בדרך כלל אנחנו לא מגיבים על הערות הגולשים; אם נרצה לענות לכל אחד לא יישאר לנו זמן לכתוב על עצם העניין, שבמקרה שלי הוא אהבתי למסעות שטח, רכבי והרפתקאות שטח. כך בדרך כלל, אבל כתבת השלג-בוץ גרמה למשהו עוצמתי יותר; כ-120 קוראים טרחו לשלוח לנו תגובה, זוהי כמות חסרת תקדים לכתבות שטח. לא רק זאת, חלק מהתגובות היו אמוציונאליות ותוקפניות באופן יוצא דופן.
אין לי כוונה להתעסק עם גולשים אניני-טעם שהכריזו עלינו כעל ער..ם, קצרי ז.., דגנ..ים, ילדים מגודלים (מבחינתי זו דווקא מחמאה!), נפוחי אגו וכרס, חבורת זבל, פלצנים, מטורפים... מי שמתבטאים ככה אינם ראויים לתגובה, ורק עצה אחת יש לי עבורם להבא (וגם עכשיו...), אל תקראו את הכתבות שלי. אבל בין התגובות היו טענות שראוי להתייחס אליהן, לאו דווקא עבור הגולשים המתלהמים. על כל טוקבקיסט משולהב יש מאות קוראים נורמטיביים, אליהם אני פונה עכשיו; אז בואו ננסה לעשות קצת סדר.
הטעויות שלנו
צדקו אלה שכתבו שלא היה לנו מה לחפש בסביבה כזו, ביום גשום כל כך. בוץ ה'מרגרינה' מסוכן מאוד, גם עבור ג'יפים הנועלים צמיגי בוץ. טעינו שנכנסנו לשמורת נחל דלתון, בכזה יום. אין ספק שהלקח נלמד, ועל הטעות הזאת כבר לא נחזור... גם אני טעיתי באופן אישי הטקסט שכתבתי היה יותר מדי מתלהב, יותר מדי דרמטי, לא הייתי צריך לעוף על האירוע עד כדי כך. קלטתי את המסר, להבא אצניע לכת.
לקחנו אחריות על מעשינו
אבל בואו נשמור על פרופורציות; כל מי שעוסק בספורט אקסטרים אוהב לגרד את גבולות המעטפת, אם זה בגלישת גלים, צניחה חופשית, באנג'י, או נהיגת שטח. יצאנו לטיול חורף, ולקחנו סיכון מחושב. עובדה משמחת היא שכל הכלים והאנשים יצאו מהשטח ללא שום נזק.
יתרה מזאת, ברגע שהתנאים הידרדרו, הפסקנו את כל פעולות החילוץ. השיירה התקבצה ברחבה המשמשת בימות השנה כמקום חנייה מקובל, והמתינה בסבלנות לאור הבוקר. לא פנינו ליחידת חילוץ, לא ביקשנו סיוע משטרתי או מסוקים, לא בלבלנו את המוח לכוחות הביטחון או פקחי שמורות הטבע. זאת בניגוד לעשרות מקרים בהם נתקעים מטיילים בנחלי הערבה, תלמידים הולכים לאיבוד ומתייבשים, נהגים נסחפים בשיטפון, פצועים מחולצים על ידי מסוקי חיל האוויר...
ההסתבכות שלנו לא עלתה לאף אחד בדקה של שינה או שקל הוצאות - התארגנו באופן עצמאי להעברת הלילה בשטח (בינינו, זה לא היה נורא, למרות שאחד המגיבים הסביר לנו שהכפור יכול להוביל לקטיעת איברים... תרגיע, נחל דלתון אינו 'סובב אנפורנה'), והפכנו את התקלה לחוויה מגבשת.
"טיילו ברגל, לא במפלצות שטח!"
גולשים רבים נוזפים בנו על שאנו מטיילים בג'יפים; לדוגמא, האדון שכתב "ג'יפים זה שטח למפונקים ועצלנים שחיים בסרט". קסום! אנחנו מטיילים בשטח מזה עשרות שנים והאמת היא, שאנו פוגשים מעט מאוד טיילים ומדוושים, באזורים בהם אנו מסתובבים. אבל לכל אחד יש זכות לטייל כפי שהוא רוצה ואנחנו מעריכים את החבר'ה המיוזעים האלה, בדרך כלל מציעים להם מים, לעתים גם חילצנו אותם מהשטח.
חברים, צאו לשביל ישראל ותעשו סינגלים באופניים, אבל מי אתם שתגידו לנו איך לטייל? טיילות שטח היא עיסוק מכובד ומקובל בארצות הברית ודרום אמריקה, אוסטרליה, אפריקה, איסלנד, ספרד... מדינת ישראל קבעה חוקים ואנחנו מטיילים איפה, ומתי שאפשר ומותר. התחביב שלנו לא פחות לגיטימי מהתחביב שלכם, כפי שלגיטימי לשרוף בנזין בפקקי תנועה עירוניים, לאכול חזיר ושרצים, להשתזף על חוף הים או לנסוע ליעדים אקזוטיים בעולם.
מבחינתי, להיות ירוק ונאור זה גם לקבל את האחר, להבין שיש הרבה אופציות לגיטימיות ליהנות. ספורט מוטורי וטיולי שטח הם תחביבים הכי לגיטימיים בעולם הנאור ורק בארץ מדביקים לכל מי שאוהב לנהוג, תדמית של חוליגן. תרגיעו, יש מספיק מקום לכולם, בארץ הזו.
