חוצה אירופה על גלגלים - דווקא בחורף

הפקידה בלשכת התיירות של Liege הסבירה בנימוס כי כדאי לנו לבחור באוטוסטרדה העוקפת את הרי ה-א?רד?נ?ים, מכיוון שהשלג הראשון צפוי לרדת בכל רגע. החלפתי מבט חטוף עם דורית, והיה ברור לנו – שלג ראשון בבלגיה, לא נעלה לחוויית חורף צחורה? היתרון של בלגיה הוא שהכול קטן וקרוב, וגם מו?כ?ר לי היטב. דחף עז דחק את המוטורהום למקום הגבוה ביותר בבלגיה, מ?צפ?ה Botrange שעל כביש 68N, משהו כמו 700 מטרים מעל פני הים. הארדנים אינם הרים תלולים במיוחד והפיג'ו הקשיש לא התקשה לסלסל אותנו בין כפרים ציוריים, טירות מתנשאות ועצים החוגגים את הסתו בשלכת זהובה.

מכוניות שבאו מולנו עם כיסוי שלג חיזקו את ציפיותינו ומהר מאוד, החל החומר הלבן להיערם בצידי הדרך. תוך קילומטרים מצאנו את עצמו בישימון לבן וצונן, עם פקעות שלג דקיק המכסות את העצים בפודרה חסרת משקל. מצאנו חניה מבודדת במעבה היער המושלג, ויצאנו לסיבוב רגלי קצר. כאשר חזרנו למוטורהום חימם תנור הגז את החלל הקטן, סיר המרק בעבע על הכיריים. איזה כייף, חופשת מוטורהום בשלג!

לפני שנים רבות היה מקובל לצאת לטיולים קבוצתיים בהם דילגו הטיילים ממדינה למדינה, עד כי לא ידעו הנוסעים אם באיטליה הם או באמסטרדם, ואם משלמים היום בפלורין, ליר?ט?ה או דויטש-מארק. אנחנו שונאים נסיעות חפוזות, אבל הפעם עמדה בפנינו משימה מנהלתית – להוריד את המוטורהום מאמסטרדם למילאנו, תוך שבועיים. זה לא נורא, 1100 קילומטרים על פי גוגל (ו-2250 קילומטרים בפועל, בסופו של דבר...) אבל הקצב היה מהיר יחסית, עבור טיילי מוטורהום.

במסגרת הזמן הקצוב ניסינו לשרשר אזורים אהובים עלינו - כולל טיול קצר בגרמניה, שבדרך כלל איננו 'מטיילים' בה, אלא משתמשים בכבישיה כבמקפצות מהירות מצפון לדרום. טיילנו במוטורהום אבל ברור שעדיף, חמים ומהיר יותר, לעשות את הטיול במכונית שכורה ובתי מלון או צימרים. יתרה מזו, אין סיבה לצאת לכזה מסלול ארוך - עדיף לכם להתמקד באחד האזורים, ולטייל בו בנחת. החיפזון מהשטן!

יש כמה מוקדים אירופאיים שאיננו יכולים לחמוק מהם – אלו לא בהכרח אתרי מופת, אנחנו פשוט רגילים ואוהבים אותם. כך היא, למשל, הכיכר המרכזית שלMaastricht בהולנד; כיכר מקסימה בת 500 שנה, מוקפת בבנייני פאר קלאסיים מהמאה ה-18 ובמרכזה בית העירייה המדהים – הלוואי על חולדאי וברקת משרדים כאלה! יותר משאנו מתלהבים מהארכיטקטורה מתקופת הבארוק, אנו אוהבים את השוק שלמרגלותיה. תמיד תמצא בכיכר דגים מלוחים בטעם שלא מהעולם הזה, דוכני גבינות ונקניקים, וכמובן – צ'יפס הולנדי משובח, ומאפי שחיתות מהמטבח הבלגי.

אירופה קודרת וצוננת בתקופת החורף אבל יערותיה בוערים באש השלכת, מגוון מטורף של צבעי חום-אדום-צהוב, עם מרבדי עלים המכסים את הקרקע. צבעי השלכת בולטים פי כמה על רקע האפרוריות הכללית, מחזה נפלא ורומנטי! טיילים במכונית צריכים לחפש מלון בכל ערב, ואנחנו היינו צריכים למצוא אתר קמפינג; הבעיה היא שבתחילת נובמבר נסגרים רוב החניונים באירופה, ולכן צריך לאלתר. אנחנו לא תמיד אוהבים את האופציה הזולה, של לינה בחניוני אוטוסטרדה או מגרשי חנייה גדולים; זה אפשרי אבל אנו מעדיפים ללון במקומות מוסדרים, פחות או יותר. אחת החלופות הטובות לחניונים בחיק הטבע הם מגרשי Aire de Service הנמצאים במרכזי הערים הגדולות, בעיקר בצרפת וגרמניה. המגרשים ממוקמים היטב, מספקים ביטחון, חשמל ומים, ועולים בין 8 ל-15 יורו ללילה.

