מבחן: ק.ט.מ סופר דיוק 1290 GT. טירוף שימושי

צילומים: ערן גילווארג

בימים שלפני רכיבת המבחן לק.ט.מ סופר דיוק 1290 GT החדש, הייתי כמעט משוכנע לגמרי שבפתיחת הכתבה, אספר לכם שוב על טעמם של רוכבי האופנועים שבוחרים לפתוח את הארנק עבור אדוונצ'רים לסוגיהם, על טיול ארוך בכבישי ישראל הלוהטים, על גלישה נינוחה בפיתולים ושריקות הבולבול בצפון רמת הגולן בשלהי הקיץ. אבל חוסר בידע מוקדם ובעיקר לנוכח העובדה שלא הזדמן לי לרכב על הסופר דיוק 1290 R ה"רגיל", גרם להלם של ממש מחוויית הרכיבה בימים הראשונים.

בניגוד למה שניתן לשער (ולטעות), הק.ט.מ סופר דיוק 1290 GT אינו אופנוע אדוונצ'ר; זה טרקטור עם מבער כפול! זה מטוס יורופייטר עם מזוודות, זה תנור חימום עם עוגת יומולדת בתוכו, עם כל הנרות. זה חתיכת אופנוע מטורלל שעטוף בנוצות של כלי שפוי עם מיגון רוח מתכוונן, כרס דלק בין הרגליים ותיקים על הישבן שרק אחר כך מבינים מדוע הם עוצבו להיות כל כך אווירודינמיים. זה אופנוע פסיכי! הייתה לי הרגשה שאפשר לסמוך על האוסטרים שגם פה, באופנוע שאמור להיות שפוי ומעודן ומתאים לרכיבה בזוג למרחקים ארוכים, הם ידחפו לו סטרואידים לגרון וטרפת לתוך הצילינדרים. אופנוע ספורט תיור 'רדי-טו-רייס?!' זה בדיוק מה שיצא להם.

המבט הראשון מתחיל לחשוף את הספקות לגבי ייעודו התיורי והנפת הרגל מעליו מספקת חשדות ראשונים. הסופר דיוק 1290 GT הוא אופנוע קטן. כלומר, לא ממש קטנטן, אבל הוא קטן משמעותית מבהמות ההרפתקה. הוא קצר וגם נמוך, שאני שגובהי 181 ס"מ הגעתי במצב נייח עם שתי כפות רגליים מלאות אל הקרקע ועם אפילו מעט כיפוף בברכיים. זה מצוין לטעמי כי גובה זה חושף אותו לקהל רוכבים גדול יותר, שעשוי להרגיש רחוק מדי מהקרקע באחיו הגדולים. הנחת הידיים על הכידון והרגליים על הרגליות יוצרים משולש רכיבה שקרוב יותר לאופנועי הנייקד - הגב רכון מעט קדימה, הכידון צר והרגליות גבוהות ומשוכות מעט לאחור. והמושב? המושב מרגיש רחב מאוד, אבל גם דק ריפוד וברגעים הראשונים קשיח כאילו גולף מגרניט טבעי. מאוחר יותר, אחרי מאות קילומטרים של רכיבה רצופה, נגלה שהוא נוח הרבה יותר ממה ששערנו בתחילה.

ואז כאמור מגיע שלב ההלם. אותי הוא ליווה כמעט יומיים, משום שה-GT הזה כאילו מחזיר לרוכב הרבה יותר ממה שביקש, ולא משנה מה הייתה הדרישה. בלמי הברמבו שלו סופר נשכניים והמנוף בכידון רגיש, כך שגם ליטוף קל עם אצבע אחת, שותל אותו באספלט בעוצמה. דחיפה קלה בכידון גורמת לו להגיב בצלילת תקיפה של מפציץ השטוקה הידוע לשמצה ממלחמת העולם השניה וכשמזינים אותו בסנטימטר של מהלך במצערת, מגלים מה ההבדל בין ללטף סוס פוני לבין לתת לשור רודיאו בעיטה לביצים. So help me god. "איך אעביר עליו חמישה ימים רצופים?" תהיתי ולמעשה, מזל גדול שהמבחן הזה התארך מהרגיל, אחרת הייתי מחמיץ את אחד האופנועים המוכשרים, הרבגוניים והמהנים ביותר עליהם הזדמן לי לרכוב, מעולם.