"הרסתם לנו את הטבע!"
הכי קל זה להאשים אותנו בהריסת הטבע אבל עובדה היא שהיינו (ונשארנו על) שבילים מסומנים, לא פתחנו צירים חדשים, לא הבערנו ענפים שנמצאו בשטח, לא השארנו אחרינו אשפה, לא עקרנו עצים. אני לא מבקש שתודו לי על כך, אנחנו שומריה הטובים ביותר של הסביבה. בטיולינו אנחנו נוסעים רק על שבילים, מביאים אתנו קרשים למדורה, לא מפזרים ניירות טואלט ומפנים החוצה את האשפה שלנו ולעתים קרובות, גם אשפה של מטיילים אחרים.
נכון שנסיעת ג'יפים משאירה חתימה על הסביבה הכלים צורכים דלק, משאירים קוליס בשביל, אני לא מתכחש לכך. אבל אם תשאלו את מנהלי רשות שמורות הטבע והגנים (ואני שאלתי), הג'יפאים אינם אלה שגורמים נזק סביבתי. מאז שליטר סולר עולה 6 שקלים והכאילו-ג'יפאים מסתפקים בקרוסאוברים, הג'יפאים הפכו לקהל הנוח והממושמע ביותר לפקחי הרשות.
הפגיעה הגדולה בשנים האחרונות, כך הם מסבירים, היא דווקא מצד רוכבי האופניים. אלה פורצים מסלולים עצמאיים מטעמם ביער, מזהמים ומשאירים את אשפתם, שלא לדבר על כך שכדי לדווש את 'הסינגל של בירייה', הם נוסעים בשיירות מהמרכז עד צפת במכוניות ליסינג הצורכות כמויות אדירות של דלק, בגלל המספרים הגדולים. מקור נוסף לפגיעה בטבע הם רוכבי טרקטורונים, אבל זה לא נושא כתבתנו.
"אתם חובבנים, לא מקצוענים"
מה זה מקצוען? מי שמוביל שיירות ג'יפאים ברחבי העולם, מי שעוסק בחילוץ צבאי משך עשרות שנים, מי שפעיל ביחידה לפינוי צירים? את פעולות החילוץ ניהלו האנשים הטובים ביותר בארץ. כל פעולה הייתה מבוקרת ומחושבת, הכלים היו מאובטחים בכל רגע, אנשים מיותרים הורחקו מהכלים, הכננות הופעלו על ידי האנשים הטובים ביותר בישראל, באזרחות ובצבא. הלוואי שכל אירוע בישראל היה מטופל ברמת המקצוענות, המיומנות והסבלנות של המחלצים.
"תחביב של מיליונרים!"
"שכיר מסכן שחי ממשכורת לא יכול לרכוש כלי רכב כאלה"... האמנם? חצי מהכלים בשיירה היו דיסקברים קשישים בני 20-13 שנים העולים במקרה הטוב, 30-40 אלף שקל. כמה עולה האוטו שלך, אדוני המתבכיין? פחות משלושים אלף? קשה לי להאמין. הכלים היקרים ביותר בשיירה עולים פחות מ-150,000 שקלים, זה מה שעולים רוב הג'יפונים שעלו על הכביש ב-2016. מיליונרים? ממש לא. רכב אחד בשיירה עולה 300,000 שקלים, זה עוד לא עושה אותנו לאוליגרכים.
ובעצם, מדוע לא להשקיע כסף בתחביב אהוב? בן אדם שמרוויח כסף ומשלם עליו מיסים, רשאי לקנות לעצמו כל רכב בו יחפוץ, ולשדרג אותו כאוות נפשו. למה לא? האם מישהו מתלונן על רוכבי אופניים המשקיעים 40,000 שקלים בכלי מתוחכם, על גולשי סקי המשקיעים 3,000 דולר בחופשת חורף של עשרה ימים, או על מי שרוכש בגד או שעון ממותג? גם כאן, מילה המפתח צריכה להיות סובלנות ובעיקר, חוסר קנאה.
מי אנחנו?
הכי קל זה להתייחס לקבוצת פרצופים אלמוניים ולשפוך עליהם אש וגופרית, עלבונות ונאצות, והכללות חסרות שחר. אם תגיעו פעם למדורת הלילה סביבה אנו מתכנסים בלילות המדבר, תגלו את ארץ ישראל במיטבה. אנשים בוגרים וערכיים, אוהבי ארץ ישראל, עירוניים וחקלאים, לוחמים שתרמו את המיטב לביטחון ישראל, רופאים, משפחות ופנסיונרים. מה שמאחד את כולנו היא אהבת הארץ והטבע, מידה גדושה של רומנטיקה ומשיכה לאחד התחביבים הנחשקים בעולם כולו, פעילות מוטורית. אז תפסיקו להשמיץ באופן אוטומטי כל מי שאינו העתק זהה שלכם, תתגברו על הקנאה המפעמת אצל חלק מהמגיבים, ותמשיכו ליהנות מהתחביב שלכם צעידה, דיווש, נגינה בקרן-יער או קפיצות באנג'י. חיו ותנו לחיות!