הצרפתים משווקים מנועי דיזל מזה עשרות שנים, אבל רק לאחרונה הם נכנסו ברצינות לעסקי הקרוסאוברים. הדור הראשון של פיג'ו 3008 לא היה קרוסאובר כהלכתו, וגם רנו קוליוס או סניק לא היו מחויבים במלואם לז'אנר. כאשר הציגה רנו את הקדג'אר ב-2015 הייתה הדרך לפסגת המכירות פתוחה בפניו, והוא הפך לרב מכר מיידי. אולם קצרה הייתה התהילה ורק כאשר הוצג ה-3008 ב-2016, התחילה התחרות האמיתית.
אין טבעי לצרפתים מאשר לקנות רנו ופיג'ו, אבל בישראל העסק מורכב יותר. אנו הולכים באופן אוטומטי אחרי המוצרים הקוריאנים והיפאניים ויצרן אירופאי חייב להביא פיתיון ייחודי, כדי לשכנע את הישראלי לרכוש מכונית ש"לא רואה מוסך". מכונית צרפתייה צריכה איזו יכולת מיוחדת (מוטורית, עיצובית, איבזור), או יתרון כלכלי כמו מנועי הדיזל של רכבי המבחן, שחסכוניים בהרבה ממנועי הבנזין של קיה ספורטאג', יונדאי טוסון ומיצובישי אאוטלנדר, הידועים בצימאונם. הרנו הגיעה למבחן בדרגת גימור Intense העולה 158,000 שקלים (יש גם קדג'אר Life העולה 145,000 שקלים), הפיג'ו הגיעה ברמת Active העולה 140,000 שקלים בלבד.
שיק צרפתי
העיצוב החיצוני הוא אלמנט קריטי בסגמנט הקרוסאוברים, ושני המתחרים מביאים למבחן הופעה מרשימה. כמו צמד באגטים הם כמעט זהים באורכם, הפיג'ו קצר בשני מילימטרים חסרי משמעות, והוא רחב וגבוה מהרנו בסנטימטרים ספורים, מה שתורם להופעתו המוצקה למראה. עיצוב הוא עניין של טעם וריח הפיג'ו מחוטב בקווים אתלטיים ומוצקים למראה, הרנו מקומר ושרירני יותר. שניהם נעימים לעין, הבחירה היא עניין של טעם אישי.
גם עיצוב תא הנוסעים הוא עניין של טעם אישי, אבל כאן יש לנו דעה נחרצת. תא הנוסעים של ה-3008 מאוורר, עשיר ויצירתי, מרחיב את העין ומדופן בשפע חומרים מעניינים ונעימים ליד ולעין. הרנו הרבה יותר אפרורי ופשטני זה נראה כאילו מישהו נתן הנחייה לעצב סביבת נהג שלא תרגיז אף אחד. כאשר החזרתי את הקדג'אר עשיתי סיבוב באולם התצוגה של רנו וגיליתי תאי נוסעים מושקעים ומעוצבים יותר, גם במכוניות הבסיס של רנו; דווקא מקרוסאובר האמור לשדר אווירת חדשנות ו-Outdoor אופנתי, הייתי מצפה ליותר. חומרי הדיפון של הרנו פשטניים יותר, כמעט על הצד הסגפני.
במבחן הקודם לפיג'ו הגדרתי את האווירה בתא הנוסעים כשופעת 'שמחת חיים' (Joie de vivre) וגם הפעם, הפיג'ו מביא למבחן טונות של כריזמה. מכיוון שגם הקוריאנים אינם מצטיינים בסעיף זה, תא הנוסעים של פיג'ו יכול להיות סיבה טובה לשקול קניית קרוסאובר צרפתי. זהו תא הנוסעים הנעים ביותר בקטגוריה. מרחב הפנים גדול בשני הכלים, אבל המושבים ברנו נוחים יותר; מלפנים ומאחור הם נעימים יותר לנסיעה ארוכה. נציין את יציאת המזגן במושב האחורי של הפיג'ו, ברנו אין יציאה כזו.
עוד באותו נושא:
גם לספרדים יש ג'יפון: סיאט אטקה - מבחן דרך
איבזור ותפנוקים
הפיג'ו הגיעה למבחן ברמת גימור Active, בסיסית למדי. אני לא מוכרח לקבל מפתח חכם כמו זה של הרנו, אבל לא תתנו לי מצלמת רוורס? לא אהבנו את מערכת המולטימדיה של הפיג'ו, מרשימה למראה עם מקשי הפסנתר, אבל לא מתפקדת ברהיטות של רנו. הפיג'ו מציעה יותר מקומות אחסון ומערכת צליל טובה יותר, ומוביל-איי להתראה על סטייה מנתיב. תא המטען של הפיג'ו גדול יותר, 520 ליטרים מול 472 ברנו (ברנו יש מחיצה נוחה לחלוקת תא המטען).