הסופר דיוק 1290 GT הוא אופנוע מטריף ומטורף באותו הזמן, שכדי לרכוש אחד כזה, צריך להצטייד באישור משלושה רופאים שונים שאתה פסיכי, כך זה הרגיש ברגעים הראשונים. צריך להחזיק לו חזק בקרניים ולעצור תכופות כדי לעשות ריסטארט חיוני למוח אם רוצים להבין באיזה שפה יערך הדו שיח בינו לבין הרוכב. הלוחמנות המתפרצת שלו גורמת לנו להטיל ספקות בכוונות התיוריות שלו - הישיבה על האופנוע ולא בתוכו, התנוחה הקרבית והניגודיות בין מכל הדלק הנפוח לזנב הרזה (ללא המזוודות). הכל נראה זר ומוזר, עד שזה קורה. החיבור.

לא מדובר באופנוע יפה באופן חריג, אבל כן מדובר באופנוע חריג לגמרי ביופיו. הוא מצליח לתעתע ולהעלים את ממדיו הקטנים על ידי עיבויים וחידודים מסביב למכל הדלק (שגם הגדילו את הנפח לכדי 23 ליטרים ראויים), עם מקור שפיצי בחזית, מיגון רוח מתכוונן וכמובן המזוודות. לא מדובר בארגזי תנובה מתכתיים, אלא ביחידות פלסטיק נאות שמצליחות להיות גם מעוצבות וגם יעילות בצורתן הפנימית. אנשים מסביבנו מגיבים אליו בכל מקום, לצבעו הכתום וההופעה הדוקרנית ולאף אחד לא היה ספק שמדובר כאן במפלצת כביש.

מתוך המטרה לשפר את ההיכרות עמו, כיוונו את פנס ה'לד' צפונה ויצאנו לסיבוב ארוך במגוון רחב של כבישים. עם כל הקושי שבדבר, ניסינו להתחיל רגוע. שמנו את בורר מצבי הרכיבה על 'סטריט' שחולב את כל 173 הסוסים של מנוע ה-LC8 V טווין 1,301 סמ"ק ואת 14.5 הקג"מים שלו, אבל מגיש אותם לגלגל האחורי... בעוצמה מטורפת. רוצים כוח מתון? סובבו את המצערת חלש ושמרו את המנוע בחצי התחתון של סקאלת הסל"ד. שם המנוע אמנם מרגיש בשרני ועירני, אבל הרבה פחות מאיים ביחס למה שקורה לו כשחוצים את רף ה-7,000 הסל"ד. מצב ספורט מצליח בכל זאת לקחת את הדרמה לרף גבוה אפילו יותר, אבל עדיין בדיוק מרשים במינון ותפוקת הכוח הרב.

השיוט צפונה בשעות המוקדמות של יום שישי כשהכביש ריק, נעשה בקלילות. המומנט העבה של המנוע מאפשר לו להתגלגל ב-4,000 סל"ד ב-100 קמ"ש ובהילוך השישי והאחרון, אבל זה לגמרי לא התחום הנעים של המנוע. הוא רוצה דלק ורוצה סל"ד ואז מגלים שהוא מתיישב בנינוחות על 150 קמ"ש, בטח כשמרימים את מיגון הרוח למצבו הגבוה. זה מגיש את האוויר אל תחתית הקסדה במקום אל מרכז החזה במצבו הנמוך ואז הקילומטרים נגמאים במהרה ובקלות.

המתלים ב-GT מבוקרי מחשב ומסוגלים לשנות את כיולם בכמה מישורים - הראשון מטפל בעומס הקפיצים עם בחירה מרובה בין רוכב יחיד, לרוכב יחיד עם ציוד וכל הדרך והאופציות עד רכיבה בזוג עם ציוד מלא. הכיול השני נוגע לרמת השיכוך שנעה בין 'קומפורט', ל'סטריט' ל'ספורט'. את האוטוסטרדה התחלנו לחרוש קודם כל במצב קומפורט וככל שהכביש הפך לפחות ממושלם כך גם אהבנו את התוצאה. בכיול זה עם רוכב יחיד, הפגמים באספלט נספגים היטב, ועדיין ישנו מספיק שיכוך כדי למנוע נדנודים לא רצויים בכביש גלי. במצב 'סטריט', השיכוך מוקשח מעט וישנה דריכות ואפשרות לרכיבה יותר ספורטיבית. מצב הספורט כצפוי, מקשיח עוד את המתלים לרמה ספורטיבית כזו שגרמה לנו לחשוב שיהלום הוא לא החומר הכי קשה בכדור הארץ. זהו מצב שמתוכנן לעמוד בעומסים הכבדים ביותר של רכיבה ספורטיבית. אחרי 180 קילומטרים של שיוט נינוח, גילינו במשאבת התדלוק צריכה הגיונית של 14.5 קילומטרים לליטר. מה יקרה ברכיבה ספורטיבית?

