריו עשרות שנים של ארגון ליגות עבירות, מרוצי מדבר, אירועי דריפטינג, ועכשיו – אביה הרוחני של ליגת הראלי-קרוס בישראל. לאורך השנים צבר מיקי מעריצים וגם יריבים, אבל לכולם אין ספק – לאיש יש ביצים ענקיות ואנרגיות ובעיקר, חזון מוטורי אמיתי.

יומיים לאחר המרוץ, כאשר שנינו עוד נאבקים להיפטר מהאבק שחדר לכל חריר בגופנו, אמר לי מיקי: "אני עובד על המרוץ הזה כבר שנתיים וחצי. ארבעת השבועות האחרונים היו טירוף של טרקטורים ובירוקרטיה, אבל ההכנות נמשכות כבר שנים. המרוץ היה רק יריית פתיחה, הוא מוסיף; למדנו את הבעיות, ויש לנו עכשיו 3-4 חודשים ליישם לקחים. באוקטובר נחדש את הליגה, עם שמונה מרוצי ראלי קרוס שייבנו את הליגה החדשה.

מיקי מסופק מאוד, אבל ברורות לו הבעיות שעלו במרוץ. את בעיית האבק יפתור (או לפחות יצמצם) בעזרת פיזור אספלט גרוס בשטח הפיטס והקהל, הוא מחכה לקבל את פסולת ה'חיזרה' מכביש ים המלח, לפיזור במתחם המרוצים. קטעים מהמסלול יצופו בחומר כולא אבק, הפניות יסללו באספלט. בטווח הארוך יותר מתוכננת גם הקמת מסלול 'דראג' באורך קילומטר ומעלה, מתקנים נוספים יצמצמו את האבק המיתמר מכל רוח.

מאליו יובן שגם כוחותיו הכבירים של מיקי לא יכולים לחולל את כל הפלאות האלה. שותפיו הנלהבים לעשייה המוטורית הם דוד אלחייני ראש מועצת בקעת הירדן, ויו"ר התאחדות מרוצי המכוניות בישראל דוד צור. זה מביא אנרגיות וניסיון, זה מביא כלים מנהליים וביורוקרטיים, האחרון מגייס קשרים וספונסורים עסקיים. באוהל ה-VIP פגשתי גם את יוסי ניסן, מנהל הרשות לנהיגה ספורטיבית. בשנים האחרונות חטף ניסן ביקורות בלתי פוסקות אבל היום, הוא נשמע מחויב ונחרץ: "הקצבנו למרוץ הזה 100,000 שקלים, ובעזרת השרה רגב הכפלנו את תקציב הרשות, לחמישה מיליון שקל לשנה".

במקביל מתנהלים הליכים להקצבת עשרים מיליון שקל מכספי ה'טוטו' להקמת מתחמי ספורט מוטורי, האמורים לתת דחיפה חזקה למארגנים ולהקמת תשתיות. כרגע מדברים על חלוקת הסכום בין כמה מארגני אירועים, אבל יוחאי מתנגד לכך – תן לכל אחד מאיתנו 5-4 מיליון שקל, והכסף יתפזר ברוח. העבר סכום זה למי שיהיה מוכן ראשון עם תכנית מסודרת, משקיעים ותב"ע מאושרת, ונוכל לעשות נפלאות. אני משער שמיקי יוחאי מתואם עם דוד אלחייני ונותר רק לראות איך יסתיים המרוץ למיליון, בגרסתו המוטורית.

יומיים לאחר המרוץ התפזרו ענני האבק מעל בקעת הירדן, המתחרים פרקו את כלי הרכב מהנגררים, והעיתונאים נוקשים במקלדותיהם. יש לי תחושה שאנו עדים לתפנית רצינית בספורט המוטורי, עם מארגנים נחושים המרימים אירועים רציניים (גם ליגת הראלי-רייד תתחדש בקרוב), תקציבי ממשלה המגיעים למקום הנכון, והתעוררות של ספונסורים כמו א.ס. וורטהיים (יבואני קוני), STOMP, הנפלד (יבואני ARB ו-WARN), פולאריס, 'אלטרנטיבי', מועצה מקומית בקעת הירדן ועוד רבים התומכים במתחרים עצמם.

יכולים להעיד על דרך החתחתים של הספורט המוטורי בישראל, שניים מבכירי מרוצי אשקלון, מישל גדז' וניר בן ארי אשר שלפו את סרבלי המרוץ ובאו לתת בגז. השיער קצת הכסיף, הגזרה כבר לא כמו פרארי, אבל הלהט עדיין במקומו, וכך גם הרצון להקים דור נהגים חדש. הם מאמינים ואני לא יכול שלא להסכים איתם, שגם לדור השני של צעירים כמו אייל בן-ארי, אדר מלמד ותום בריל, מגיעה הזדמנות לעשות ספורט מוטורי לגיטימי ותחרותי בישראל – שלא לדבר על רן יוחאי, ביתו בת ה-13 של מיקי יוחאי, המתחרה בקטגוריית אופנועים ג'וניור... אנו מקווים שמרוץ הראליקרוס בפצאל היה מימוש ראשוני של הבטחה גדולה.


עוד בוואלה! רכב:
מסלול מוטוקרוס הונדה נפתח בחדרה
עשרת רכבי השטח שאני הכי אוהב
לייק אחד ואתם בקהילה המוטורית הגדולה בישראל