הקטל בדרכים: מחדל של אחראים בלי אחריות

חודשיים בלבד בתפקיד הספיקו לרמי הדר, מאמן מכבי ת"א להחזיר את המפתחות למעסיקים שלו, תוך שהוא לוקח אחריות אישית למצבה של הקבוצה ואומר באלה המילים: "הבנתי שאני לא יכול לשנות את המצב".

כמעט 8 שנים, בשלוש ממשלות וקדנציות שונות, כשמספר ההרוגים עולה בהתמדה, הם כנראה עדין לא סיבה מספיק טובה כדי ששר התחבורה ייקח אחריות אישית, יחזיר את המנדט למעסיקים שלו (אנחנו האזרחים) ויודה שהוא לא יכול לשנות את המצב. אבל כבוד השר (וכבודו במקומו) ישראל כ"ץ לא לבד, למחדל המלחמה והמניעה של תאונות הדרכים יש עוד אבות רבים לכישלון אבל אף אחד לא מוכן להודות בזה והאשמה מתגלגלת ממשרד למשרד ומלשכה ללשכה, וכך נוצרת, כמו תמיד, המשוואה הבלתי נסבלת שהכישלון הוא יתום.

עוד בנושא:
מצלמות מהירות - מחדל על חשבון הציבור

גם השר לביטחון פנים, מר גלעד ארדן. חייב להכנס בעובי הקורה. ארדן נמצא פחות שנים בתפקיד אבל מספיק זמן בממשלה ובקרב צמרת מקבלי ההחלטות בממשלות האחרונות. תאונות הדרכים גובות מהמדינה והאזרחים באופן אישי את המחיר היקר והגבוה ביותר. מחיר בלתי נסבל בחיי אדם ובקופת המדינה ועוד לא דיברנו על מאות המיליונים שנשפכו ועדין נשפכים על פרויקט "הדגל" - המצלמות המהירות הכתומות שגורמות לנהגים להוריד את הרגל מהדוושה בדיוק לשתי שניות.

השלישי ברשימת החייבים בפתרונות הוא יושב ראש המועצה הלאומית לבטיחות בדרכים. מדובר באדם משכמו ומעלה שאין ראוי ממנו לתפקיד, אבל אם הוא באמת רוצה לשנות דברים, הוא צריך לפעול לסגירתה של הרשות שבראשה הוא עומד או להפוך אותה למשהו אחר. מה עושה הרשות הלאומית לבטיחות בדרכים, אף אחד לא באמת יודע. מה שכן ידוע זה שמספר ההרוגים בתאונות הדרכים עולה מדי שנה בשנה. פה ושם היא משלמת למשרדי פרסום עבור קמפיין ההפחדה הבא מהרדיו והטלוויזיה אבל לא באמת מזיז או משנה את התוצאה הסופית. הרשות הוקמה כדי לשמש גוף שמקשר בין משרדי התחבורה וביטחון הפנים בנושא תאונות הדרכים, לחקור ולסקור את התאונות ולחנך.

כדי לחקור, יש את לשכת המדען הראשי ובשביל לעשות תשדירי שרות יש את משרד ההסברה, רק שזה נמצא תחת אחריותו של השר לביטחון פנים. וכדי להעביר תקציב ממשרד התחבורה למשרד לביטחון פנים יש את פקידי האוצר. למה צריך עוד צינור והגרוע מכל, כזה שאינו בר סמכות אכיפה או חקיקה אחת? אם גיורא רום רוצה שיזכרו אותו גם מעבר להיותו אלוף ההפלות של חיל האוויר במלחמת ששת הימים, כדאי שיפעל לכך שהגוף שבראשו הוא עומד יהיה בעל כלים אמתיים להילחם בתאונות הדרכים. אנחנו במלחמה ובמלחמה הזאת יש יותר מדי פצועים והרוגים.

בשעה רעה, עברנו את הממוצע השנתי של יותר מהרוג אחד ביום. כל יום, יום יום. לפחות הרוג אחד. לו היה מדובר בטרור, כבר מזמן הממשלה הייתה הולכת הביתה, בטוב או ברע. אבל תאונות דרכים לא באמת מעניינות אף אחד מלבד סטטיסטיקה ועיסוק במספרים. מעל 350 מתחת ל-350. זה מה שמשנה לפוליטיקאים והעובדה שהשנה "חוגגים" ל"ג אלפי הרוגים בכבישים מאז קום המדינה לא מזיזה לאיש.

משרד התחבורה מאשים את המשרד לביטחון פנים שמצדו מפנה אצבע מאשימה לרשות הלאומית לבטיחות בדרכים, שמצידה לא נשארת חייבת ומותחת ביקורת חריפה על משרד האוצר ומשטרת ישראל וחוזר חלילה, כולם אשמים מלבד הם עצמם. וכמו תמיד, האזרחים הם אלו שמשלמים את המחיר הנורא.

אומרים שלהצלחה אבות רבים והכישלון הוא יתום, אבל במקרה של תאונות הדרכים, הכישלון הוא לא יתום. יש לו אבות רבים. רק הקורבנות הם היתומים היחידים בכל הסיפור העצוב הזה.

העובדות לא מפריעות לשי ארז לשכתב את המציאות ,שכן מספר ההרוגים הממוצע שנרשם ב-8 השנים האחרונות נמוך בכ-100 הרוגים לעומת התקופה המקבילה שלפני כניסתו לתפקיד של השר כץ.(למרות העלייה שנרשמה ב-4 השנים האחרונות).

משרד התחבורה אחראי על נושא התשתיות בדרכים ועל בטיחות כלי הרכב .בתחום זה הושקעו בתקופתו של השר כץ סכומים חסרי תקדים שלא היו כמותם מאז קום המדינה.מדובר בין השאר בעשרות מיליארדי שקלים שהושקעו במוקדי סיכון , כבישים חדישים ,גשרים ומחלפים ,מסילות ברזל,מערכות הסעת המונים והפיכת כבישים אדומים לכבישים בטוחים.

מעבר לאחריות האישית של הנהגים על נהיגתם יש לזכור כי המשטרה והמשרד לבטחון פנים אחראים הבלעדיים על על נושא האכיפה בדרכים(כיום כל תקציב האכיפה מועבר אליהם ישירות ממשרד האוצר) כך גם נושא השפיטה והענישה נמצא בתחום משרד המשפטים ונושא החינוך התעבורתי הוא באחריות משרד החינוך.