כביש הצפון (899) הוא אחד המהנים לרכיבה בארץ, אבל סובל מחוסר אחידות בתקופה החמה של השנה. מגוון סוגים של טינופת ואבק מכסים קטעים מהדרך ומאיימים לפגוע ברמת האחיזה של הצמיגים של כל אופנוע. אבל צמיגי הפירלי אנג'ל GT הופכים לדביקים במיוחד בטמפרטורות של חודש יולי והם מצמידים את האופנוע חזק מאוד לכביש. ועדיין, כשפותחים גז, האלקטרוניקה עובדת קשה מאוד כדי לשמור על החיבור לכביש. בדומה לאופנועי סופרבייק, אתה רוצה לצאת הכי מהר שאפשר מההילוך הראשון בהאצות חזקות, בגלל הפראות שבה עובר הכוח אל הגלגל האחורי ביחס העברה קצר זה. אבל ההמולה נמשכת גם בהילוך השני וגם בשלישי ופתיחה נחושה של המצערת גורמת לאוסטרי לרצות להתגלגל לאחור מרוב מומנט גם במהירויות תלת ספרתיות גבוהות. תיבת ההילוכים מציעה 'קוויק-שיפטר' להעלאת הילוכים (בלבד) מבלי לסגור את המצערת או להשתמש במצמד. המערכת עוזרת מאוד ברכיבה ספורטיבית ובהחלט נחמדה בשימוש יומיומי, אבל יכלה להיות קצת יותר מלוטשת בפועלתה, במעבר בין ההילוך הראשון לשני למשל.

הגלגל האחורי מתנתק לפרקים מאחיזתו באספלט ואיכשהו בהתערבות נכונה של האלקטרוניקה, הוא מחדש את הלפיתה בכביש וההאצה קדימה מקבלת דחיפה מחודשת. זה לא אופנוע שאפשר להחזיק בו מצערת פתוחה ליותר מכמה רגעים או לעשות זאת בקלות ראש ודעת. כניעה לשד הרע שעל הכתף עלולה להיגמר לא טוב, בטח כשהאלקטרוניקה לא מצליחה תמיד למנוע את התנתקות הגלגל הקדמי מהאספלט.

לא רק שרירים משורגים מציע האופנוע הזה, כי כשמגיעים לכבישים המסולסלים האמיתיים שבהם גם האחיזה טובה פלוס, הכתום הזה מעלה שוב את רף היכולות. הקלות שבה הוא משנה כיוון גורמת לי להחסיר פעימה. למרות 205 הקילוגרמים שלו, הוא מרגיש קל בהרבה וקליל בתנועה. לא צריך יותר מליטוף קל בכידון כדי לגרום לו לרכון ויותר מכך, לעשות זאת בדיוק של מכונת ספורט מושחזת. התחושה שעוברת לרוכב מכל נקודות המגע עם האופנוע מצוינת ושומרת אותנו בהכרה ויידוע מלא אודות טיב החיבור לכביש ותנוחת הרכיבה מסוגלת להפוך מזקופה ונינוחה, לרכונה וקרבית, עם אחיזה מצוינת של הירכיים במכל הדלק הגדול, שמאפשרת לנו גם להשחיז סליידרים באספלט. כן, באופנוע ספורט תיור, כאילו היה סופרבייק לכל דבר ועיקר. עם זאת, בקצב כזה של רכיבה, צריכת הדלק תואמת את תפוקת הסוסים כשזו יורדת אל מתחת לרף ה-10 קילומטרים לליטר.

