מתחרי דרך המשי מגלים כי החומה הסינית עשויה גרגרי חול. המון גרגרי חול

לכל ראלי יש נקודת שיא והפעם זה קרה ביום הדיונות הגדול, ה-18 ליולי. יום הדיונות היה קשה וארוך, לוהט ותוקע, אבל עבורי היה זה חלום שהתגשם. זה למעלה משלושים שנה אני עוקב אחרי גיבורי הראלי מתחרבשים בדיונות של מאוריטניה, מאלי, צ'ילה וארגנטינה. שנים חלמתי מרחוק והנה אני ממש כאן, מבוסס ברגלי במעלה הדיונה. והדיונה הזו, לא משחק ילדים; למעלה מ-200 מטרים גובהה, מתחתית הוואדי עד פסגת החול הצהבהבה. רכב הסיוע שלי לא קורץ מחומר כובש-דיונות וכך מצאתי את עצמי מתנשם במעלה התחוח – הרי אני לא מתכוון לוותר על הצגת חיי, בגלל כמה אגלי זיעה!

את הסטייג' פתח דווקא הסעודי אל רהג'י, שניצח את היום הקודם. מפסגת הדיונה ראיתי את המיני שלו מתקדמת על קרקעית הוואדי שלמטה, נקודה שחורה המעלה שובל אבק גדול. צבא הצלמים נדרך וכיוון את עדשותיו, אבל הסעודי החליט שהוא לא מטפס על הדיונה בנתיב בו ציפינו לו; הוא מצא מסלול אחר, מעך את הדוושה ודהר מעלה. רהג'י היה מהיר מאוד, מדויק ונקי בפעולות ההגה, והגיע למעלה בלי למצמץ. דקותיים אחריו הגיעה הפיג'ו הראשונה נהוגה בידי מוביל המרוץ, סיריל דספרה. סיריל נכנס אל המסדרון בו חיכינו לו, נתן כמה זינוקים קלילים, ונעלם בים החולות שמעבר לפסגה. בהיות הפיג'ו מכוניות הנעה אחורית יש להן אישור לנעול צמיגים גדולים יותר, מישלן ייחודיים למכונית זאת בקוטר 37"; זו חתיכת גומי ענקית, המזכירה גלגל משאית.

בדקות הבאות חלפו על פנינו גיבורי המדבר, ובהם גם משאיות הענק. ה'רנו' האדומה של Van Den Brink עדיין מובילה את המרוץ אבל הקמאז של מרדיב מהירה יותר. ראינו זאת במעלה הדיונה, כאשר ההולנדי טיפס מהר אך לא התקפי כמו מרדיב. בהמשך היום יפסיד ההולנדי זמן, כאשר מנועו יתחמם ויעבור ל-Safe mode. נראה שיומם של הכחולים מתקרב ובא.

מרדיב הגיע אל הדיונה בנחרצות של אלופים – הקמאז הכחולה פלטה ענני עשן עצומים, רמסה את הדיונה, מבלה חלק מהדרך באוויר ונוחתת על החול בחתוליות מהפנטת. נחרת המנוע האדיר הייתה מלווה ברעידת הקרקע, כאילו עדר פילים מתקרב לעברי... עם כל ההערכה לנהיגה המושחזת של לוב ופטרהאנסל, אי אפשר שלא להתאהב במשאיות הענק!

המשאיות נראות בלתי ניתנות לעצירה, אבל זה לא כך; כבר במעלה הראשון היו שתיים שנתקעו, מכיוון שלא זרמו במלוא העוצמה. 12 ק"מ אל תוך הסטייג' התהפכו שתי משאיות אחרות, אלוהים יודע איך יחלצו משם את הפגרים הענקיים. מעבר לפסגה הראשונה נגמר הטיפוס הסיזיפי, אבל שם התחיל אוקיינוס בלתי פוסק של רכסים, סכינים ואמבטיות עמוקות, מהן צריך להתחמק.

עקב בעיות ההתחממות של צוות פוינטר-IGO ביום הקודם, זינקו קדשאי-ערמוני לפני הצהובה. ממרומי הדיונה זיהיתי את הנקודה הירוקה מרצדת לרוחב הוואדי, ומתחילה לטפס במעלה. בלחץ אוויר מופחת ניווט אביב קדשאי את ה-Desert Raider במיומנות רבה – שום פעולת הגה מיותרת העלולה לגזול אנרגיה, בחירה מדויקת של ההילוכים ורגל מלאה על הגז, כל הזמן. לא היו זיקוקים די נור ודיונות מותזות אבל אביב ויזהר חלפו על פני בנינוחות, ונעלמו מעבר לרכס. בהמשך היום ייתקעו קצת, יעצרו לעזור לרז והלל, יתחרבשו לא מעט אבל יסיימו את קטע הדירוג עם חיוך על הפנים. "זה היה מיוחד מדליק ביותר!", זרח אביב בחניון הלילה; "הוא הזכיר לי את הימים הטובים באפריקה עם דיונות, פודרה וקניונים".