עיצוב תא הנוסעים של רנו לא הסעיר אותנו, אבל היא מפנקת יותר: ברמת Intense תקבל גג פנורמי שקוף, מערכת מקורית להתראה מסטייה מנתיב, זיהוי רכב ב"שטח מת", ותאורה אדפטיבית. צג המולטימדיה פחות מרשים מזה של פיג'ו אבל הוא מתפקד טוב יותר שתי המכוניות מתקשרות איתך בעברית. הרנו מאובזר טוב יותר אבל הוא גם עולה הרבה יותר כסף פער המחירים בין גרסאות המבחן הוא 18,000 שקלים. ב-145,000 שקלים תהיה גרסת Life של רנו תחרותית יותר, לאחר ויתור על גג פנורמי, מולטימדיה 7 אינץ', מצלמת רוורס, מפתח חכם, מזגן דיגיטלי, וחישוקי 19 אינץ'. נראה שבקרב האבזור מול גרסת Life עשויה הפיג'ו לנצח, ועדיין להיות זולה ב-5,000 שקלים.
טרטור הדיזל
לא משנה אם נתאר את צליל מנועי הדיזל כ'גרגור' או 'טרטור', זה צליל חזק משל מנועי בנזין, ופחות נעים; בסגמנט הפרימיום יש דיזלים מתוחכמים V6 או V8, אבל לא אלה המנועים שלפנינו. הרנו חמושה במנוע 1.4 ליטר 110 כ"ס, הפיג'ו מתהדרת ב-1.6 ליטר 120 כ"ס. שני המנועים נשמעים דומה מבחוץ, אבל ברגע שנכנסת למכונית וטרקת את הדלת - הפיג'ו הרבה יותר שקטה ומעודנת, תוצאה של בידוד אקוסטי טוב ומושקע יותר. הרנו פחות מבודדת וטרטורו העדין של המנוע נשמע בכל רגע, בעמידה או בנהיגה.
על פי נתוני המנועים והמשקל, ציפינו לביצועי מנוע עדיפים אצל הפיג'ו; ל-3008 יש יתרון של 10 כ"ס ו-5 קג"מ, והיא שוקלת כמעט 200 קילוגרם פחות מהרנו. בהשוואות תאוצה היה לרנו יתרון קל בזינוק הראשוני, ככל הנראה בגלל תיבת שישה הילוכים כפולת מצמד נחרצת יותר. אבל לאחר מטרים ספורים התעשתה הפיג'ו והפגינה יתרון קל, שהסתיים בפער צנוע של 7-8 מטרים במאוץ עד 120 קמ"ש. יתרון הפיג'ו הופיע גם בתאוצות ביניים אבל הוא ממש לא משמעותי - ביצועי המנוע דומים מאוד. הבדל מוחשי מאוד הופיע בסעיף עידון הנסיעה; הפיג'ו מתנהלת כמעט כמו רכב בנזין, שקטה ונטולת רעידות. הרנו אינה מייצרת רעש ורעידות מוגזמות, אבל צליל המנוע נוכח תמיד בתא הנוסעים, ותיבת ההילוכים עסוקה כל הזמן במשיכת הילוכים לסל"ד גבוה. מדוע למשל, אני צריך לשייט ב-60 קמ"ש בהילוך שלישי ו-2,800 סל"ד? לא מתאים יותר לשלב רביעי, וליהנות מנסיעה שקטה?
ייתכן מאוד שכיול התיבה של הרנו גם הכתיב את תצרוכת הדלק שלה, גבוהה במקצת מזו של הפיג'ו. לאורך המבחן דגמנו נתוני תצרוכת בטווחים שונים המכוניות עושות בנסיעה בין עירונית בין 15 ל-19 קילומטרים לליטר, ובנסיעה רגועה מאוד ראינו גם נתונים פנטסטיים של 25-30 קילומטרים לליטר! בסופו של יום מבחן מאומץ ועל בסיס מדידת תצרוכת הדלק במשאבה, גילינו יתרון צנוע של 10 אחוזים לפיג'ו; 13.2 קילומטרים לליטר, לעומת 12 ק"מ לליטר ברנו. נתון זה כולל כבישים מהירים, טיפוס ספורטיבי במעלה הגלבוע, ולא מעט נסיעת שבילים בעמק בית שאן.