Aire כזה מצאנו במרכז העיירה Metz שבצרפת; על שפת נהר ה-Moselle, בצילה של חורשת עצים אדירים, שלוש דקות הליכה מהקתדרלה העתיקה - לא תמצא מקום טוב מזה, בוודאי לא בעבור 8 יורו ללילה! עד כדי כך אהבנו את המקום, שנשארנו בו יומיים. המים על סיפון המוטורהום הספיקו לבישול ולמקלחות לוהטות וגם מצבר הקרון החזיק מעמד, הודות למדיניות חיסכון קשוחה. אחרי שבע שנות טיילות מוטורהום, אנחנו עדיין מתלהבים מהיכולת לחנות בטבורה של עיר, להתקלח, לבשל ולישון, שלא לדבר על שימוש באגף השירותים – כל זה בפרטיות מלאה, מטר וחצי מהעוברים ושבים.

בלילה נגשו בנו הטמפרטורות – מחוץ לקרון ירדו המעלות אל מתחת לאפס, ובפנים נאבק תנור הגז לשמור על 8-5 מעלות. התכרבלנו בנוחות מתחת לשמיכות פוך, אבל בבוקר לא היה קל לקום מן המיטה. בחניונים עם חיבור 220-וולט התחממנו עם מפזר חום ביתי, גם אותו היינו מכבים כאשר הלכנו לישון. דורית ואני מתמודדים היטב עם מצבי קיצון כאלה, אבל הם לא מומלצים למי שרגישים לקור; זו בדיוק הסיבה שרוב חניוני הקמפינג סגורים לעונת החורף – יש מעט מאוד משוגעים כמונו, המטיילים במוטורהום בחורף.

החניונים סגורים בחורף אבל לא מאות היקבים הפרושים לאורך דרך היין, המתפתלת לאורך נהר הריין שבחבל אלזס-לוריין. בעונת התיירות עמוסות העיירות הציוריות בעדרי תיירים אבל היום המתינו לנו רק גפנים המתוחות על צלעות הגבעות, מחכות לבוא האביב. העיירות הקטנות גדושות בדוכנים לטעימת וממכר יין, מקושטות ומתוקות עד כדי הרעלת סוכר; בוודאי עם קישוטי חג המולד שכבר התחילו להבהב מעל הרחובות הצרים. טיילים המתכננים היטב את הטיול (מישהו אמר גוגל?) יודעים בדיוק לאיזה יקב הם רוצים להגיע, ואיזה בציר לקנות... אנחנו טיילים אינטואיטיביים אבל זה לא הפריע לנו להעמיס למוטורהום שישיית ריזלינג משובחים של Gustave Jung et Fils, 2015. חלק מהבקבוקים כבר עשה את שלו, הניצולים ימתינו לטיל האביב. את ה-Choucroute הקלאסית בישלנו במטבח המוטורהום, הריחות הלהיטו את חלל הקרון. בערב אחר נכנסנו למסעדה להתענג על Jamboneau צלוי עם יין חם והמשכנו בדרכנו.

הקור הצורב דחק אותנו צפונה, אל מרחצאות Friedrichsbad אשר בעיירה באדן-באדן בגרמניה. משכה אותנו "תוכנית 17-השלבים" בה טובל האורח במים לוהטים ומבעבעים, מוצלף בקיטור ורוח קדים, מקורצף במברשות סבון, נמשח בקר?מים ומנמנם בחדרי התאוששות - עד שהוא נפלט החוצה כאותו סרטן שלוק. שמעתי רבות על המרחצאות, והיום הגיע הזמן – להתגבר על עכבות ואסוציאציות מיושנות, ולקפוץ למים הרותחים. מרחצאות Friedrichsbad נמצאות בבניין מדהים בן 130 שנה, הכולל אולמות רחצה נרחבים מעליהם מתקמרות כיפות שגיאות, פסלי רנסאנס צופים בך בדממה, ועל הכול מרחף ניחוח שמנים ארומטיים.