הבלמים של הסופר דיוק הזה ראויים לכל שורה שנקצה להם. כל הרכיבים מגיעים מהמדף העליון של ברמבו, כולל המשאבה וצמד המונובלוקים מלפנים ואלה מתוגברים במערכת ABS הכי מתקדמת של בוש, נכון לרגע זה והיא יודעת גם להתחשב בזווית ההטיה של האופנוע כדי למקסם גם שם את הבלימה. אם לא מודעים לקיומה של מערכת זו, לא נהנים מיתרונותיה ואת אלה מגלים רק כשמעיזים להשתמש בה לגרור את הבלימה לתוך הפניה או במצב חירום בו נאלצים, בניגוד לכל מה שהורגלנו עד כה, ללחוץ על הבלמים בזמן הטיה.

החשש של הימים הראשונים נעלם והתחלף ברצון לראות כמה רחוק אפשר להגיע עם ה-GT והתשובה היא רחוק מאוד בקילומטראז' בזכות המושב הנוח ותנוחת הרכיבה וגם הרחק מאוד מבחינת היכולות, הרבה יותר ממה שרוב בני האנוש מסוגלים, בוודאי שעל הכביש הציבורי. למרות כל המחמאות, חשוב מאוד לנקות את השולחן לרגע ולהזכיר שוב שזהו לא אופנוע אדוונצ'ר כביש והוא לא מתמודד מול הב.מ.וו S1000XR או הדוקאטי מולטיסטרדה. זהו סופר-מגה-נייקד עם מהלך מתלים קצר, שקיבל חצי פירינג ומזוודות שבהם תכלו לאחסן כמה תחתונים להחלפה, כי אתם תזדקקו להם.

על מה בכל זאת נהיה קטנוניים איתו? על מוזרויות כמו בית המתגים הימני הגדול, הגריפים המחוממים שנראים כמו מוצר חליפי וערב רב הכבלים מסביב לכידון - ספרנו 11 כאלה שרצוי שהיו אסופים לאגודה אחת. אבל זה יהיה באת להיתפס לקטנות ועליהן קל לסלוח ל-GT משום שהוא כל כך חריג בנישה שהוא ממציא לעצמו וכל כך מוכשר במה שהוא עושה. האופנוע הזה גרם לי לצרוח בקסדה באושר מהול באימה כמו שמעט אופנועים אחרים לפניו הצליחו. מפחיד כמה שהוא מהנה. המחיר לא זול, אבל משקף את רף היכולות הגבוה שלו והציוד היקר שהוא לובש - 156 אלף שקל ולכן גם ככל הנראה נידון להגיע רק ליחידי סגולה - משוגעים ומבוססים מספיק.

מנוע: V-טווין 75 מעלות
נפח: 1,301 סמ"ק
הספק: 173 כ"ס ב-9,500 סל"ד
מומנט: 14.5 קג"מ ב-6,750 סל"ד
קירור: נוזל
תיבה: 6 הילוכים
מצמד: רטוב, מחליק
מתלה קדמי: מזלג הפוך, סמי-אקטיבי
מתלה אחורי: זרוע יחידה, בולם יחיד סמי-אקטיבי
בלם קדמי: צמד דיסקים 320 מ"מ, קאליפרים רדיאליים מונובלוק
בלם אחורי: דיסק יחיד 240 מ"מ
ABS: בוש 9ME, פעולה בפניה, מצב סופרמוטו (ניתוק אחורי)
צמיג קדמי: 120/70 R17
צמיג אחורי: 190/55 R17
מרווח גחון: 14 ס"מ
גובה מושב: 83.5 ס"מ
מכל דלק: 23 ליטר
משקל (יבש): 205 ק"ג

טיפולים ותחזוקה:
טיפול 1,000 ק"מ: 895 שקל
טיפול 15,000 ק"מ: 1,504 שקל
טיפול 30,000 ק"מ: 2,676 שקל
טיפול 45,000 ק"מ: 1,504 שקל
סה"כ 45,000 ק"מ: 6,579 שקל

רפידות בלם קדמיות: 582 שקל
רפידות בלם אחוריות: 449 שקל
שרשרת ושני גלגלי שיניים: 2,247 שקל
ידית בלם קדמית: 585 שקל
ידית מצמד: 548 שקל
סט ארגזי צד: 7,058 שקל
סט ספוילרים לארגזי צד: 2,095 שקל

מבחן לארבעה אופנועי אדוונצ'ר עד 100 אלף שקל

כל עולם הדו-גלגלי בוואלה! רכב

לייק אחד ואתם חברים בקהילה המוטורית הגדולה בישראל