בנהיגה יומיומית עשויים מנועי הדיזל להעניק חיסכון של 30-40 אחוזים ביחס לגרסאות בנזין, צרפתיות או קוריאניות. אם אתם מכסים מרחקים גדולים, אין ספק שיש לכם סיבה טובה לבחור בקרוסאובר דיזל (צרפתי, או קשקאי). לשם הקוריוז אספר לכם שלמרות ההיסטוריה המפוארת, עידן הדיזל הצרפתי הולך להסתיים. עקב תקנות זיהום אוויר, כבר היום אסור להיכנס לפריס עם רכבי דיזל מהשנים 1997-2000, ועד שנת 2025 תיאסר לחלוטין כניסת מכוניות דיזל לעיר האורות והפיתויים. Game over.
התנהגות, נוחות ועידון נסיעה
פעם היו המכוניות הצרפתיות ידועות בנסיעה רכה על הכיוון הספוגי והמתנודד. זמנים אלה חלפו והיום הצרפתיות מוצקות ומדויקות, לא פחות משאר תוצרת אירופה. הרנו נועלת צמיגי 225/45R19 נמוכי חתך ובשילוב עם מתלים נוקשים, היא מעבירה לישבנך כל גדודית ובור בכביש. כיול זה משפר את התנהגותה הספורטיבית של הקדג'אר, אבל פוגע בנוחות הנסיעה. המכונית אינה מתרסקת לתוך בורות, אבל היא קופצנית יותר מהמצופה (ומה-3008). מצד שני, בנהיגה מהירה בכביש מתפתל, הרנו מדויקת וצייתנית. לא ספורטיבית ומענגת, אבל כלי המסוגל לגהץ כבישים טכניים.
הפיג'ו נועלת צמיגי 225/55R18, בעלי חתך פחות ספורטיבי. בכתבה הקודמת התלוננו על חישוקי ה-19 אינץ' של הפיג'ו והיום, על חישוקי 18 אינץ', גילינו 3008 נוחה מהקודמת, ונוחה גם מהרנו קדג'אר. גם בסיס גלגלים גדול בשלושה סנטימטרים מסייע לפיג'ו, אבל לא חשובה הסיבה במבחן התוצאה, הפיג'ו נוחה יותר לנוסעיה, ורמת העידון והשקט בתא הנוסעים טובות יותר. הפיג'ו אינה מהירה או אוחזת טוב יותר מהרנו, אבל היא הרבה יותר נשמעת ומגיבה לנהג. זה לא ברמה של השלדות המיתולוגיות של הפיג'ו הישנות, אבל משהו מהנאת הנהיגה עדיין פועם בליבה של ה-3008, אהבנו. לטובת הפיג'ו מצטרף מצב 'ספורט' המשביח את תגובות תיבת ההילוכים ועבודת ההיגוי. משוטי הילוכים על ההגה מאפשרים החלפת הילוכים ידנית, עדיפה על ההפעלה הידנית של ההילוכים בקדג'אר. אווופס, לא שכחנו אני עדיין לא אוהב את גלגל ההגה המשונה של פיג'ו, אבל מתחיל להתרגל אליו.
עבודת שטח
הקרוסאוברים המודרניים הם סירוס על גבי סירוס בהתחלה לקחו מאתנו את מכלולי השטח, אחר כך הנמיכו את המרכבים, ועכשיו הם מגיעים עם הנעה קדמית בלבד... כמו כל הקרוסאוברים המודרניים, גם שני הצרפתיים אינם רכבי שטח. אני רוצה בכל זאת לסנגר על הקטגוריה ולהסביר שעם מרווח גחון של 22 סנטימטרים (3008) ו-20 ס"מ (קדג'אר), הם יכולים לרדת לשבילים מסודרים יחסית. הם לא ייקחו אותך למעמקי הנגב אבל לא יירתעו משביל שדות יבש, או דרך טרשית מתונה. בקרת המשיכה תסייע בהתמודדות עם הצלבות ואתם יודעים מה? אני מוכן לקרוא להן "מכוניות פיקניק", שיסייעו בהרחקת המשפחה מרצועות האספלט. גם זו לטובה!
השאגה האחרונה
במהלך המבחן קלטתי להיכן נושבת הרוח, וחיפשתי נקודות זכות לרנו. האמת היא שלא מצאנו הרבה, למעט מושבים נוחים יותר, ומערכת מולטימדיה ידידותית. יתרון האבזור של רנו נובע מהמחיר הגבוה ובמחיר בסיס של 145,000 שקלים, הרנו מאבד אפילו את יתרון האבזור שהיה לו. ל-3008 יש תא נוסעים הרבה יותר מדליק, הוא נוח ושקט יותר, חסכוני יותר, ויש לו אפילו מרווח גחון עדיף. מול הקופה הרושמת, ה-3008 זולה בכ-18,000 שקלים מרכב המבחן של רנו, זול ב-5,000 שקלים מגרסת הבסיס של רנו (שלא הגיעה למבחן). לפיכך אנו מצביעים בלי היסוס על המנצח, האריה השואג של פיג'ו.