הגרמנים אינם מאמינים בבגדים, בוודאי לא במקדש ההנאה הגופנית. הרחצה ב-Friedrichsbad היא בעירום ויש ימי רחצה מעורבת, וימים של הפרדה בין גבר ואישה. יש רגע של אי נעימות כאשר אתה מגיח לחלל המרחצאות הענקי, וכל שבידייך הם זוג סנדלים ומגבת קטנה. אבל מתרגלים מהר לעניין וטוב שכך, כי אצל הגרמנים עירום "נטורליסטי" אינו נושא לדיון, ואתה נכנס מהר מאוד לאווירה; אם לא כך, לבחירתך מרחצאות אחרות בהן תוכל ללבוש בגד ים ולהתכרבל במגבת גדולה. התענוג גדול ומרגיע ביותר, מחיר הכניסה מ-25 עד 49 יורו לאדם – בימים ב', ה' ושבת הרחצה נפרדת, בשאר הימים משותפים האולמות לנשים ולגברים. יש טיפולים זוגיים מפנקים וגם טבילות קצרות, החל מ-15 יורו בלבד.

בשנת 218 לפנה"ס החליט חניבעל להפתיע את האיטלקים, ולתקוף אותם מכיוון הרי האלפים – בעזרת עשרות פילים שלא ידעו את נפשם, משהועברו מאפריקה הלוהטת לפסגות האלפים המושלגות. חניבעל הצליח לחצות את האלפים, אבל כמעט איבד בהרפתקה את צבאו המותש. כך הרגשתי גם אני, כאשר הגעתי מגרמניה אל הגבול השוויצרי; לא תיכננו חופשת סקי ומכיוון שגם לא רצינו לתייר בשוויץ, עמדו לפנינו פחות מ-200 קילומטרים עד גבולה הדרומי של שוויץ.

באופן נורמלי הייתי חוצה את שוויץ בדרכים משניות, ומטפס על האלפים באחד ממעברי ההרים המיתולוגיים החוצים את הפסגות דרומה – גרימזל, פורקה, או סנט-גוטהרד. מעברים אלה מתנשאים לגובה 2200-2400 מטרים מעל פני הים, ובשנים קדומות נהגתי להשתעשע בהם כמו בלונה-פארק ענקי; נהגתי לתפור את מעברי ההרים הלוך ושוב, משחיז צמיגים עד שייצא עשן לבן, אבל לא כך היום – השלג סגר על שווייץ, מעברי ההרים היו חסומים עד האביב, ולא הייתה ברירה אלא לנסוע באוטוסטרדה תמורת אגרה של 40 יורו, לשימוש חד פעמי.

אפשר להתענג בצפון אירופה אבל ברגע שאתה מגיח מדרום להרי האלפים, מתרחש משהו שונה; האנשים מחייכים באנרגיה אחרת, השמש זורחת פתאום, הארכיטקטורה משלבת ישן-בלוי עם פאר אומנותי, בצידי הדרכים מתנשאים ברושים ודקלים. בדוכני השוק מסודרות פטריות פורצ'יני טריות ופירות ים מהם אנו מבשלים רטבי פסטה משובחים, ב-טרטוריות יגישו לך מנות מופלאות תמורת 8-10 יורו... הנהגים האיטלקיים חמי מזג ולא רק שפתאום עוקפים אותי על פס לבן, סמיטריילר אחד היה מספיק מופרע כדי לעקוף אותי בתוך מנהרה שאורכה כשלושה קילומטרים! נופי איטליה מרהיבים, מפסגות האלפים עד אגמי הצפון, וכלה בעיירות קטנות ועתיקות; מתוך אחת מהן נאלצנו לסגת ברוורס איטי של 300 מטרים, לאחר שהסימטא הפכה להיות צרה מרוחבו של המוטורהום. אף פעם לא משעמם.

תשובתי היא, כן, בוודאי, אבל – לא בכל מחיר. אם אתם רגישים לקור באופן קיצוני, וותרו על התענוג. מוטורהום? אין שום סיבה לטייל בחורף במוטורהום, אלא אם יש לכם משימה לבצע. גם עם מכונית, אין סיבה לצלוח את אירופה מהולנד לאיטליה. אבל אם בא לכם לטוס לאירופה הרומנטית במחירים זולים במיוחד, אם אתם רוצים לטייל בין שכיות חמדה בלי נחילי תיירים מסביבכם, אם אתם רוצים ליהנות משילוב של ערים תוססות ואתרי סקי מושלגים – החורף הוא עונה מצוינת לטיולים. אפשר לעשות טיול נפלא המחבר את בלגיה והולנד, שוחרי גסטרונומיה וטבע יתענגו על טיול ביער השחור וחבל אלזס-לוריין, וכמובן שאיטליה שווה טיול בפני עצמו. בטיול חורף לא תצטרכו להיאבק על מקומכם – המלונאים יחכו לכם בכיליון עיניים, תמצאו חדר וארוחה בכל מקום, ובזול. הזמינו לכם רכב שכור ומלון ללילה הראשון, וצאו לדרככם!

לייק אחד ואתם בקהילה המוטורית הגדולה בישראל