ידעתי שרז ינסה לשמור על טמפרטורת המנוע ולכן לא הופתעתי, לראות אותו נותן גז רציני בכניסה לדיונה. הצהובה טיפסה על פני הדיונה הרצחנית, חלפה על פני מספר מתחרים תקועים, ואל הפסגה כבר הגיעה בהילוך ראשון וצרחני. "עוד עשרים מטר והיינו נתקעים", אמר לי רז בערב. בהמשך המיוחד הורידו אוויר עד 15 PSI, ניסו לשמור ככל האפשר על טמפרטורת המנוע, קיבלו הזרקות מים ממתחרים אחרים, והגיעו אל החניון בשלום. הבעיה היא שבעקבות שני ימי ההתחממויות, הידרדרו רז והלל למקום ה-27 בדירוג הכללי, פער שיהיה קשה לסגור אותו בשלב זה של המרוץ. ומצד שני, גם המתחרים לא מלקקים דבש, כך שהכול עדיין פתוח.

אחד היתרונות הגדולים של רכבי 2X4 במרוצים כמו הדקאר ודרך המשי, הוא האפשרות להרכיב צמיגים גדולים במיוחד, ולהשתמש במערכות לניפוח וריקון הצמיגים תוך כדי נסיעה. המערכת של פיג'ו אינה מזינה אוויר מצינור חיצוני, זו מערכת מתוחכמת המזרימה אוויר ממרכז הגלגל אל תוך החישוק, ומשם אל הצמיג. לקראת ערב עברתי ליד החניון ההיפר-מאורגן של פיג'ו, וגיליתי את סטפן פטרהאנסל שזה אך קם משנת צהריים מפנקת בקראוון הממוזג שלו. ברכתי אותו לשלום, והזכרתי לו את ביקורו בישראל, לפני שנים רבות. כן, חייך האליל המוטורי; זה היה ביקור נחמד, אבל מזמן. אמרתי לו שאנחנו עוד זוכרים אותו לטובה, ומזמינים אותו להגיע לצאלים עם הפיג'ו שלו...

בתשובה לשאלתי אמר סטפן שהם נוסעים רוב הזמן בלחץ אוויר של 24-25 PSI, ובנסיעת דיונות טובעניות הם יורדים לסביבות 16-18. הורדת הלחץ מידית כמעט, אבל לנפח לוקח כמה שניות. צרות יש לבחור! הם לא מורידים לחץ מתחת ל-15 PSI אלא במקרה חירום, לחילוץ מתקיעה (כמו זו שעיכבה את סבסטיאן לוב ל-12 דקות, בלב הדיונות). פטרהאנסל חיזק את דבריו של קדשאי, באומרו שזה היה אחד הסטייג'ים הטובים ביותר מזה עשר שנים – זה סטיג' אפריקני לחלוטין, התלהב, עם דיונות ענק, ניווט, שבילים מהירים, היה מעולה, סיכם. לא שאלתי אותו מדוע הוא אינו עומד בזמנים של חבריו הצעירים לקבוצה, מה כבר יוכל לענות לי?

לאחר יום הדיונות הרצחני ועם שלוש שעות עונש, נמצא פטרהאנסל במקום הכללי ה-24. צמוד אליו במקום 25 הצוות קדשאי-ערמוני, ובמקום 27 אנו מוצאים את צוות פוינטר-IGO, היימן-סגל. הישראלים נאבקים עכשיו לשמור את המכוניות במצב נסיעה, ללא תקלות המעכבות אותם בכל יום.

במעלה הדירוג שולט סיריל דספרה האופנוען לשעבר, עם יתרון נוח מאוד של 12 דקות על פני סבסטיאן לוב, חברו לקבוצה. רהג'י עם המיני נמצא עוד 15 דקות מאוחר יותר. אלו פערים גדולים למדי, יהיה קשה לגשר עליהם ללא תקלה אצל אחד המתחרים.

בקבוצת המשאיות לעומת זאת, הולך המאבק ומחריף. שלושת המובילים נמצאים בטווח זמן של 2:07 דקות, זהו הרף עין במונחים של מרתון מדברי. וואן-דן ברינק ההולנדי נאבק על כבוד הרנו האדומה אבל עם פער מצטמצם והולך של 1:41 שניות, זה רק עניין של זמן עד שא?ייר?ט מרדיב יינגח בישבנו עם הקמאז הכחולה לבנה. ועם כל הכבוד לכוכבים הגדולים, ליבנו נמצא עם החבר'ה הישראלים הנלחמים כאריות במרוץ המדברי הקשה ביותר בעולם, ראלי דרך המשי 2016.